1.1  Es begab sich im dreißigsten Jahre, am fünften Tage des vierten Monats, als ich unter den Gefangenen war am Flusse Kebar, daß sich der Himmel öffnete und ich Erscheinungen Gottes sah. 1.2  Am fünften Tage jenes Monats (es war das fünfte Jahr der Gefangenschaft des Königs Jojachin) 1.3  erging das Wort des HERRN an Ezechiel, den Sohn Busis, den Priester, im Lande der Chaldäer am Flusse Kebar, und die Hand des HERRN kam daselbst über ihn. 1.4  Ich schaute aber, und siehe, ein Sturmwind kam von Norden her, eine große Wolke, unaufhörlich blitzend und von einem Strahlenglanz umgeben; mitten drin aber, inmitten des Feuers, war es wie der Silberblick des Erzes. 1.5  Und mitten drin die Gestalt von vier lebendigen Wesen, und dies war ihr Aussehen: sie hatten Menschengestalt; 1.6  ein jedes hatte vier Gesichter und ein jedes vier Flügel. 1.7  Ihre Füße standen gerade, und ihre Fußsohlen glichen der Fußsohle eines Kalbes, und sie funkelten wie geglättetes Erz. 1.8  Unter ihren Flügeln an ihren vier Seiten befanden sich Menschenhände. Und alle vier hatten ihre Gesichter und ihre Flügel. 1.9  Ihre Flügel waren einer mit dem andern verbunden; wenn sie gingen, wandten sie sich nicht um: ein jedes ging gerade vor sich hin. 1.10  Ihre Gesichter aber waren so gestaltet: vorn eines Menschen Gesicht; zur Rechten, bei allen vieren, ein Löwengesicht; zur Linken, bei allen vieren, ein Stiergesicht; hinten aber hatten alle vier ein Adlergesicht. 1.11  Ihre Gesichter aber... und ihre Flügel waren nach oben hin ausgebreitet; je zwei waren miteinander verbunden, und zwei bedeckten ihre Leiber. 1.12  Und jedes ging gerade vor sich hin; wo der Geist hingehen wollte, da gingen sie hin; sie wandten sich nicht, wenn sie gingen. 1.13  Und dies war das Aussehen der lebendigen Wesen: sie waren wie glühende Kohlen, welche brennen; und es fuhr wie Fackeln zwischen den lebendigen Wesen hin und her, und das Feuer gab einen Glanz, und von dem Feuer gingen Blitze aus; 1.14  die lebendigen Wesen aber liefen hin und her, wie der Blitz. 1.15  Als ich nun die lebendigen Wesen betrachtete, siehe, da war je ein Rad auf der Erde neben jedem der lebendigen Wesen, bei ihren vier Gesichtern. 1.16  Das Aussehen der Räder und ihre Gestaltung war wie Chrysolith, und alle vier hatten die gleiche Gestalt. Sie sahen aber also aus und waren so gemacht, als wäre ein Rad im andern drin. 1.17  Wenn sie gingen, so liefen sie auf ihren vier Seiten; sie wandten sich nicht, wenn sie gingen. 1.18  Und ihre Felgen waren so hoch, daß man sich vor ihnen fürchtete; und ihre Felgen waren voller Augen ringsum bei allen vier. 1.19  Und wenn die lebendigen Wesen gingen, so liefen auch die Räder neben ihnen, und wenn sich die lebendigen Wesen von der Erde erhoben, so erhoben sich auch die Räder. 1.20  Wo der Geist hingehen wollte, da gingen sie hin, wohin der Geist zu gehen willens war, und die Räder erhoben sich im Verein mit ihnen; denn der Geist des lebendigen Wesens war in den Rädern. 1.21  Wenn jene gingen, so gingen auch sie, und wenn jene stillstanden, standen auch sie still, und wenn jene sich von der Erde erhoben, so erhoben sich auch die Räder vereint mit ihnen; denn der Geist des lebendigen Wesens war in den Rädern. 1.22  Und über den Häuptern des lebendigen Wesens war etwas dem Himmelsgewölbe gleich, wie der Anblick eines leuchtenden Kristalls, ausgebreitet oben über ihren Häuptern. 1.23  Und unter dem Himmelsgewölbe waren ihre Flügel ausgestreckt, einer zum andern hin: ein jedes hatte zwei Flügel, womit sie ihre Leiber auf der einen Seite, und zwei, womit sie sie auf der andern Seite bedeckten. 1.24  Und ich hörte das Rauschen ihrer Flügel wie das Rauschen großer Wasser und wie die Stimme des Allmächtigen. Wenn sie gingen, so gab es ein Geräusch wie das Getümmel eines Heerlagers; wenn sie aber still standen, ließen sie ihre Flügel hängen. 1.25  Und es kam eine Stimme oben von dem Himmelsgewölbe her, welches über ihren Häuptern war; wenn sie still standen, ließen sie ihre Flügel hängen. 1.26  Und über dem Himmelsgewölbe, das über ihren Häuptern war, sah es aus wie ein Saphirstein, wie die Gestalt eines Thrones. Auf dem Gebilde des Thrones aber saß eine Gestalt, anzusehen wie ein Mensch, oben darauf. 1.27  Ich sah auch wie den Schimmer von Golderz, wie das Aussehen eines Feuers inwendig ringsum; von der Gestalt seiner Lenden nach oben hin und von der Gestalt seiner Lenden nach unten hin sah ich wie die Gestalt des Feuers, und ein Glanz war rings um ihn her. 1.28  Wie der Bogen aussieht, der an einem Regentag in den Wolken erscheint, also war auch der Glanz ringsum anzusehen. So war das Aussehen der Erscheinung der Herrlichkeit des HERRN. Als ich sie sah, fiel ich auf mein Angesicht und hörte eine Stimme reden.

1.1  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ τριακοστῷ ἔτει ἐν τῷ τετάρτῳ μηνὶ πέμπτῃ τοῦ μηνὸς καὶ ἐγὼ ἤμην ἐν μέσῳ τῆς αἰχμαλωσίας ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ καὶ ἠνοίχθησαν οἱ οὐρανοί καὶ εἶδον ὁράσεις θεοῦ 1.2  πέμπτῃ τοῦ μηνός τοῦτο τὸ ἔτος τὸ πέμπτον τῆς αἰχμαλωσίας τοῦ βασιλέως ιωακιμ 1.3  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρὸς ιεζεκιηλ υἱὸν βουζι τὸν ἱερέα ἐν γῇ χαλδαίων ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ καὶ ἐγένετο ἐπ' ἐμὲ χεὶρ κυρίου 1.4  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ πνεῦμα ἐξαῖρον ἤρχετο ἀπὸ βορρᾶ καὶ νεφέλη μεγάλη ἐν αὐτῷ καὶ φέγγος κύκλῳ αὐτοῦ καὶ πῦρ ἐξαστράπτον καὶ ἐν τῷ μέσῳ αὐτοῦ ὡς ὅρασις ἠλέκτρου ἐν μέσῳ τοῦ πυρὸς καὶ φέγγος ἐν αὐτῷ 1.5  καὶ ἐν τῷ μέσῳ ὡς ὁμοίωμα τεσσάρων ζῴων καὶ αὕτη ἡ ὅρασις αὐτῶν ὁμοίωμα ἀνθρώπου ἐπ' αὐτοῖς 1.6  καὶ τέσσαρα πρόσωπα τῷ ἑνί καὶ τέσσαρες πτέρυγες τῷ ἑνί 1.7  καὶ τὰ σκέλη αὐτῶν ὀρθά καὶ πτερωτοὶ οἱ πόδες αὐτῶν καὶ σπινθῆρες ὡς ἐξαστράπτων χαλκός καὶ ἐλαφραὶ αἱ πτέρυγες αὐτῶν 1.8  καὶ χεὶρ ἀνθρώπου ὑποκάτωθεν τῶν πτερύγων αὐτῶν ἐπὶ τὰ τέσσαρα μέρη αὐτῶν καὶ τὰ πρόσωπα αὐτῶν τῶν τεσσάρων 1.9  οὐκ ἐπεστρέφοντο ἐν τῷ βαδίζειν αὐτά ἕκαστον κατέναντι τοῦ προσώπου αὐτῶν ἐπορεύοντο 1.10  καὶ ὁμοίωσις τῶν προσώπων αὐτῶν πρόσωπον ἀνθρώπου καὶ πρόσωπον λέοντος ἐκ δεξιῶν τοῖς τέσσαρσιν καὶ πρόσωπον μόσχου ἐξ ἀριστερῶν τοῖς τέσσαρσιν καὶ πρόσωπον ἀετοῦ τοῖς τέσσαρσιν 1.11  καὶ αἱ πτέρυγες αὐτῶν ἐκτεταμέναι ἄνωθεν τοῖς τέσσαρσιν ἑκατέρῳ δύο συνεζευγμέναι πρὸς ἀλλήλας καὶ δύο ἐπεκάλυπτον ἐπάνω τοῦ σώματος αὐτῶν 1.12  καὶ ἑκάτερον κατὰ πρόσωπον αὐτοῦ ἐπορεύετο οὗ ἂν ἦν τὸ πνεῦμα πορευόμενον ἐπορεύοντο καὶ οὐκ ἐπέστρεφον 1.13  καὶ ἐν μέσῳ τῶν ζῴων ὅρασις ὡς ἀνθράκων πυρὸς καιομένων ὡς ὄψις λαμπάδων συστρεφομένων ἀνὰ μέσον τῶν ζῴων καὶ φέγγος τοῦ πυρός καὶ ἐκ τοῦ πυρὸς ἐξεπορεύετο ἀστραπή 1.14   1.15  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ τροχὸς εἷς ἐπὶ τῆς γῆς ἐχόμενος τῶν ζῴων τοῖς τέσσαρσιν 1.16  καὶ τὸ εἶδος τῶν τροχῶν ὡς εἶδος θαρσις καὶ ὁμοίωμα ἓν τοῖς τέσσαρσιν καὶ τὸ ἔργον αὐτῶν ἦν καθὼς ἂν εἴη τροχὸς ἐν τροχῷ 1.17  ἐπὶ τὰ τέσσαρα μέρη αὐτῶν ἐπορεύοντο οὐκ ἐπέστρεφον ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτὰ 1.18  οὐδ' οἱ νῶτοι αὐτῶν καὶ ὕψος ἦν αὐτοῖς καὶ εἶδον αὐτά καὶ οἱ νῶτοι αὐτῶν πλήρεις ὀφθαλμῶν κυκλόθεν τοῖς τέσσαρσιν 1.19  καὶ ἐν τῷ πορεύεσθαι τὰ ζῷα ἐπορεύοντο οἱ τροχοὶ ἐχόμενοι αὐτῶν καὶ ἐν τῷ ἐξαίρειν τὰ ζῷα ἀπὸ τῆς γῆς ἐξῄροντο οἱ τροχοί 1.20  οὗ ἂν ἦν ἡ νεφέλη ἐκεῖ τὸ πνεῦμα τοῦ πορεύεσθαι ἐπορεύοντο τὰ ζῷα καὶ οἱ τροχοὶ καὶ ἐξῄροντο σὺν αὐτοῖς διότι πνεῦμα ζωῆς ἦν ἐν τοῖς τροχοῖς 1.21  ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτὰ ἐπορεύοντο καὶ ἐν τῷ ἑστάναι αὐτὰ εἱστήκεισαν καὶ ἐν τῷ ἐξαίρειν αὐτὰ ἀπὸ τῆς γῆς ἐξῄροντο σὺν αὐτοῖς ὅτι πνεῦμα ζωῆς ἦν ἐν τοῖς τροχοῖς 1.22  καὶ ὁμοίωμα ὑπὲρ κεφαλῆς αὐτοῖς τῶν ζῴων ὡσεὶ στερέωμα ὡς ὅρασις κρυστάλλου ἐκτεταμένον ἐπὶ τῶν πτερύγων αὐτῶν ἐπάνωθεν 1.23  καὶ ὑποκάτω τοῦ στερεώματος αἱ πτέρυγες αὐτῶν ἐκτεταμέναι πτερυσσόμεναι ἑτέρα τῇ ἑτέρᾳ ἑκάστῳ δύο συνεζευγμέναι ἐπικαλύπτουσαι τὰ σώματα αὐτῶν 1.24  καὶ ἤκουον τὴν φωνὴν τῶν πτερύγων αὐτῶν ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτὰ ὡς φωνὴν ὕδατος πολλοῦ καὶ ἐν τῷ ἑστάναι αὐτὰ κατέπαυον αἱ πτέρυγες αὐτῶν 1.25  καὶ ἰδοὺ φωνὴ ὑπεράνωθεν τοῦ στερεώματος τοῦ ὄντος ὑπὲρ κεφαλῆς αὐτῶν 1.26  ὡς ὅρασις λίθου σαπφείρου ὁμοίωμα θρόνου ἐπ' αὐτοῦ καὶ ἐπὶ τοῦ ὁμοιώματος τοῦ θρόνου ὁμοίωμα ὡς εἶδος ἀνθρώπου ἄνωθεν 1.27  καὶ εἶδον ὡς ὄψιν ἠλέκτρου ἀπὸ ὁράσεως ὀσφύος καὶ ἐπάνω καὶ ἀπὸ ὁράσεως ὀσφύος καὶ ἕως κάτω εἶδον ὡς ὅρασιν πυρὸς καὶ τὸ φέγγος αὐτοῦ κύκλῳ 1.28  ὡς ὅρασις τόξου ὅταν ᾖ ἐν τῇ νεφέλῃ ἐν ἡμέρᾳ ὑετοῦ οὕτως ἡ στάσις τοῦ φέγγους κυκλόθεν αὕτη ἡ ὅρασις ὁμοιώματος δόξης κυρίου καὶ εἶδον καὶ πίπτω ἐπὶ πρόσωπόν μου καὶ ἤκουσα φωνὴν λαλοῦντος

1.1  kai egeneto en toh triakostoh etei en toh tetartoh mehni pempteh toy mehnos kai egoh ehmehn en mesoh tehs aichmalohsias epi toy potamoy toy chobar kai ehnoichthehsan oi oyranoi kai eidon oraseis theoy 1.2  pempteh toy mehnos toyto to etos to pempton tehs aichmalohsias toy basileohs iohakim 1.3  kai egeneto logos kyrioy pros iezekiehl yion boyzi ton ierea en geh chaldaiohn epi toy potamoy toy chobar kai egeneto ep' eme cheir kyrioy 1.4  kai eidon kai idoy pneyma exairon ehrcheto apo borra kai nepheleh megaleh en aytoh kai pheggos kykloh aytoy kai pyr exastrapton kai en toh mesoh aytoy ohs orasis ehlektroy en mesoh toy pyros kai pheggos en aytoh 1.5  kai en toh mesoh ohs omoiohma tessarohn zohohn kai ayteh eh orasis aytohn omoiohma anthrohpoy ep' aytois 1.6  kai tessara prosohpa toh eni kai tessares pteryges toh eni 1.7  kai ta skeleh aytohn ortha kai pterohtoi oi podes aytohn kai spinthehres ohs exastraptohn chalkos kai elaphrai ai pteryges aytohn 1.8  kai cheir anthrohpoy ypokatohthen tohn pterygohn aytohn epi ta tessara mereh aytohn kai ta prosohpa aytohn tohn tessarohn 1.9  oyk epestrephonto en toh badizein ayta ekaston katenanti toy prosohpoy aytohn eporeyonto 1.10  kai omoiohsis tohn prosohpohn aytohn prosohpon anthrohpoy kai prosohpon leontos ek dexiohn tois tessarsin kai prosohpon moschoy ex aristerohn tois tessarsin kai prosohpon aetoy tois tessarsin 1.11  kai ai pteryges aytohn ektetamenai anohthen tois tessarsin ekateroh dyo synezeygmenai pros allehlas kai dyo epekalypton epanoh toy sohmatos aytohn 1.12  kai ekateron kata prosohpon aytoy eporeyeto oy an ehn to pneyma poreyomenon eporeyonto kai oyk epestrephon 1.13  kai en mesoh tohn zohohn orasis ohs anthrakohn pyros kaiomenohn ohs opsis lampadohn systrephomenohn ana meson tohn zohohn kai pheggos toy pyros kai ek toy pyros exeporeyeto astrapeh 1.14   1.15  kai eidon kai idoy trochos eis epi tehs gehs echomenos tohn zohohn tois tessarsin 1.16  kai to eidos tohn trochohn ohs eidos tharsis kai omoiohma en tois tessarsin kai to ergon aytohn ehn kathohs an eieh trochos en trochoh 1.17  epi ta tessara mereh aytohn eporeyonto oyk epestrephon en toh poreyesthai ayta 1.18  oyd' oi nohtoi aytohn kai ypsos ehn aytois kai eidon ayta kai oi nohtoi aytohn plehreis ophthalmohn kyklothen tois tessarsin 1.19  kai en toh poreyesthai ta zoha eporeyonto oi trochoi echomenoi aytohn kai en toh exairein ta zoha apo tehs gehs exehronto oi trochoi 1.20  oy an ehn eh nepheleh ekei to pneyma toy poreyesthai eporeyonto ta zoha kai oi trochoi kai exehronto syn aytois dioti pneyma zohehs ehn en tois trochois 1.21  en toh poreyesthai ayta eporeyonto kai en toh estanai ayta eistehkeisan kai en toh exairein ayta apo tehs gehs exehronto syn aytois oti pneyma zohehs ehn en tois trochois 1.22  kai omoiohma yper kephalehs aytois tohn zohohn ohsei stereohma ohs orasis krystalloy ektetamenon epi tohn pterygohn aytohn epanohthen 1.23  kai ypokatoh toy stereohmatos ai pteryges aytohn ektetamenai pteryssomenai etera teh etera ekastoh dyo synezeygmenai epikalyptoysai ta sohmata aytohn 1.24  kai ehkoyon tehn phohnehn tohn pterygohn aytohn en toh poreyesthai ayta ohs phohnehn ydatos polloy kai en toh estanai ayta katepayon ai pteryges aytohn 1.25  kai idoy phohneh yperanohthen toy stereohmatos toy ontos yper kephalehs aytohn 1.26  ohs orasis lithoy sappheiroy omoiohma thronoy ep' aytoy kai epi toy omoiohmatos toy thronoy omoiohma ohs eidos anthrohpoy anohthen 1.27  kai eidon ohs opsin ehlektroy apo oraseohs osphyos kai epanoh kai apo oraseohs osphyos kai eohs katoh eidon ohs orasin pyros kai to pheggos aytoy kykloh 1.28  ohs orasis toxoy otan eh en teh nepheleh en ehmera yetoy oytohs eh stasis toy pheggoys kyklothen ayteh eh orasis omoiohmatos doxehs kyrioy kai eidon kai piptoh epi prosohpon moy kai ehkoysa phohnehn laloyntos

1.1  וַיְהִי ׀ בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתֹוךְ־הַגֹּולָה עַל־נְהַר־כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאֹות אֱלֹהִים׃ 1.2  בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יֹויָכִין׃ 1.3  הָיֹה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יְחֶזְקֵאל בֶּן־בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל־נְהַר־כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד־יְהוָה׃ 1.4  וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן־הַצָּפֹון עָנָן גָּדֹול וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לֹו סָבִיב וּמִתֹּוכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתֹּוךְ הָאֵשׁ׃ 1.5  וּמִתֹּוכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיֹּות וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה׃ 1.6  וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׃ 1.7  וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל׃ 1.8  [וְיָדֹו כ] (וִידֵי ק) אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם׃ 1.9  חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחֹותָהּ כַּנְפֵיהֶם לֹא־יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ׃ 1.10  וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי־שֹׁור מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי־נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׃ 1.11  וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדֹות מִלְמָעְלָה לְאִישׁ תַּיִם חֹבְרֹות אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסֹּות אֵת גְּוִיֹתֵיהֶנָה ׃ 1.12  וְאִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן׃ 1.13  וּדְמוּת הַחַיֹּות מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בֹּעֲרֹות כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיֹּות וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן־הָאֵשׁ יֹוצֵא בָרָק׃ 1.14  וְהַחַיֹּות רָצֹוא וָשֹׁוב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק׃ 1.15  וָאֵרֶא הַחַיֹּות וְהִנֵּה אֹופַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיֹּות לְאַרְבַּעַת פָּנָיו׃ 1.16  מַרְאֵה הָאֹופַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאֹופַן בְּתֹוךְ הָאֹופָן׃ 1.17  עַל־אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן׃ 1.18  וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן׃ 1.19  וּבְלֶכֶת הַחַיֹּות יֵלְכוּ הָאֹופַנִּים אֶצְלָם וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיֹּות מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאֹופַנִּים׃ 1.20  עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת וְהָאֹופַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאֹופַנִּים׃ 1.21  בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאֹופַנִּים לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאֹופַנִּים׃ 1.22  וּדְמוּת עַל־רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנֹּורָא נָטוּי עַל־רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה׃ 1.23  וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרֹות אִשָּׁה אֶל־אֲחֹותָהּ לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסֹּות לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסֹּות לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם׃ 1.24  וָאֶשְׁמַע אֶת־קֹול כַּנְפֵיהֶם כְּקֹול מַיִם רַבִּים כְּקֹול־שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קֹול הֲמֻלָּה כְּקֹול מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן׃ 1.25  וַיְהִי־קֹול מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן׃ 1.26  וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׃ 1.27  וָאֵרֶא ׀ כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה־אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה־אֵשׁ וְנֹגַהּ לֹו סָבִיב׃ 1.28  כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיֹום הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבֹוד־יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי וָאֶשְׁמַע קֹול מְדַבֵּר׃ ס

1.1  wajHij bixxloxxijm xxaanaaH baarbijOij bahamixxaaH lahodaexx waAanij btowk-HagowlaaH Oal-nHar-kbaar nipthw Haxxaamajim waaAaerAaeH marAowt AaeloHijm׃ 1.2  bahamixxaaH lahodaexx HijA HaxxaanaaH Hahamijxxijt lgaalwt Hamaelaek jowjaakijn׃ 1.3  HaajoH HaajaaH dbar-jHwaaH Aael-jhaezqeAl baen-bwzij HakoHen bAaeraec kaxdijm Oal-nHar-kbaar watHij Oaalaajw xxaam jad-jHwaaH׃ 1.4  waaAeraeA wHineH rwha sOaaraaH baaAaaH min-Hacaapown Oaanaan gaadowl wAexx mitlaqahat wnogaH low saabijb wmitowkaaH kOejn Hahaxxmal mitowk HaaAexx׃ 1.5  wmitowkaaH dmwt AarbaO hajowt wzaeH marAejHaen dmwt Aaadaam laaHenaaH׃ 1.6  wAarbaaOaaH paanijm lAaehaat wAarbaO knaapajim lAahat laaHaem׃ 1.7  wraglejHaem raegael jxxaaraaH wkap raglejHaem kkap raegael Oegael wnoccijm kOejn nhoxxaet qaalaal׃ 1.8  [wjaadow k] (wijdej q) Aaadaam mitahat kanpejHaem Oal AarbaOat ribOejHaem wpnejHaem wkanpejHaem lAarbaOtaam׃ 1.9  hobrot AixxaaH Aael-AahowtaaH kanpejHaem loA-jisabw blaektaan Aijxx Aael-Oebaer paanaajw jelekw׃ 1.10  wdmwt pnejHaem pnej Aaadaam wpnej AarjeH Aael-Hajaamijn lAarbaOtaam wpnej-xxowr meHaxmoAwl lAarbaOtaan wpnej-naexxaer lAarbaOtaan׃ 1.11  wpnejHaem wkanpejHaem prudowt milmaaOlaaH lAijxx tajim hobrowt Aijxx wxxtajim mkasowt Aet gwijotejHaenaaH ׃ 1.12  wAijxx Aael-Oebaer paanaajw jelekw Aael Aaxxaer jiHjaeH-xxaamaaH Haarwha laalaekaet jelekw loA jisabw blaektaan׃ 1.13  wdmwt Hahajowt marAejHaem kgahalej-Aexx boOarowt kmarAeH Halapidijm HijA mitHalaekaet bejn Hahajowt wnogaH laaAexx wmin-HaaAexx jowceA baaraaq׃ 1.14  wHahajowt raacowA waaxxowb kmarAeH Habaazaaq׃ 1.15  waaAeraeA Hahajowt wHineH Aowpan Aaehaad baaAaaraec Aecael Hahajowt lAarbaOat paanaajw׃ 1.16  marAeH HaaAowpanijm wmaOaxejHaem kOejn tarxxijxx wdmwt Aaehaad lAarbaOtaan wmarAejHaem wmaOaxejHaem kaAaxxaer jiHjaeH HaaAowpan btowk HaaAowpaan׃ 1.17  Oal-AarbaOat ribOejHaen blaektaam jelekw loA jisabw blaektaan׃ 1.18  wgabejHaen wgobaH laaHaem wjirAaaH laaHaem wgabotaam mleAot Oejnajim saabijb lAarbaOtaan׃ 1.19  wblaekaet Hahajowt jelkw HaaAowpanijm Aaeclaam wbHinaaxeA Hahajowt meOal HaaAaaraec jinaaxAw HaaAowpanijm׃ 1.20  Oal Aaxxaer jiHjaeH-xxaam Haarwha laalaekaet jelekw xxaamaaH Haarwha laalaekaet wHaaAowpanijm jinaaxAw lOumaataam kij rwha HahajaaH baaAowpanijm׃ 1.21  blaektaam jelekw wbOaamdaam jaOamodw wbHinaaxAaam meOal HaaAaaraec jinaaxAw HaaAowpanijm lOumaataam kij rwha HahajaaH baaAowpanijm׃ 1.22  wdmwt Oal-raaAxxej HahajaaH raaqijOa kOejn Haqaerah HanowraaA naaTwj Oal-raaAxxejHaem milmaaOlaaH׃ 1.23  wtahat HaaraaqijOa kanpejHaem jxxaarowt AixxaaH Aael-AahowtaaH lAijxx xxtajim mkasowt laaHenaaH wlAijxx xxtajim mkasowt laaHenaaH Aet gwijotejHaem׃ 1.24  waaAaexxmaO Aaet-qowl kanpejHaem kqowl majim rabijm kqowl-xxadaj blaektaam qowl HamulaaH kqowl mahanaeH bOaamdaam trapaejnaaH kanpejHaen׃ 1.25  wajHij-qowl meOal laaraaqijOa Aaxxaer Oal-roAxxaam bOaamdaam trapaejnaaH kanpejHaen׃ 1.26  wmimaOal laaraaqijOa Aaxxaer Oal-roAxxaam kmarAeH Aaebaen-sapijr dmwt kiseA wOal dmwt HakiseA dmwt kmarAeH Aaadaam Oaalaajw milmaaOlaaH׃ 1.27  waaAeraeA kOejn haxxmal kmarAeH-Aexx bejt-laaH saabijb mimarAeH maatnaajw wlmaaOlaaH wmimarAeH maatnaajw wlmaTaaH raaAijtij kmarAeH-Aexx wnogaH low saabijb׃ 1.28  kmarAeH Haqaexxaet Aaxxaer jiHjaeH baeOaanaan bjowm Hagaexxaem ken marAeH HanogaH saabijb HwA marAeH dmwt kbowd-jHwaaH waaAaerAaeH waaAaepol Oal-paanaj waaAaexxmaO qowl mdaber׃ s

1.1  ויהי ׀ בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך־הגולה על־נהר־כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׃ 1.2  בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין׃ 1.3  היה היה דבר־יהוה אל־יחזקאל בן־בוזי הכהן בארץ כשדים על־נהר־כבר ותהי עליו שם יד־יהוה׃ 1.4  וארא והנה רוח סערה באה מן־הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש׃ 1.5  ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה׃ 1.6  וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם׃ 1.7  ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל׃ 1.8  [וידו כ] (וידי ק) אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם׃ 1.9  חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־יסבו בלכתן איש אל־עבר פניו ילכו׃ 1.10  ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל־הימין לארבעתם ופני־שור מהשמאול לארבעתן ופני־נשר לארבעתן׃ 1.11  ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש תים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה ׃ 1.12  ואיש אל־עבר פניו ילכו אל אשר יהיה־שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן׃ 1.13  ודמות החיות מראיהם כגחלי־אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן־האש יוצא ברק׃ 1.14  והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק׃ 1.15  וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו׃ 1.16  מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃ 1.17  על־ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן׃ 1.18  וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן׃ 1.19  ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים׃ 1.20  על אשר יהיה־שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים׃ 1.21  בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים׃ 1.22  ודמות על־ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על־ראשיהם מלמעלה׃ 1.23  ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל־אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם׃ 1.24  ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רבים כקול־שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן׃ 1.25  ויהי־קול מעל לרקיע אשר על־ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן׃ 1.26  וממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃ 1.27  וארא ׀ כעין חשמל כמראה־אש בית־לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה־אש ונגה לו סביב׃ 1.28  כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד־יהוה ואראה ואפל על־פני ואשמע קול מדבר׃ ס

1.1  wjHj bxlxjm xnH brbjOj bhmxH lhdx wAnj btwk-HgwlH Ol-nHr-kbr npthw Hxmjm wArAH mrAwt AlHjm׃ 1.2  bhmxH lhdx HjA HxnH Hhmjxjt lglwt Hmlk jwjkjn׃ 1.3  HjH HjH dbr-jHwH Al-jhzqAl bn-bwzj HkHn bArc kxdjm Ol-nHr-kbr wtHj Oljw xm jd-jHwH׃ 1.4  wArA wHnH rwh sOrH bAH mn-Hcpwn Onn gdwl wAx mtlqht wngH lw sbjb wmtwkH kOjn Hhxml mtwk HAx׃ 1.5  wmtwkH dmwt ArbO hjwt wzH mrAjHn dmwt Adm lHnH׃ 1.6  wArbOH pnjm lAht wArbO knpjm lAht lHm׃ 1.7  wrgljHm rgl jxrH wkp rgljHm kkp rgl Ogl wnccjm kOjn nhxt qll׃ 1.8  [wjdw k] (wjdj q) Adm mtht knpjHm Ol ArbOt rbOjHm wpnjHm wknpjHm lArbOtm׃ 1.9  hbrt AxH Al-AhwtH knpjHm lA-jsbw blktn Ajx Al-Obr pnjw jlkw׃ 1.10  wdmwt pnjHm pnj Adm wpnj ArjH Al-Hjmjn lArbOtm wpnj-xwr mHxmAwl lArbOtn wpnj-nxr lArbOtn׃ 1.11  wpnjHm wknpjHm prdwt mlmOlH lAjx tjm hbrwt Ajx wxtjm mkswt At gwjtjHnH ׃ 1.12  wAjx Al-Obr pnjw jlkw Al Axr jHjH-xmH Hrwh llkt jlkw lA jsbw blktn׃ 1.13  wdmwt Hhjwt mrAjHm kghlj-Ax bOrwt kmrAH Hlpdjm HjA mtHlkt bjn Hhjwt wngH lAx wmn-HAx jwcA brq׃ 1.14  wHhjwt rcwA wxwb kmrAH Hbzq׃ 1.15  wArA Hhjwt wHnH Awpn Ahd bArc Acl Hhjwt lArbOt pnjw׃ 1.16  mrAH HAwpnjm wmOxjHm kOjn trxjx wdmwt Ahd lArbOtn wmrAjHm wmOxjHm kAxr jHjH HAwpn btwk HAwpn׃ 1.17  Ol-ArbOt rbOjHn blktm jlkw lA jsbw blktn׃ 1.18  wgbjHn wgbH lHm wjrAH lHm wgbtm mlAt Ojnjm sbjb lArbOtn׃ 1.19  wblkt Hhjwt jlkw HAwpnjm Aclm wbHnxA Hhjwt mOl HArc jnxAw HAwpnjm׃ 1.20  Ol Axr jHjH-xm Hrwh llkt jlkw xmH Hrwh llkt wHAwpnjm jnxAw lOmtm kj rwh HhjH bAwpnjm׃ 1.21  blktm jlkw wbOmdm jOmdw wbHnxAm mOl HArc jnxAw HAwpnjm lOmtm kj rwh HhjH bAwpnjm׃ 1.22  wdmwt Ol-rAxj HhjH rqjO kOjn Hqrh HnwrA nTwj Ol-rAxjHm mlmOlH׃ 1.23  wtht HrqjO knpjHm jxrwt AxH Al-AhwtH lAjx xtjm mkswt lHnH wlAjx xtjm mkswt lHnH At gwjtjHm׃ 1.24  wAxmO At-qwl knpjHm kqwl mjm rbjm kqwl-xdj blktm qwl HmlH kqwl mhnH bOmdm trpjnH knpjHn׃ 1.25  wjHj-qwl mOl lrqjO Axr Ol-rAxm bOmdm trpjnH knpjHn׃ 1.26  wmmOl lrqjO Axr Ol-rAxm kmrAH Abn-spjr dmwt ksA wOl dmwt HksA dmwt kmrAH Adm Oljw mlmOlH׃ 1.27  wArA kOjn hxml kmrAH-Ax bjt-lH sbjb mmrAH mtnjw wlmOlH wmmrAH mtnjw wlmTH rAjtj kmrAH-Ax wngH lw sbjb׃ 1.28  kmrAH Hqxt Axr jHjH bOnn bjwm Hgxm kn mrAH HngH sbjb HwA mrAH dmwt kbwd-jHwH wArAH wApl Ol-pnj wAxmO qwl mdbr׃ s

1.1  Et factum est in tricesimo anno, in quarto mense, in quinta men sis, cum essem in medio captivorum iuxta fluvium Chobar, aperti sunt caeli, et vidi visiones Dei. 1.2  In quinta mensis, ipse est annus quintus transmigrationis regis Ioachin, 1.3  factum est verbum Domini ad Ezechielem filium Buzi, sacerdotem, in terra Chaldaeorum secus flumen Chobar, et facta est super eum ibi manus Domini. 1.4  Et vidi: et ecce ventus turbinis veniebat ab aquilone et nubes magna et ignis conglobatus, et splendor in circuitu eius, et de medio eius quasi species electri, id est de medio ignis; 1.5  et ex medio eius similitudo quattuor animalium, et hic aspectus eorum: similitudo hominis erat eis. 1.6  Quattuor facies uni et quattuor pennae uni; 1.7  pedes eorum pedes recti, et planta pedis eorum quasi planta pedis vituli, et scintillabant quasi aspectus aeris candentis. 1.8  Et manus hominis erant sub pennis eorum in quattuor partibus. Facies autem et pennae illorum quattuor: 1.9  iunctae erant pennae eorum altera ad alteram; non revertebantur, cum incederent, sed unumquodque ante faciem suam gradiebatur. 1.10  Similitudo autem vultus eorum: facies hominis et facies leonis a dextris ipsorum quattuor, facies autem bovis a sinistris ipsorum quattuor et facies aquilae ipsorum quattuor. 1.11  Et pennae eorum extentae desuper; duae pennae singulorum iungebantur, et duae tegebant corpora eorum. 1.12  Et unumquodque coram facie sua ambulabat: ubi erat impetus spiritus, illuc gradiebantur nec revertebantur, cum ambularent. 1.13  Et in medio animalium, aspectus quasi carbonum ignis ardentium, quasi aspectus lampadarum discurrentium in medio animalium; et splendor erat ignis, et de igne fulgur egrediens. 1.14  Et animalia ibant et revertebantur in similitudinem fulguris coruscantis. 1.15  Cumque aspicerem animalia, apparuit rota una super terram iuxta singula animalia. 1.16  Et aspectus rotarum et opus earum quasi species chrysolithi, et una similitudo ipsarum quattuor; et aspectus earum et opera, quasi sit rota in medio rotae. 1.17  Per quattuor partes earum euntes ibant et non revertebantur, cum ambularent. 1.18  Canthis autem earum erat altitudo et horribilis aspectus; et canthi earum erant oculis pleni in circuitu ipsarum quattuor. 1.19  Cumque ambularent animalia, ambulabant pariter et rotae iuxta ea; et cum elevarentur animalia de terra, elevabantur simul et rotae. 1.20  Quocumque impellebat spiritus ut irent, ibant, et rotae pariter levabantur sequentes eum; spiritus enim animalium erat in rotis. 1.21  Cum euntibus ibant et cum stantibus stabant; et cum elevatis a terra pariter elevabantur, et rotae sequentes ea, quia spiritus animalium erat in rotis. 1.22  Et similitudo super capita animalium firmamenti quasi aspectus crystalli horribilis et extenti super capita eorum desuper. 1.23  Sub firmamento autem pennae eorum rectae altera ad alteram; unumquodque duabus alis velabat corpus suum. 1.24  Et audiebam sonum alarum quasi sonum aquarum multarum, quasi sonum Omnipotentis: cum ambularent, erat strepitus vehemens ut sonus castrorum; cumque starent, demittebantur pennae eorum. 1.25  Nam cum fieret vox supra firmamentum, quod erat super caput eorum, stabant et submittebant alas suas. 1.26  Et super firmamentum, quod erat imminens capiti eorum, quasi aspectus lapidis sapphiri similitudo throni; et super similitudinem throni similitudo quasi aspectus hominis desuper. 1.27  Et vidi quasi speciem electri, velut aspectum ignis per circuitum ab aspectu lumborum eius et desuper; et ab aspectu lumborum eius usque deorsum vidi quasi speciem ignis splendentis in circuitu. 1.28  Velut aspectus arcus, cum fuerit in nube in die pluviae: sic erat aspectus splendoris per gyrum. Haec visio similitudinis gloriae Domini. Et vidi et cecidi in faciem meam et audivi vocem loquentis.

2.1  Und er sprach zu mir: Menschensohn, stelle dich auf deine Füße, so will ich mit dir reden! 2.2  Da kam der Geist in mich, sobald er zu mir redete; der stellte mich auf meine Füße, und ich hörte den, der mit mir redete. 2.3  Und er sprach zu mir: Menschensohn, ich sende dich zu den Kindern Israel, zu den widerspenstigen Heiden, die sich wider mich empört haben; sie und ihre Väter haben wider mich gesündigt bis auf den heutigen Tag; 2.4  ja, ich sende dich zu solchen Kindern, die ein trotziges Angesicht und ein verstocktes Herz haben; zu denen sollst du sagen: «So spricht Gott, der HERR!» 2.5  Sie aber, mögen sie darauf hören oder es bleiben lassen (denn sie sind ein widerspenstiges Haus), sollen wissen, daß ein Prophet unter ihnen gewesen ist. 2.6  Du aber, Menschensohn, sollst dich vor ihnen nicht fürchten und vor ihren Worten nicht erschrecken, wenn sie auch wie Disteln und Dornen gegen dich sind und du unter Skorpionen wohnst. So fürchte dich doch nicht vor ihren Worten und erschrick nicht vor ihren Gesichtern; denn sie sind ein widerspenstiges Haus. 2.7  Und du sollst ihnen meine Worte sagen, mögen sie darauf hören oder es bleiben lassen; denn sie sind widerspenstig! 2.8  Du aber, Menschensohn, höre, was ich dir sage, sei nicht widerspenstig wie das widerspenstige Haus! Tue deinen Mund auf und iß, was ich dir gebe! 2.9  Da schaute ich, und siehe, eine Hand war gegen mich ausgestreckt, und siehe, sie hielt eine Buchrolle. 2.10  Und er breitete sie vor mir aus; und sie war vorn und hinten beschrieben, und es waren darauf geschrieben Klagen, Seufzer und Wehe.

2.1  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου στῆθι ἐπὶ τοὺς πόδας σου καὶ λαλήσω πρὸς σέ 2.2  καὶ ἦλθεν ἐπ' ἐμὲ πνεῦμα καὶ ἀνέλαβέν με καὶ ἐξῆρέν με καὶ ἔστησέν με ἐπὶ τοὺς πόδας μου καὶ ἤκουον αὐτοῦ λαλοῦντος πρός με 2.3  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἐξαποστέλλω ἐγώ σε πρὸς τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ τοὺς παραπικραίνοντάς με οἵτινες παρεπίκρανάν με αὐτοὶ καὶ οἱ πατέρες αὐτῶν ἕως τῆς σήμερον ἡμέρας 2.4  καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος 2.5  ἐὰν ἄρα ἀκούσωσιν ἢ πτοηθῶσιν διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν καὶ γνώσονται ὅτι προφήτης εἶ σὺ ἐν μέσῳ αὐτῶν 2.6  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου μὴ φοβηθῇς αὐτοὺς μηδὲ ἐκστῇς ἀπὸ προσώπου αὐτῶν διότι παροιστρήσουσι καὶ ἐπισυστήσονται ἐπὶ σὲ κύκλῳ καὶ ἐν μέσῳ σκορπίων σὺ κατοικεῖς τοὺς λόγους αὐτῶν μὴ φοβηθῇς καὶ ἀπὸ προσώπου αὐτῶν μὴ ἐκστῇς διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 2.7  καὶ λαλήσεις τοὺς λόγους μου πρὸς αὐτούς ἐὰν ἄρα ἀκούσωσιν ἢ πτοηθῶσιν διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 2.8  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου ἄκουε τοῦ λαλοῦντος πρὸς σέ μὴ γίνου παραπικραίνων καθὼς ὁ οἶκος ὁ παραπικραίνων χάνε τὸ στόμα σου καὶ φάγε ἃ ἐγὼ δίδωμί σοι 2.9  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ χεὶρ ἐκτεταμένη πρός με καὶ ἐν αὐτῇ κεφαλὶς βιβλίου 2.10  καὶ ἀνείλησεν αὐτὴν ἐνώπιον ἐμοῦ καὶ ἐν αὐτῇ γεγραμμένα ἦν τὰ ὄπισθεν καὶ τὰ ἔμπροσθεν καὶ ἐγέγραπτο εἰς αὐτὴν θρῆνος καὶ μέλος καὶ οὐαί

2.1  kai eipen pros me yie anthrohpoy stehthi epi toys podas soy kai lalehsoh pros se 2.2  kai ehlthen ep' eme pneyma kai anelaben me kai exehren me kai estehsen me epi toys podas moy kai ehkoyon aytoy laloyntos pros me 2.3  kai eipen pros me yie anthrohpoy exapostelloh egoh se pros ton oikon toy israehl toys parapikrainontas me oitines parepikranan me aytoi kai oi pateres aytohn eohs tehs sehmeron ehmeras 2.4  kai ereis pros aytoys tade legei kyrios 2.5  ean ara akoysohsin eh ptoehthohsin dioti oikos parapikrainohn estin kai gnohsontai oti prophehtehs ei sy en mesoh aytohn 2.6  kai sy yie anthrohpoy meh phobehthehs aytoys mehde ekstehs apo prosohpoy aytohn dioti paroistrehsoysi kai episystehsontai epi se kykloh kai en mesoh skorpiohn sy katoikeis toys logoys aytohn meh phobehthehs kai apo prosohpoy aytohn meh ekstehs dioti oikos parapikrainohn estin 2.7  kai lalehseis toys logoys moy pros aytoys ean ara akoysohsin eh ptoehthohsin dioti oikos parapikrainohn estin 2.8  kai sy yie anthrohpoy akoye toy laloyntos pros se meh ginoy parapikrainohn kathohs o oikos o parapikrainohn chane to stoma soy kai phage a egoh didohmi soi 2.9  kai eidon kai idoy cheir ektetameneh pros me kai en ayteh kephalis biblioy 2.10  kai aneilehsen aytehn enohpion emoy kai en ayteh gegrammena ehn ta opisthen kai ta emprosthen kai egegrapto eis aytehn threhnos kai melos kai oyai

2.1  וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן־אָדָם עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ׃ 2.2  וַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי וַתַּעֲמִדֵנִי עַל־רַגְלָי וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי׃ פ 2.3  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם שֹׁולֵחַ אֲנִי אֹותְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־גֹּויִם הַמֹּורְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ־בִי הֵמָּה וַאֲבֹותָם פָּשְׁעוּ בִי עַד־עֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה׃ 2.4  וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי־לֵב אֲנִי שֹׁולֵחַ אֹותְךָ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ 2.5  וְהֵמָּה אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתֹוכָם׃ פ 2.6  וְאַתָּה בֶן־אָדָם אַל־תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלֹּונִים אֹותָךְ וְאֶל־עַקְרַבִּים אַתָּה יֹושֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל־תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ 2.7  וְדִבַּרְתָּ אֶת־דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה׃ פ 2.8  וְאַתָּה בֶן־אָדָם שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ אַל־תְּהִי־מֶרִי כְּבֵית הַמֶּרִי פְּצֵה פִיךָ וֶאֱכֹל אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ׃ 2.9  וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה־בֹו מְגִלַּת־סֵפֶר׃ 2.10  וַיִּפְרֹשׂ אֹותָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחֹור וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי׃ ס

2.1  wajoAmaer Aelaaj baen-Aaadaam Oamod Oal-raglaejkaa waAadaber Aotaak׃ 2.2  wataaboA bij rwha kaAaxxaer dibaer Aelaj wataOamidenij Oal-raglaaj waaAaexxmaO Aet midaber Aelaaj׃ p 2.3  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam xxowleha Aanij Aowtkaa Aael-bnej jixraaAel Aael-gowjim Hamowrdijm Aaxxaer maardw-bij HemaaH waAabowtaam paaxxOw bij Oad-Oaecaem Hajowm HazaeH׃ 2.4  wHabaanijm qxxej paanijm whizqej-leb Aanij xxowleha Aowtkaa AalejHaem wAaamartaa AalejHaem koH Aaamar Aadonaaj jHowiH׃ 2.5  wHemaaH Aim-jixxmOw wAim-jaehdaalw kij bejt mrij HemaaH wjaadOw kij naabijA HaajaaH btowkaam׃ p 2.6  wAataaH baen-Aaadaam Aal-tijraaA meHaem wmidibrejHaem Aal-tijraaA kij saaraabijm wsalownijm Aowtaak wAael-Oaqrabijm AataaH jowxxeb midibrejHaem Aal-tijraaA wmipnejHaem Aal-tehaat kij bejt mrij HemaaH׃ 2.7  wdibartaa Aaet-dbaaraj AalejHaem Aim-jixxmOw wAim-jaehdaalw kij mrij HemaaH׃ p 2.8  wAataaH baen-Aaadaam xxmaO Aet Aaxxaer-Aanij mdaber Aelaejkaa Aal-tHij-maerij kbejt Hamaerij pceH pijkaa waeAaekol Aet Aaxxaer-Aanij noten Aelaejkaa׃ 2.9  waaAaerAaeH wHineH-jaad xxlwhaaH Aelaaj wHineH-bow mgilat-sepaer׃ 2.10  wajiprox AowtaaH lpaanaj wHijA ktwbaaH paanijm wAaahowr wkaatwb AelaejHaa qinijm waaHaegaeH waaHij׃ s

2.1  ויאמר אלי בן־אדם עמד על־רגליך ואדבר אתך׃ 2.2  ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על־רגלי ואשמע את מדבר אלי׃ פ 2.3  ויאמר אלי בן־אדם שולח אני אותך אל־בני ישראל אל־גוים המורדים אשר מרדו־בי המה ואבותם פשעו בי עד־עצם היום הזה׃ 2.4  והבנים קשי פנים וחזקי־לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה׃ 2.5  והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ פ 2.6  ואתה בן־אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל־עקרבים אתה יושב מדבריהם אל־תירא ומפניהם אל־תחת כי בית מרי המה׃ 2.7  ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו כי מרי המה׃ פ 2.8  ואתה בן־אדם שמע את אשר־אני מדבר אליך אל־תהי־מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אני נתן אליך׃ 2.9  ואראה והנה־יד שלוחה אלי והנה־בו מגלת־ספר׃ 2.10  ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי׃ ס

2.1  wjAmr Alj bn-Adm Omd Ol-rgljk wAdbr Atk׃ 2.2  wtbA bj rwh kAxr dbr Alj wtOmdnj Ol-rglj wAxmO At mdbr Alj׃ p 2.3  wjAmr Alj bn-Adm xwlh Anj Awtk Al-bnj jxrAl Al-gwjm Hmwrdjm Axr mrdw-bj HmH wAbwtm pxOw bj Od-Ocm Hjwm HzH׃ 2.4  wHbnjm qxj pnjm whzqj-lb Anj xwlh Awtk AljHm wAmrt AljHm kH Amr Adnj jHwH׃ 2.5  wHmH Am-jxmOw wAm-jhdlw kj bjt mrj HmH wjdOw kj nbjA HjH btwkm׃ p 2.6  wAtH bn-Adm Al-tjrA mHm wmdbrjHm Al-tjrA kj srbjm wslwnjm Awtk wAl-Oqrbjm AtH jwxb mdbrjHm Al-tjrA wmpnjHm Al-tht kj bjt mrj HmH׃ 2.7  wdbrt At-dbrj AljHm Am-jxmOw wAm-jhdlw kj mrj HmH׃ p 2.8  wAtH bn-Adm xmO At Axr-Anj mdbr Aljk Al-tHj-mrj kbjt Hmrj pcH pjk wAkl At Axr-Anj ntn Aljk׃ 2.9  wArAH wHnH-jd xlwhH Alj wHnH-bw mglt-spr׃ 2.10  wjprx AwtH lpnj wHjA ktwbH pnjm wAhwr wktwb AljH qnjm wHgH wHj׃ s

2.1  Et dixit ad me: “ Fili hominis, sta super pedes tuos, et loquar tecum ”. 2.2  Et ingressus est in me spiritus, postquam locutus est mihi et statuit me supra pedes meos, et audivi loquentem ad me 2.3  et dicentem: “ Fili hominis, mitto ego te ad filios Israel, ad gentes apostatrices, quae recesserunt a me; ipsi et patres eorum praevaricati sunt in me usque ad diem hanc. 2.4  Et filii dura facie et obstinato corde sunt, ad quos ego mitto te; et dices ad eos: Haec dicit Dominus Deus. 2.5  Ipsi sive audiant, sive contemnant — quoniam domus exasperans est — sciant tamen quia propheta fuerit in medio eorum. 2.6  Tu ergo, fili hominis, ne timeas eos neque sermones eorum metuas, etsi cardui et spinae te circumdant, et cum scorpionibus habitas. Verba eorum ne timeas et vultus eorum ne formides, quia domus exasperans est. 2.7  Loqueris ergo verba mea ad eos, sive audiant, sive contemnant, quoniam exasperantes sunt. 2.8  Tu autem, fili hominis, audi, quaecumque loquor ad te, et noli esse exasperans, sicut domus exasperatrix est; aperi os tuum et comede, quaecumque ego do tibi ”. 2.9  Et vidi: et ecce manus missa ad me, in qua erat involutus liber; et expandit illum coram me, qui erat scriptus intus et foris, et scriptae erant in eo lamentationes et gemitus et vae. 2.10  Et vidi: et ecce manus missa ad me, in qua erat involutus liber; et expandit illum coram me, qui erat scriptus intus et foris, et scriptae erant in eo lamentationes et gemitus et vae.

3.1  Und er sprach zu mir: Menschensohn, iß, was du hier vorfindest, iß diese Rolle und gehe hin, rede zum Hause Israel! 3.2  Da tat ich meinen Mund auf, und er gab mir jene Rolle zu essen. 3.3  Und er sprach zu mir: Speise deinen Leib und fülle deine Eingeweide mit dieser Rolle, die ich dir gebe! Da aß ich, und es war in meinem Munde so süß wie Honig. 3.4  Da sprach er zu mir: Menschensohn, gehe hin zum Hause Israel und rede mit meinen Worten zu ihnen! 3.5  Denn du wirst nicht zu einem Volk von unverständlicher Sprache und schwerer Zunge gesandt, sondern zum Hause Israel; 3.6  nicht zu großen Nationen, die eine unverständliche Sprache und schwere Zunge haben, deren Worte du nicht verstehen könntest: wahrlich, wenn ich dich zu solchen Leuten sendete, so würden sie auf dich hören; 3.7  aber das Haus Israel wird nicht auf dich hören wollen; denn sie wollen auch nicht auf mich hören; denn das ganze Haus Israel hat eine harte Stirn und ein verstocktes Herz. 3.8  Doch siehe, ich habe dein Angesicht so hart gemacht wie ihr Angesicht und deine Stirn so hart wie ihre Stirne. 3.9  Wie Diamant und härter als Fels mache ich deine Stirn. Fürchte sie nicht und erschrick nicht vor ihren Gesichtern! Denn sie sind ein widerspenstiges Haus. 3.10  Und er sprach zu mir: Menschensohn, alle meine Worte, die ich zu dir rede, sollst du zu Herzen fassen und mit deinen Ohren hören! 3.11  Und du sollst hingehen zu den Gefangenen, zu den Kindern deines Volkes, und sollst mit ihnen reden und zu ihnen sagen: So spricht Gott, der HERR! sie mögen hören oder es bleiben lassen. 3.12  Da hob mich der Geist empor, und ich hörte hinter mir eine Stimme, ein gewaltiges Getöse: Gepriesen sei die Herrlichkeit des HERRN an ihrem Ort! 3.13  Ich hörte auch das Rauschen der Flügel der lebendigen Wesen, die einander berührten, und das Rasseln der Räder, die neben ihnen waren, und den Schall eines gewaltigen Getöses. 3.14  Als mich nun der Geist erhob und wegnahm, ging ich erbittert in grimmigem Zorn, und die Hand des Herrn lag fest auf mir. 3.15  Und ich kam zu den Gefangenen nach Tel-Abib, zu denen, die am Flusse Kebar wohnen, und da sie dort saßen, setzte ich mich auch dorthin und war sieben Tage lang in Staunen versunken unter ihnen. 3.16  Aber nach sieben Tagen erging das Wort des HERRN an mich. 3.17  Er sprach: Menschensohn, ich habe dich zum Wächter bestellt für das Haus Israel; wenn du aus meinem Munde ein Wort vernommen hast, so sollst du sie in meinem Auftrag warnen! 3.18  Wenn ich zum Gottlosen sage: «Du mußt sterben!» und du warnst ihn nicht und sagst es ihm nicht, um ihn vor seinem gottlosen Wege zu warnen und am Leben zu erhalten, so wird der Gottlose um seiner Missetat willen sterben, aber sein Blut will ich von deiner Hand fordern! 3.19  Warnst du aber den Gottlosen und er kehrt sich doch nicht von seiner Gottlosigkeit und von seinem gottlosen Wege, so wird er um seiner Missetat willen sterben, du aber hast deine Seele errettet! 3.20  Wenn aber ein Gerechter sich von seiner Gerechtigkeit abkehrt und Unrecht tut, und ich lege einen Anstoß vor ihn hin, so wird er sterben, weil du ihn nicht gewarnt hast; um seiner Sünde willen wird er sterben, und es wird seiner Gerechtigkeit, die er getan hat, nicht gedacht werden; aber sein Blut will ich von deiner Hand fordern! 3.21  Wenn du aber den Gerechten gewarnt hast, daß der Gerechte nicht sündigen soll, und er dann nicht sündigt, so soll er am Leben bleiben, weil er sich hat warnen lassen, und du hast deine Seele errettet! 3.22  Und die Hand des Herrn kam daselbst über mich, und er sprach zu mir: Stehe auf, gehe in das Tal hinaus, damit ich dort mit dir rede! 3.23  Als ich mich nun aufgemacht hatte und in das Tal hinausgegangen war, siehe, da stand daselbst die Herrlichkeit des HERRN, gleich der Herrlichkeit, welche ich bei dem Flusse Kebar gesehen hatte. Da fiel ich auf mein Angesicht nieder; 3.24  und der Geist kam in mich und stellte mich auf meine Füße und redete mit mir und sprach zu mir: Gehe hin und verschließe dich in dein Haus! 3.25  Und du, o Menschensohn, siehe, man wird dir Bande anlegen, mit denen man dich binden wird, so daß du nicht mitten unter sie wirst hinausgehen können. 3.26  Und ich will deine Zunge an deinem Gaumen kleben lassen, daß du verstummest und für sie kein Strafprediger seiest; denn sie sind ein widerspenstiges Haus! 3.27  Aber wenn ich zu dir reden werde, so will ich deinen Mund auftun, daß du zu ihnen sagen sollst: «So spricht Gott, der HERR! Wer hören will, der höre, wer es aber unterlassen will, der unterlasse es!» Denn sie sind ein widerspenstiges Haus.

3.1  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου κατάφαγε τὴν κεφαλίδα ταύτην καὶ πορεύθητι καὶ λάλησον τοῖς υἱοῖς ισραηλ 3.2  καὶ διήνοιξα τὸ στόμα μου καὶ ἐψώμισέν με τὴν κεφαλίδα 3.3  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου τὸ στόμα σου φάγεται καὶ ἡ κοιλία σου πλησθήσεται τῆς κεφαλίδος ταύτης τῆς δεδομένης εἰς σέ καὶ ἔφαγον αὐτήν καὶ ἐγένετο ἐν τῷ στόματί μου ὡς μέλι γλυκάζον 3.4  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου βάδιζε εἴσελθε πρὸς τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ καὶ λάλησον τοὺς λόγους μου πρὸς αὐτούς 3.5  διότι οὐ πρὸς λαὸν βαθύχειλον καὶ βαρύγλωσσον σὺ ἐξαποστέλλῃ πρὸς τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ 3.6  οὐδὲ πρὸς λαοὺς πολλοὺς ἀλλοφώνους ἢ ἀλλογλώσσους οὐδὲ στιβαροὺς τῇ γλώσσῃ ὄντας ὧν οὐκ ἀκούσῃ τοὺς λόγους αὐτῶν καὶ εἰ πρὸς τοιούτους ἐξαπέστειλά σε οὗτοι ἂν εἰσήκουσάν σου 3.7  ὁ δὲ οἶκος τοῦ ισραηλ οὐ μὴ θελήσωσιν εἰσακοῦσαί σου διότι οὐ βούλονται εἰσακούειν μου ὅτι πᾶς ὁ οἶκος ισραηλ φιλόνεικοί εἰσιν καὶ σκληροκάρδιοι 3.8  καὶ ἰδοὺ δέδωκα τὸ πρόσωπόν σου δυνατὸν κατέναντι τῶν προσώπων αὐτῶν καὶ τὸ νεῖκός σου κατισχύσω κατέναντι τοῦ νείκους αὐτῶν 3.9  καὶ ἔσται διὰ παντὸς κραταιότερον πέτρας μὴ φοβηθῇς ἀπ' αὐτῶν μηδὲ πτοηθῇς ἀπὸ προσώπου αὐτῶν διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 3.10  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου πάντας τοὺς λόγους οὓς λελάληκα μετὰ σοῦ λαβὲ εἰς τὴν καρδίαν σου καὶ τοῖς ὠσίν σου ἄκουε 3.11  καὶ βάδιζε εἴσελθε εἰς τὴν αἰχμαλωσίαν πρὸς τοὺς υἱοὺς τοῦ λαοῦ σου καὶ λαλήσεις πρὸς αὐτοὺς καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος ἐὰν ἄρα ἀκούσωσιν ἐὰν ἄρα ἐνδῶσιν 3.12  καὶ ἀνέλαβέν με πνεῦμα καὶ ἤκουσα κατόπισθέν μου φωνὴν σεισμοῦ μεγάλου εὐλογημένη ἡ δόξα κυρίου ἐκ τοῦ τόπου αὐτοῦ 3.13  καὶ εἶδον φωνὴν πτερύγων τῶν ζῴων πτερυσσομένων ἑτέρα πρὸς τὴν ἑτέραν καὶ φωνὴ τῶν τροχῶν ἐχομένη αὐτῶν καὶ φωνὴ τοῦ σεισμοῦ 3.14  καὶ τὸ πνεῦμα ἐξῆρέν με καὶ ἀνέλαβέν με καὶ ἐπορεύθην ἐν ὁρμῇ τοῦ πνεύματός μου καὶ χεὶρ κυρίου ἐγένετο ἐπ' ἐμὲ κραταιά 3.15  καὶ εἰσῆλθον εἰς τὴν αἰχμαλωσίαν μετέωρος καὶ περιῆλθον τοὺς κατοικοῦντας ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ τοὺς ὄντας ἐκεῖ καὶ ἐκάθισα ἐκεῖ ἑπτὰ ἡμέρας ἀναστρεφόμενος ἐν μέσῳ αὐτῶν 3.16  καὶ ἐγένετο μετὰ τὰς ἑπτὰ ἡμέρας λόγος κυρίου πρός με λέγων 3.17  υἱὲ ἀνθρώπου σκοπὸν δέδωκά σε τῷ οἴκῳ ισραηλ καὶ ἀκούσῃ ἐκ στόματός μου λόγον καὶ διαπειλήσῃ αὐτοῖς παρ' ἐμοῦ 3.18  ἐν τῷ λέγειν με τῷ ἀνόμῳ θανάτῳ θανατωθήσῃ καὶ οὐ διεστείλω αὐτῷ οὐδὲ ἐλάλησας τοῦ διαστείλασθαι τῷ ἀνόμῳ ἀποστρέψαι ἀπὸ τῶν ὁδῶν αὐτοῦ τοῦ ζῆσαι αὐτόν ὁ ἄνομος ἐκεῖνος τῇ ἀδικίᾳ αὐτοῦ ἀποθανεῖται καὶ τὸ αἷμα αὐτοῦ ἐκ χειρός σου ἐκζητήσω 3.19  καὶ σὺ ἐὰν διαστείλῃ τῷ ἀνόμῳ καὶ μὴ ἀποστρέψῃ ἀπὸ τῆς ἀνομίας αὐτοῦ καὶ τῆς ὁδοῦ αὐτοῦ ὁ ἄνομος ἐκεῖνος ἐν τῇ ἀδικίᾳ αὐτοῦ ἀποθανεῖται καὶ σὺ τὴν ψυχήν σου ῥύσῃ 3.20  καὶ ἐν τῷ ἀποστρέφειν δίκαιον ἀπὸ τῶν δικαιοσυνῶν αὐτοῦ καὶ ποιήσῃ παράπτωμα καὶ δώσω τὴν βάσανον εἰς πρόσωπον αὐτοῦ αὐτὸς ἀποθανεῖται ὅτι οὐ διεστείλω αὐτῷ καὶ ἐν ταῖς ἁμαρτίαις αὐτοῦ ἀποθανεῖται διότι οὐ μὴ μνησθῶσιν αἱ δικαιοσύναι αὐτοῦ ἃς ἐποίησεν καὶ τὸ αἷμα αὐτοῦ ἐκ τῆς χειρός σου ἐκζητήσω 3.21  σὺ δὲ ἐὰν διαστείλῃ τῷ δικαίῳ τοῦ μὴ ἁμαρτεῖν καὶ αὐτὸς μὴ ἁμάρτῃ ὁ δίκαιος ζωῇ ζήσεται ὅτι διεστείλω αὐτῷ καὶ σὺ τὴν σεαυτοῦ ψυχὴν ῥύσῃ 3.22  καὶ ἐγένετο ἐπ' ἐμὲ χεὶρ κυρίου καὶ εἶπεν πρός με ἀνάστηθι καὶ ἔξελθε εἰς τὸ πεδίον καὶ ἐκεῖ λαληθήσεται πρὸς σέ 3.23  καὶ ἀνέστην καὶ ἐξῆλθον εἰς τὸ πεδίον καὶ ἰδοὺ ἐκεῖ δόξα κυρίου εἱστήκει καθὼς ἡ ὅρασις καὶ καθὼς ἡ δόξα ἣν εἶδον ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ καὶ πίπτω ἐπὶ πρόσωπόν μου 3.24  καὶ ἦλθεν ἐπ' ἐμὲ πνεῦμα καὶ ἔστησέν με ἐπὶ πόδας μου καὶ ἐλάλησεν πρός με καὶ εἶπέν μοι εἴσελθε καὶ ἐγκλείσθητι ἐν μέσῳ τοῦ οἴκου σου 3.25  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου ἰδοὺ δέδονται ἐπὶ σὲ δεσμοί καὶ δήσουσίν σε ἐν αὐτοῖς καὶ οὐ μὴ ἐξέλθῃς ἐκ μέσου αὐτῶν 3.26  καὶ τὴν γλῶσσάν σου συνδήσω καὶ ἀποκωφωθήσῃ καὶ οὐκ ἔσῃ αὐτοῖς εἰς ἄνδρα ἐλέγχοντα διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 3.27  καὶ ἐν τῷ λαλεῖν με πρὸς σὲ ἀνοίξω τὸ στόμα σου καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος ὁ ἀκούων ἀκουέτω καὶ ὁ ἀπειθῶν ἀπειθείτω διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν

3.1  kai eipen pros me yie anthrohpoy kataphage tehn kephalida taytehn kai poreythehti kai lalehson tois yiois israehl 3.2  kai diehnoixa to stoma moy kai epsohmisen me tehn kephalida 3.3  kai eipen pros me yie anthrohpoy to stoma soy phagetai kai eh koilia soy plehsthehsetai tehs kephalidos taytehs tehs dedomenehs eis se kai ephagon aytehn kai egeneto en toh stomati moy ohs meli glykazon 3.4  kai eipen pros me yie anthrohpoy badize eiselthe pros ton oikon toy israehl kai lalehson toys logoys moy pros aytoys 3.5  dioti oy pros laon bathycheilon kai baryglohsson sy exapostelleh pros ton oikon toy israehl 3.6  oyde pros laoys polloys allophohnoys eh alloglohssoys oyde stibaroys teh glohsseh ontas ohn oyk akoyseh toys logoys aytohn kai ei pros toioytoys exapesteila se oytoi an eisehkoysan soy 3.7  o de oikos toy israehl oy meh thelehsohsin eisakoysai soy dioti oy boylontai eisakoyein moy oti pas o oikos israehl philoneikoi eisin kai sklehrokardioi 3.8  kai idoy dedohka to prosohpon soy dynaton katenanti tohn prosohpohn aytohn kai to neikos soy katischysoh katenanti toy neikoys aytohn 3.9  kai estai dia pantos krataioteron petras meh phobehthehs ap' aytohn mehde ptoehthehs apo prosohpoy aytohn dioti oikos parapikrainohn estin 3.10  kai eipen pros me yie anthrohpoy pantas toys logoys oys lelalehka meta soy labe eis tehn kardian soy kai tois ohsin soy akoye 3.11  kai badize eiselthe eis tehn aichmalohsian pros toys yioys toy laoy soy kai lalehseis pros aytoys kai ereis pros aytoys tade legei kyrios ean ara akoysohsin ean ara endohsin 3.12  kai anelaben me pneyma kai ehkoysa katopisthen moy phohnehn seismoy megaloy eylogehmeneh eh doxa kyrioy ek toy topoy aytoy 3.13  kai eidon phohnehn pterygohn tohn zohohn pteryssomenohn etera pros tehn eteran kai phohneh tohn trochohn echomeneh aytohn kai phohneh toy seismoy 3.14  kai to pneyma exehren me kai anelaben me kai eporeythehn en ormeh toy pneymatos moy kai cheir kyrioy egeneto ep' eme krataia 3.15  kai eisehlthon eis tehn aichmalohsian meteohros kai periehlthon toys katoikoyntas epi toy potamoy toy chobar toys ontas ekei kai ekathisa ekei epta ehmeras anastrephomenos en mesoh aytohn 3.16  kai egeneto meta tas epta ehmeras logos kyrioy pros me legohn 3.17  yie anthrohpoy skopon dedohka se toh oikoh israehl kai akoyseh ek stomatos moy logon kai diapeilehseh aytois par' emoy 3.18  en toh legein me toh anomoh thanatoh thanatohthehseh kai oy diesteiloh aytoh oyde elalehsas toy diasteilasthai toh anomoh apostrepsai apo tohn odohn aytoy toy zehsai ayton o anomos ekeinos teh adikia aytoy apothaneitai kai to aima aytoy ek cheiros soy ekzehtehsoh 3.19  kai sy ean diasteileh toh anomoh kai meh apostrepseh apo tehs anomias aytoy kai tehs odoy aytoy o anomos ekeinos en teh adikia aytoy apothaneitai kai sy tehn psychehn soy ryseh 3.20  kai en toh apostrephein dikaion apo tohn dikaiosynohn aytoy kai poiehseh paraptohma kai dohsoh tehn basanon eis prosohpon aytoy aytos apothaneitai oti oy diesteiloh aytoh kai en tais amartiais aytoy apothaneitai dioti oy meh mnehsthohsin ai dikaiosynai aytoy as epoiehsen kai to aima aytoy ek tehs cheiros soy ekzehtehsoh 3.21  sy de ean diasteileh toh dikaioh toy meh amartein kai aytos meh amarteh o dikaios zoheh zehsetai oti diesteiloh aytoh kai sy tehn seaytoy psychehn ryseh 3.22  kai egeneto ep' eme cheir kyrioy kai eipen pros me anastehthi kai exelthe eis to pedion kai ekei lalehthehsetai pros se 3.23  kai anestehn kai exehlthon eis to pedion kai idoy ekei doxa kyrioy eistehkei kathohs eh orasis kai kathohs eh doxa ehn eidon epi toy potamoy toy chobar kai piptoh epi prosohpon moy 3.24  kai ehlthen ep' eme pneyma kai estehsen me epi podas moy kai elalehsen pros me kai eipen moi eiselthe kai egkleisthehti en mesoh toy oikoy soy 3.25  kai sy yie anthrohpoy idoy dedontai epi se desmoi kai dehsoysin se en aytois kai oy meh exelthehs ek mesoy aytohn 3.26  kai tehn glohssan soy syndehsoh kai apokohphohthehseh kai oyk eseh aytois eis andra elegchonta dioti oikos parapikrainohn estin 3.27  kai en toh lalein me pros se anoixoh to stoma soy kai ereis pros aytoys tade legei kyrios o akoyohn akoyetoh kai o apeithohn apeitheitoh dioti oikos parapikrainohn estin

3.1  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם אֵת אֲשֶׁר־תִּמְצָא אֱכֹול אֱכֹול אֶת־הַמְּגִלָּה הַזֹּאת וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 3.2  וָאֶפְתַּח אֶת־פִּי וַיַּאֲכִלֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת׃ 3.3  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתֹוק׃ פ 3.4  וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן־אָדָם לֶךְ־בֹּא אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ בִדְבָרַי אֲלֵיהֶם׃ 3.5  כִּי לֹא אֶל־עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשֹׁון אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 3.6  לֹא ׀ אֶל־עַמִּים רַבִּים עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשֹׁון אֲשֶׁר לֹא־תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם אִם־לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ׃ 3.7  וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ כִּי־אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי כִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי־מֵצַח וּקְשֵׁי־לֵב הֵמָּה׃ 3.8  הִנֵּה נָתַתִּי אֶת־פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם וְאֶת־מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם׃ 3.9  כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ לֹא־תִירָא אֹותָם וְלֹא־תֵחַת מִפְּנֵיהֶם כִּי בֵּית־מְרִי הֵמָּה׃ פ 3.10  וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן־אָדָם אֶת־כָּל־דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע׃ 3.11  וְלֵךְ בֹּא אֶל־הַגֹּולָה אֶל־בְּנֵי עַמֶּךָ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ׃ 3.12  וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קֹול רַעַשׁ גָּדֹול בָּרוּךְ כְּבֹוד־יְהוָה מִמְּקֹומֹו׃ 3.13  וְקֹול ׀ כַּנְפֵי הַחַיֹּות מַשִּׁיקֹות אִשָּׁה אֶל־אֲחֹותָהּ וְקֹול הָאֹופַנִּים לְעֻמָּתָם וְקֹול רַעַשׁ גָּדֹול׃ 3.14  וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי וְיַד־יְהוָה עָלַי חָזָקָה׃ 3.15  וָאָבֹוא אֶל־הַגֹּולָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל־נְהַר־כְּבָר [וָאֲשֶׁר כ] (וָאֵשֵׁב ק) הֵמָּה יֹושְׁבִים שָׁם וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתֹוכָם׃ 3.16  וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים פ וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 3.17  בֶּן־אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹותָם מִמֶּנִּי׃ 3.18  בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מֹות תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתֹּו וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכֹּו הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתֹו הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנֹו יָמוּת וְדָמֹו מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 3.19  וְאַתָּה כִּי־הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלֹא־שָׁב מֵרִשְׁעֹו וּמִדַּרְכֹּו הָרְשָׁעָה הוּא בַּעֲוֹנֹו יָמוּת וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ ס 3.20  וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקֹו וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשֹׁול לְפָנָיו הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתֹּו בְּחַטָּאתֹו יָמוּת וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמֹו מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 3.21  וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתֹּו צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא־חָטָא חָיֹו יִחְיֶה כִּי נִזְהָר וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ ס 3.22  וַתְּהִי עָלַי שָׁם יַד־יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קוּם צֵא אֶל־הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אֹותָךְ׃ 3.23  וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל־הַבִּקְעָה וְהִנֵּה־שָׁם כְּבֹוד־יְהוָה עֹמֵד כַּכָּבֹוד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל־נְהַר־כְּבָר וָאֶפֹּל עַל־פָּנָי׃ 3.24  וַתָּבֹא־בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל־רַגְלָי וַיְדַבֵּר אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלַי בֹּא הִסָּגֵר בְּתֹוךְ בֵּיתֶךָ׃ 3.25  וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנֵּה נָתְנוּ עָלֶיךָ עֲבֹותִים וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם וְלֹא תֵצֵא בְּתֹוכָם׃ 3.26  וּלְשֹׁונְךָ אַדְבִּיק אֶל־חִכֶּךָ וְנֶאֱלַמְתָּ וְלֹא־תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מֹוכִיחַ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ 3.27  וּבְדַבְּרִי אֹותְךָ אֶפְתַּח אֶת־פִּיךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הַשֹּׁמֵעַ ׀ יִשְׁמָע וְהֶחָדֵל ׀ יֶחְדָּל כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ ס

3.1  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam Aet Aaxxaer-timcaaA Aaekowl Aaekowl Aaet-HamgilaaH HazoAt wlek daber Aael-bejt jixraaAel׃ 3.2  waaAaeptah Aaet-pij wajaAakilenij Aet HamgilaaH HazoAt׃ 3.3  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam biTnkaa taAakel wmeOaejkaa tmaleA Aet HamgilaaH HazoAt Aaxxaer Aanij noten Aelaejkaa waaAoklaaH watHij bpij kidbaxx lmaatowq׃ p 3.4  wajoAmaer Aelaaj baen-Aaadaam laek-boA Aael-bejt jixraaAel wdibartaa bidbaaraj AalejHaem׃ 3.5  kij loA Aael-Oam Oimqej xaapaaH wkibdej laaxxown AataaH xxaalwha Aael-bejt jixraaAel׃ 3.6  loA Aael-Oamijm rabijm Oimqej xaapaaH wkibdej laaxxown Aaxxaer loA-tixxmaO dibrejHaem Aim-loA AalejHaem xxlahtijkaa HemaaH jixxmOw Aelaejkaa׃ 3.7  wbejt jixraaAel loA joAbw lixxmoOa Aelaejkaa kij-Aejnaam Aobijm lixxmoOa Aelaaj kij kaal-bejt jixraaAel hizqej-mecah wqxxej-leb HemaaH׃ 3.8  HineH naatatij Aaet-paanaejkaa hazaaqijm lOumat pnejHaem wAaet-michakaa haazaaq lOumat michaam׃ 3.9  kxxaamijr haazaaq micor naatatij michaekaa loA-tijraaA Aowtaam wloA-tehat mipnejHaem kij bejt-mrij HemaaH׃ p 3.10  wajoAmaer Aelaaj baen-Aaadaam Aaet-kaal-dbaaraj Aaxxaer Aadaber Aelaejkaa qah bilbaabkaa wbAaaznaejkaa xxmaaO׃ 3.11  wlek boA Aael-HagowlaaH Aael-bnej Oamaekaa wdibartaa AalejHaem wAaamartaa AalejHaem koH Aaamar Aadonaaj jHowiH Aim-jixxmOw wAim-jaehdaalw׃ 3.12  watixaaAenij rwha waaAaexxmaO Aaharaj qowl raOaxx gaadowl baarwk kbowd-jHwaaH mimqowmow׃ 3.13  wqowl kanpej Hahajowt maxxijqowt AixxaaH Aael-AahowtaaH wqowl HaaAowpanijm lOumaataam wqowl raOaxx gaadowl׃ 3.14  wrwha nxaaAatnij watiqaahenij waaAelek mar bahamat rwhij wjad-jHwaaH Oaalaj haazaaqaaH׃ 3.15  waaAaabowA Aael-HagowlaaH tel Aaabijb Hajoxxbijm Aael-nHar-kbaar [waaAaxxaer k] (waaAexxeb q) HemaaH jowxxbijm xxaam waaAexxeb xxaam xxibOat jaamijm maxxmijm btowkaam׃ 3.16  wajHij miqceH xxibOat jaamijm p wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 3.17  baen-Aaadaam copaeH ntatijkaa lbejt jixraaAel wxxaamaOtaa mipij daabaar wHizHartaa Aowtaam mimaenij׃ 3.18  bAaamrij laaraaxxaaO mowt taamwt wloA HizHartow wloA dibartaa lHazHijr raaxxaaO midarkow HaarxxaaOaaH lhajotow HwA raaxxaaO baOawonow jaamwt wdaamow mijaadkaa Aabaqexx׃ 3.19  wAataaH kij-HizHartaa raaxxaaO wloA-xxaab merixxOow wmidarkow HaarxxaaOaaH HwA baOawonow jaamwt wAataaH Aaet-napxxkaa Hicaltaa׃ s 3.20  wbxxwb cadijq micidqow wOaaxaaH Oaawael wnaatatij mikxxowl lpaanaajw HwA jaamwt kij loA HizHartow bhaTaaAtow jaamwt wloA tizaakarnaa cidqotaaw Aaxxaer OaaxaaH wdaamow mijaadkaa Aabaqexx׃ 3.21  wAataaH kij HizHartow cadijq lbiltij haToA cadijq wHwA loA-haaTaaA haajow jihjaeH kij nizHaar wAataaH Aaet-napxxkaa Hicaltaa׃ s 3.22  watHij Oaalaj xxaam jad-jHwaaH wajoAmaer Aelaj qwm ceA Aael-HabiqOaaH wxxaam Aadaber Aowtaak׃ 3.23  waaAaaqwm waaAeceA Aael-HabiqOaaH wHineH-xxaam kbowd-jHwaaH Oomed kakaabowd Aaxxaer raaAijtij Oal-nHar-kbaar waaAaepol Oal-paanaaj׃ 3.24  wataaboA-bij rwha wataOamidenij Oal-raglaaj wajdaber Aotij wajoAmaer Aelaj boA Hisaager btowk bejtaekaa׃ 3.25  wAataaH baen-Aaadaam HineH naatnw Oaalaejkaa Oabowtijm waAasaarwkaa baaHaem wloA teceA btowkaam׃ 3.26  wlxxownkaa Aadbijq Aael-hikaekaa wnaeAaelamtaa wloA-tiHjaeH laaHaem lAijxx mowkijha kij bejt mrij HemaaH׃ 3.27  wbdabrij Aowtkaa Aaeptah Aaet-pijkaa wAaamartaa AalejHaem koH Aaamar Aadonaaj jHowiH HaxxomeOa jixxmaaO wHaehaadel jaehdaal kij bejt mrij HemaaH׃ s

3.1  ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל׃ 3.2  ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת׃ 3.3  ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃ פ 3.4  ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃ 3.5  כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל׃ 3.6  לא ׀ אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך׃ 3.7  ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה׃ 3.8  הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם׃ 3.9  כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה׃ פ 3.10  ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע׃ 3.11  ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו׃ 3.12  ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו׃ 3.13  וקול ׀ כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול׃ 3.14  ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה׃ 3.15  ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר [ואשר כ] (ואשב ק) המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם׃ 3.16  ויהי מקצה שבעת ימים פ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 3.17  בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃ 3.18  באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃ 3.19  ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת׃ ס 3.20  ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש׃ 3.21  ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת׃ ס 3.22  ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך׃ 3.23  ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני׃ 3.24  ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך׃ 3.25  ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם׃ 3.26  ולשונך אדביק אל־חכך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה׃ 3.27  ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ׀ ישמע והחדל ׀ יחדל כי בית מרי המה׃ ס

3.1  wjAmr Alj bn-Adm At Axr-tmcA Akwl Akwl At-HmglH HzAt wlk dbr Al-bjt jxrAl׃ 3.2  wApth At-pj wjAklnj At HmglH HzAt׃ 3.3  wjAmr Alj bn-Adm bTnk tAkl wmOjk tmlA At HmglH HzAt Axr Anj ntn Aljk wAklH wtHj bpj kdbx lmtwq׃ p 3.4  wjAmr Alj bn-Adm lk-bA Al-bjt jxrAl wdbrt bdbrj AljHm׃ 3.5  kj lA Al-Om Omqj xpH wkbdj lxwn AtH xlwh Al-bjt jxrAl׃ 3.6  lA Al-Omjm rbjm Omqj xpH wkbdj lxwn Axr lA-txmO dbrjHm Am-lA AljHm xlhtjk HmH jxmOw Aljk׃ 3.7  wbjt jxrAl lA jAbw lxmO Aljk kj-Ajnm Abjm lxmO Alj kj kl-bjt jxrAl hzqj-mch wqxj-lb HmH׃ 3.8  HnH nttj At-pnjk hzqjm lOmt pnjHm wAt-mchk hzq lOmt mchm׃ 3.9  kxmjr hzq mcr nttj mchk lA-tjrA Awtm wlA-tht mpnjHm kj bjt-mrj HmH׃ p 3.10  wjAmr Alj bn-Adm At-kl-dbrj Axr Adbr Aljk qh blbbk wbAznjk xmO׃ 3.11  wlk bA Al-HgwlH Al-bnj Omk wdbrt AljHm wAmrt AljHm kH Amr Adnj jHwH Am-jxmOw wAm-jhdlw׃ 3.12  wtxAnj rwh wAxmO Ahrj qwl rOx gdwl brwk kbwd-jHwH mmqwmw׃ 3.13  wqwl knpj Hhjwt mxjqwt AxH Al-AhwtH wqwl HAwpnjm lOmtm wqwl rOx gdwl׃ 3.14  wrwh nxAtnj wtqhnj wAlk mr bhmt rwhj wjd-jHwH Olj hzqH׃ 3.15  wAbwA Al-HgwlH tl Abjb Hjxbjm Al-nHr-kbr [wAxr k] (wAxb q) HmH jwxbjm xm wAxb xm xbOt jmjm mxmjm btwkm׃ 3.16  wjHj mqcH xbOt jmjm p wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 3.17  bn-Adm cpH nttjk lbjt jxrAl wxmOt mpj dbr wHzHrt Awtm mmnj׃ 3.18  bAmrj lrxO mwt tmwt wlA HzHrtw wlA dbrt lHzHjr rxO mdrkw HrxOH lhjtw HwA rxO bOwnw jmwt wdmw mjdk Abqx׃ 3.19  wAtH kj-HzHrt rxO wlA-xb mrxOw wmdrkw HrxOH HwA bOwnw jmwt wAtH At-npxk Hclt׃ s 3.20  wbxwb cdjq mcdqw wOxH Owl wnttj mkxwl lpnjw HwA jmwt kj lA HzHrtw bhTAtw jmwt wlA tzkrn cdqtw Axr OxH wdmw mjdk Abqx׃ 3.21  wAtH kj HzHrtw cdjq lbltj hTA cdjq wHwA lA-hTA hjw jhjH kj nzHr wAtH At-npxk Hclt׃ s 3.22  wtHj Olj xm jd-jHwH wjAmr Alj qwm cA Al-HbqOH wxm Adbr Awtk׃ 3.23  wAqwm wAcA Al-HbqOH wHnH-xm kbwd-jHwH Omd kkbwd Axr rAjtj Ol-nHr-kbr wApl Ol-pnj׃ 3.24  wtbA-bj rwh wtOmdnj Ol-rglj wjdbr Atj wjAmr Alj bA Hsgr btwk bjtk׃ 3.25  wAtH bn-Adm HnH ntnw Oljk Obwtjm wAsrwk bHm wlA tcA btwkm׃ 3.26  wlxwnk Adbjq Al-hkk wnAlmt wlA-tHjH lHm lAjx mwkjh kj bjt mrj HmH׃ 3.27  wbdbrj Awtk Apth At-pjk wAmrt AljHm kH Amr Adnj jHwH HxmO jxmO wHhdl jhdl kj bjt mrj HmH׃ s

3.1  Et dixit ad me: “ Fili hominis, quodcumque inveneris, comede; comede volumen istud et vadens loquere ad filios Israel ”. 3.2  Et aperui os meum, et cibavit me volumine illo 3.3  et dixit ad me: “ Fili hominis, venter tuus comedet, et viscera tua complebuntur volumine isto, quod ego do tibi ”. Et comedi illud, et factum est in ore meo sicut mel dulce. 3.4  Et dixit ad me: “ Fili hominis, vade ad domum Israel et loqueris verba mea ad eos. 3.5  Non enim ad populum profundi sermonis et ignotae linguae tu mitteris, ad domum Israel; 3.6  neque ad populos multos profundi sermonis et ignotae linguae, quorum non possis audire sermones; et si ad illos mittereris, ipsi audirent te. 3.7  Domus autem Israel nolunt audire te, quia nolunt audire me; omnis quippe domus Israel dura fronte est et obstinato corde. 3.8  Ecce dedi faciem tuam valentiorem faciebus eorum et frontem tuam duriorem frontibus eorum; 3.9  ut adamantem et duriorem silice dedi faciem tuam: ne timeas eos neque metuas a facie eorum, quia domus exasperans est ”. 3.10  Et dixit ad me: “ Fili hominis, omnes sermones meos, quos loquor ad te, assume in corde tuo et auribus tuis audi. 3.11  Et vade, ingredere ad transmigrationem, ad filios populi tui, et loqueris ad eos et dices eis: Haec dicit Dominus Deus; sive audiant, sive contemnant ”. 3.12  Et assumpsit me spiritus, et audivi post me vocem commotionis magnae, cum elevaretur gloria Domini de loco suo; 3.13  et vocem alarum animalium percutientium alteram ad alteram et vocem rotarum sequentium animalia et vocem commotionis magnae. 3.14  Spiritus quoque levavit me et assumpsit me; et abii amarus in indignatione spiritus mei: manus enim Domini erat super me gravis. 3.15  Et veni ad transmigrationem, ad Telabib, ad eos, qui habitabant iuxta flumen Chobar; et sedi, ubi illi sedebant, et mansi ibi septem diebus obstupefactus in medio eorum. 3.16  Cum autem pertransissent septem dies, factum est verbum Domini ad me dicens: 3.17  “ Fili hominis, speculatorem dedi te domui Israel; et audies de ore meo verbum et commonebis eos ex me. 3.18  Si, dicente me ad impium: Morte morieris, non commonueris eum neque locutus fueris ei, ut avertatur a via sua impia et vivat, ipse impius in iniquitate sua morietur, sanguinem autem eius de manu tua requiram. 3.19  Si autem tu commonueris impium, et ille non fuerit conversus ab impietate sua et a via sua impia, ipse quidem in iniquitate sua morietur, tu autem animam tuam liberasti. 3.20  Sed et si conversus iustus a iustitia sua, fecerit iniquitatem, ponam offendiculum coram eo; ipse morietur, quia non commonuisti eum: in peccato suo morietur, et non erunt in memoria iustitiae eius, quas fecit; sanguinem vero eius de manu tua requiram. 3.21  Si autem tu commonueris iustum, ut non peccet iustus, et ille non peccaverit, vivens vivet, quia commonuisti eum et tu animam tuam liberasti ”. 3.22  Et facta est super me manus Domini, et dixit ad me: “ Surgens egredere in campum, et ibi loquar tecum ”. 3.23  Et surgens egressus sum in campum, et ecce ibi gloria Domini stabat quasi gloria, quam vidi iuxta fluvium Chobar, et cecidi in faciem meam. 3.24  Et ingressus est in me spiritus et statuit me super pedes meos et locutus est mihi et dixit ad me: “ Ingredere et includere in medio domus tuae. 3.25  Et tu, fili hominis, ecce data sunt super te vincula, et ligabunt te in eis, et non egredieris in medio eorum; 3.26  et linguam tuam adhaerere faciam palato tuo, et eris mutus nec quasi vir obiurgans, quia domus exasperans est. 3.27  Cum autem locutus fuero tibi, aperiam os tuum, et dices ad eos: Haec dicit Dominus Deus. Qui audit, audiat; et, qui contemnit, contemnat, quia domus exasperans est ”.

4.1  Und du, Menschensohn, nimm einen Ziegelstein, lege ihn vor dich und entwirf darauf die Stadt Jerusalem. 4.2  Und veranstalte eine Belagerung gegen sie und baue einen Belagerungsturm wider sie und schütte einen Wall wider sie auf und stelle Kriegslager wider sie auf und Sturmböcke rings um sie her. 4.3  Und du, nimm dir eine eiserne Pfanne und stelle sie wie eine eiserne Mauer zwischen dich und die Stadt und richte dein Angesicht gegen sie, daß sie in Belagerungszustand komme, und du sollst sie belagern. Das soll dem Hause Israel ein Zeichen sein. 4.4  Du aber lege dich auf deine linke Seite und lege die Missetat des Hauses Israel darauf. Solange du darauf liegst, sollst du ihre Missetat tragen. 4.5  Ich aber habe dir die Jahre ihrer Missetat in ebenso viele Tage verwandelt, nämlich 390 Tage lang sollst du die Missetat des Hauses Israel tragen. 4.6  Wenn du aber diese Tage vollendet hast, so lege dich das zweitemal auf deine rechte Seite und trage die Missetat des Hauses Juda vierzig Tage lang; je einen Tag will ich dir für ein Jahr auflegen. 4.7  So richte nun dein Angesicht und deinen entblößten Arm zur Belagerung Jerusalems und weissage wider sie. 4.8  Und siehe, ich will dir Stricke anlegen, daß du dich nicht von einer Seite auf die andere wenden kannst, bis du die Tage deiner Belagerung vollendet hast. 4.9  Nimm dir auch Weizen und Gerste, Bohnen und Linsen, Hirse und Spelt und tue sie in ein einziges Geschirr und bereite deine Speise daraus, solange du auf der Seite liegen mußt; 390 Tage lang sollst du davon essen. 4.10  Und zwar sollst du diese Speise nach dem Gewicht essen, zwanzig Schekel täglich; von Zeit zu Zeit sollst du davon essen. 4.11  Du sollst auch das Wasser nach dem Maß trinken, nämlich ein Sechstel Hin; das sollst du von Zeit zu Zeit trinken. 4.12  Und zwar sollst du es die Speise in Form von Gerstenbrot essen; das sollst du mit Menschenkot backen, vor ihren Augen. 4.13  Und der HERR sprach: Also müssen die Kinder Israel ihr Brot unrein essen unter den Heiden, unter welche ich sie verstoßen will! 4.14  Da sprach ich: Ach, Herr, HERR, siehe, meine Seele ist noch niemals befleckt worden; denn von meiner Jugend an bis auf diese Stunde habe ich niemals von einem Aas oder Zerrissenen gegessen; auch ist niemals verdorbenes Fleisch in meinen Mund gekommen. 4.15  Hierauf antwortete er mir und sprach: Nun wohlan, ich will dir gestatten, daß du Kuhmist anstatt Menschenkot nehmest und darauf dein Brot bereitest! 4.16  Ferner sprach er zu mir: Menschensohn, siehe, ich will in Jerusalem den Stab des Brotes brechen, so daß sie nach dem Gewicht und mit Kummer Brot essen und nach dem Maß und mit Entsetzen Wasser trinken sollen, 4.17  damit sie an Brot und Wasser Mangel haben und sich entsetzen, einer wie der andere, und wegen ihrer Missetat verschmachten.

4.1  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου λαβὲ σεαυτῷ πλίνθον καὶ θήσεις αὐτὴν πρὸ προσώπου σου καὶ διαγράψεις ἐπ' αὐτὴν πόλιν τὴν ιερουσαλημ 4.2  καὶ δώσεις ἐπ' αὐτὴν περιοχὴν καὶ οἰκοδομήσεις ἐπ' αὐτὴν προμαχῶνας καὶ περιβαλεῖς ἐπ' αὐτὴν χάρακα καὶ δώσεις ἐπ' αὐτὴν παρεμβολὰς καὶ τάξεις τὰς βελοστάσεις κύκλῳ 4.3  καὶ σὺ λαβὲ σεαυτῷ τήγανον σιδηροῦν καὶ θήσεις αὐτὸ τοῖχον σιδηροῦν ἀνὰ μέσον σοῦ καὶ ἀνὰ μέσον τῆς πόλεως καὶ ἑτοιμάσεις τὸ πρόσωπόν σου ἐπ' αὐτήν καὶ ἔσται ἐν συγκλεισμῷ καὶ συγκλείσεις αὐτήν σημεῖόν ἐστιν τοῦτο τοῖς υἱοῖς ισραηλ 4.4  καὶ σὺ κοιμηθήσῃ ἐπὶ τὸ πλευρόν σου τὸ ἀριστερὸν καὶ θήσεις τὰς ἀδικίας τοῦ οἴκου ισραηλ ἐπ' αὐτοῦ κατὰ ἀριθμὸν τῶν ἡμερῶν πεντήκοντα καὶ ἑκατόν ἃς κοιμηθήσῃ ἐπ' αὐτοῦ καὶ λήμψῃ τὰς ἀδικίας αὐτῶν 4.5  καὶ ἐγὼ δέδωκά σοι τὰς δύο ἀδικίας αὐτῶν εἰς ἀριθμὸν ἡμερῶν ἐνενήκοντα καὶ ἑκατὸν ἡμέρας καὶ λήμψῃ τὰς ἀδικίας τοῦ οἴκου ισραηλ 4.6  καὶ συντελέσεις ταῦτα πάντα καὶ κοιμηθήσῃ ἐπὶ τὸ πλευρόν σου τὸ δεξιὸν καὶ λήμψῃ τὰς ἀδικίας τοῦ οἴκου ιουδα τεσσαράκοντα ἡμέρας ἡμέραν εἰς ἐνιαυτὸν τέθεικά σοι 4.7  καὶ εἰς τὸν συγκλεισμὸν ιερουσαλημ ἑτοιμάσεις τὸ πρόσωπόν σου καὶ τὸν βραχίονά σου στερεώσεις καὶ προφητεύσεις ἐπ' αὐτήν 4.8  καὶ ἐγὼ ἰδοὺ δέδωκα ἐπὶ σὲ δεσμούς καὶ μὴ στραφῇς ἀπὸ τοῦ πλευροῦ σου ἐπὶ τὸ πλευρόν σου ἕως οὗ συντελεσθῶσιν αἱ ἡμέραι τοῦ συγκλεισμοῦ σου 4.9  καὶ σὺ λαβὲ σεαυτῷ πυροὺς καὶ κριθὰς καὶ κύαμον καὶ φακὸν καὶ κέγχρον καὶ ὄλυραν καὶ ἐμβαλεῖς αὐτὰ εἰς ἄγγος ἓν ὀστράκινον καὶ ποιήσεις αὐτὰ σαυτῷ εἰς ἄρτους καὶ κατ' ἀριθμὸν τῶν ἡμερῶν ἃς σὺ καθεύδεις ἐπὶ τοῦ πλευροῦ σου ἐνενήκοντα καὶ ἑκατὸν ἡμέρας φάγεσαι αὐτά 4.10  καὶ τὸ βρῶμά σου ὃ φάγεσαι ἐν σταθμῷ εἴκοσι σίκλους τὴν ἡμέραν ἀπὸ καιροῦ ἕως καιροῦ φάγεσαι αὐτά 4.11  καὶ ὕδωρ ἐν μέτρῳ πίεσαι τὸ ἕκτον τοῦ ιν ἀπὸ καιροῦ ἕως καιροῦ πίεσαι 4.12  καὶ ἐγκρυφίαν κρίθινον φάγεσαι αὐτά ἐν βολβίτοις κόπρου ἀνθρωπίνης ἐγκρύψεις αὐτὰ κατ' ὀφθαλμοὺς αὐτῶν 4.13  καὶ ἐρεῖς τάδε λέγει κύριος ὁ θεὸς τοῦ ισραηλ οὕτως φάγονται οἱ υἱοὶ ισραηλ ἀκάθαρτα ἐν τοῖς ἔθνεσιν 4.14  καὶ εἶπα μηδαμῶς κύριε θεὲ τοῦ ισραηλ ἰδοὺ ἡ ψυχή μου οὐ μεμίανται ἐν ἀκαθαρσίᾳ καὶ θνησιμαῖον καὶ θηριάλωτον οὐ βέβρωκα ἀπὸ γενέσεώς μου ἕως τοῦ νῦν οὐδὲ εἰσελήλυθεν εἰς τὸ στόμα μου πᾶν κρέας ἕωλον 4.15  καὶ εἶπεν πρός με ἰδοὺ δέδωκά σοι βόλβιτα βοῶν ἀντὶ τῶν βολβίτων τῶν ἀνθρωπίνων καὶ ποιήσεις τοὺς ἄρτους σου ἐπ' αὐτῶν 4.16  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἰδοὺ ἐγὼ συντρίβω στήριγμα ἄρτου ἐν ιερουσαλημ καὶ φάγονται ἄρτον ἐν σταθμῷ καὶ ἐν ἐνδείᾳ καὶ ὕδωρ ἐν μέτρῳ καὶ ἐν ἀφανισμῷ πίονται 4.17  ὅπως ἐνδεεῖς γένωνται ἄρτου καὶ ὕδατος καὶ ἀφανισθήσεται ἄνθρωπος καὶ ἀδελφὸς αὐτοῦ καὶ τακήσονται ἐν ταῖς ἀδικίαις αὐτῶν

4.1  kai sy yie anthrohpoy labe seaytoh plinthon kai thehseis aytehn pro prosohpoy soy kai diagrapseis ep' aytehn polin tehn ieroysalehm 4.2  kai dohseis ep' aytehn periochehn kai oikodomehseis ep' aytehn promachohnas kai peribaleis ep' aytehn charaka kai dohseis ep' aytehn parembolas kai taxeis tas belostaseis kykloh 4.3  kai sy labe seaytoh tehganon sidehroyn kai thehseis ayto toichon sidehroyn ana meson soy kai ana meson tehs poleohs kai etoimaseis to prosohpon soy ep' aytehn kai estai en sygkleismoh kai sygkleiseis aytehn sehmeion estin toyto tois yiois israehl 4.4  kai sy koimehthehseh epi to pleyron soy to aristeron kai thehseis tas adikias toy oikoy israehl ep' aytoy kata arithmon tohn ehmerohn pentehkonta kai ekaton as koimehthehseh ep' aytoy kai lehmpseh tas adikias aytohn 4.5  kai egoh dedohka soi tas dyo adikias aytohn eis arithmon ehmerohn enenehkonta kai ekaton ehmeras kai lehmpseh tas adikias toy oikoy israehl 4.6  kai synteleseis tayta panta kai koimehthehseh epi to pleyron soy to dexion kai lehmpseh tas adikias toy oikoy ioyda tessarakonta ehmeras ehmeran eis eniayton tetheika soi 4.7  kai eis ton sygkleismon ieroysalehm etoimaseis to prosohpon soy kai ton brachiona soy stereohseis kai prophehteyseis ep' aytehn 4.8  kai egoh idoy dedohka epi se desmoys kai meh straphehs apo toy pleyroy soy epi to pleyron soy eohs oy syntelesthohsin ai ehmerai toy sygkleismoy soy 4.9  kai sy labe seaytoh pyroys kai krithas kai kyamon kai phakon kai kegchron kai olyran kai embaleis ayta eis aggos en ostrakinon kai poiehseis ayta saytoh eis artoys kai kat' arithmon tohn ehmerohn as sy katheydeis epi toy pleyroy soy enenehkonta kai ekaton ehmeras phagesai ayta 4.10  kai to brohma soy o phagesai en stathmoh eikosi sikloys tehn ehmeran apo kairoy eohs kairoy phagesai ayta 4.11  kai ydohr en metroh piesai to ekton toy in apo kairoy eohs kairoy piesai 4.12  kai egkryphian krithinon phagesai ayta en bolbitois koproy anthrohpinehs egkrypseis ayta kat' ophthalmoys aytohn 4.13  kai ereis tade legei kyrios o theos toy israehl oytohs phagontai oi yioi israehl akatharta en tois ethnesin 4.14  kai eipa mehdamohs kyrie thee toy israehl idoy eh psycheh moy oy memiantai en akatharsia kai thnehsimaion kai thehrialohton oy bebrohka apo geneseohs moy eohs toy nyn oyde eiselehlythen eis to stoma moy pan kreas eohlon 4.15  kai eipen pros me idoy dedohka soi bolbita boohn anti tohn bolbitohn tohn anthrohpinohn kai poiehseis toys artoys soy ep' aytohn 4.16  kai eipen pros me yie anthrohpoy idoy egoh syntriboh stehrigma artoy en ieroysalehm kai phagontai arton en stathmoh kai en endeia kai ydohr en metroh kai en aphanismoh piontai 4.17  opohs endeeis genohntai artoy kai ydatos kai aphanisthehsetai anthrohpos kai adelphos aytoy kai takehsontai en tais adikiais aytohn

4.1  וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אֹותָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקֹּותָ עָלֶיהָ עִיר אֶת־יְרוּשָׁלִָם׃ 4.2  וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצֹור וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנֹות וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב׃ 4.3  וְאַתָּה קַח־לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אֹותָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצֹור וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אֹות הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃ ס 4.4  וְאַתָּה שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת־עֲוֹנָם׃ 4.5  וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלֹשׁ־מֵאֹות וְתִשְׁעִים יֹום וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל׃ 4.6  וְכִלִּיתָ אֶת־אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ [הַיְמֹונִי כ] (הַיְמָנִי ק) שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יְהוּדָה אַרְבָּעִים יֹום יֹום לַשָּׁנָה יֹום לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ׃ 4.7  וְאֶל־מְצֹור יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ׃ 4.8  וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבֹותִים וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלֹּותְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ׃ 4.9  וְאַתָּה קַח־לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפֹול וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אֹותָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אֹותָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה ׀ שֹׁוכֵב עַל־צִדְּךָ שְׁלֹשׁ־מֵאֹות וְתִשְׁעִים יֹום תֹּאכֲלֶנּוּ׃ 4.10  וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכֲלֶנּוּ בְּמִשְׁקֹול עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיֹּום מֵעֵת עַד־עֵת תֹּאכֲלֶנּוּ׃ 4.11  וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה שִׁשִּׁית הַהִין מֵעֵת עַד־עֵת תִּשְׁתֶּה׃ 4.12  וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכֲלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם׃ ס 4.13  וַיֹּאמֶר יְהוָה כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא בַּגֹּויִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם׃ 4.14  וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל׃ ס 4.15  וַיֹּאמֶר אֵלַי רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת־ [צְפוּעֵי כ] (צְפִיעֵי ק) הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם׃ ס 4.16  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה־לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמֹון יִשְׁתּוּ׃ 4.17  לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲוֹנָם׃ פ

4.1  wAataaH baen-Aaadaam qah-lkaa lbenaaH wnaatataaH AowtaaH lpaanaejkaa whaqowtaa OaalaejHaa Oijr Aaet-jrwxxaalaaim׃ 4.2  wnaatataaH OaalaejHaa maacowr wbaanijtaa OaalaejHaa daajeq wxxaapaktaa OaalaejHaa sollaaH wnaatataaH OaalaejHaa mahanowt wxijm-OaalaejHaa kaarijm saabijb׃ 4.3  wAataaH qah-lkaa mahabat barzael wnaatataaH AowtaaH qijr barzael bejnkaa wbejn HaaOijr waHakijnotaaH Aaet-paanaejkaa AelaejHaa wHaajtaaH bamaacowr wcartaa OaalaejHaa Aowt HijA lbejt jixraaAel׃ s 4.4  wAataaH xxkab Oal-cidkaa HaxmaaAlij wxamtaa Aaet-Oawon bejt-jixraaAel Oaalaajw mispar Hajaamijm Aaxxaer tixxkab Oaalaajw tixaaA Aaet-Oawonaam׃ 4.5  waAanij naatatij lkaa Aaet-xxnej Oawonaam lmispar jaamijm xxloxx-meAowt wtixxOijm jowm wnaaxaaAtaa Oawon bejt-jixraaAel׃ 4.6  wkilijtaa Aaet-AelaeH wxxaakabtaa Oal-cidkaa [Hajmownij k] (Hajmaanij q) xxenijt wnaaxaaAtaa Aaet-Oawon bejt-jHwdaaH AarbaaOijm jowm jowm laxxaanaaH jowm laxxaanaaH ntatijw laak׃ 4.7  wAael-mcowr jrwxxaalaim taakijn paanaejkaa wzroOakaa haxwpaaH wnibeAtaa OaalaejHaa׃ 4.8  wHineH naatatij Oaalaejkaa Oabowtijm wloA-teHaapek micidkaa Aael-cidaekaa Oad-kalowtkaa jmej mcwraekaa׃ 4.9  wAataaH qah-lkaa hiTijn wxOorijm wpowl waOadaaxxijm wdohan wkusmijm wnaatataaH Aowtaam biklij Aaehaad wOaaxijtaa Aowtaam lkaa llaahaem mispar Hajaamijm Aaxxaer-AataaH xxowkeb Oal-cidkaa xxloxx-meAowt wtixxOijm jowm toAkalaenw׃ 4.10  wmaAakaalkaa Aaxxaer toAkalaenw bmixxqowl Oaexrijm xxaeqael lajowm meOet Oad-Oet toAkalaenw׃ 4.11  wmajim bimxwraaH tixxtaeH xxixxijt HaHijn meOet Oad-Oet tixxtaeH׃ 4.12  wOugat xOorijm toAkalaenaaH wHijA bgaellej ceAat HaaAaadaam tOugaenaaH lOejnejHaem׃ s 4.13  wajoAmaer jHwaaH kaakaaH joAklw bnej-jixraaAel Aaet-lahmaam TaameA bagowjim Aaxxaer Aadijhem xxaam׃ 4.14  waaAomar AaHaaH Aadonaaj jHwiH HineH napxxij loA mTumaaAaaH wnbelaaH wTrepaaH loA-Aaakaltij minOwraj wOad-OataaH wloA-baaA bpij bxar pigwl׃ s 4.15  wajoAmaer Aelaj rAeH naatatij lkaa Aaet- [cpwOej k] (cpijOej q) Habaaqaar tahat gaellej HaaAaadaam wOaaxijtaa Aaet-lahmkaa OalejHaem׃ s 4.16  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam Hinnij xxober maTeH-laehaem bijrwxxaalaim wAaaklw-laehaem bmixxqaal wbidAaagaaH wmajim bimxwraaH wbxximaamown jixxtw׃ 4.17  lmaOan jahsrw laehaem waamaajim wnaaxxamw Aijxx wAaahijw wnaamaqw baOawonaam׃ p

4.1  ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃ 4.2  ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃ 4.3  ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ ס 4.4  ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃ 4.5  ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃ 4.6  וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [הימוני כ] (הימני ק) שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃ 4.7  ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃ 4.8  והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃ 4.9  ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה ׀ שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃ 4.10  ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃ 4.11  ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃ 4.12  ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ ס 4.13  ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃ 4.14  ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ ס 4.15  ויאמר אלי ראה נתתי לך את־ [צפועי כ] (צפיעי ק) הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃ ס 4.16  ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃ 4.17  למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃ פ

4.1  wAtH bn-Adm qh-lk lbnH wnttH AwtH lpnjk whqwt OljH Ojr At-jrwxlm׃ 4.2  wnttH OljH mcwr wbnjt OljH djq wxpkt OljH sllH wnttH OljH mhnwt wxjm-OljH krjm sbjb׃ 4.3  wAtH qh-lk mhbt brzl wnttH AwtH qjr brzl bjnk wbjn HOjr wHkjntH At-pnjk AljH wHjtH bmcwr wcrt OljH Awt HjA lbjt jxrAl׃ s 4.4  wAtH xkb Ol-cdk HxmAlj wxmt At-Own bjt-jxrAl Oljw mspr Hjmjm Axr txkb Oljw txA At-Ownm׃ 4.5  wAnj nttj lk At-xnj Ownm lmspr jmjm xlx-mAwt wtxOjm jwm wnxAt Own bjt-jxrAl׃ 4.6  wkljt At-AlH wxkbt Ol-cdk [Hjmwnj k] (Hjmnj q) xnjt wnxAt At-Own bjt-jHwdH ArbOjm jwm jwm lxnH jwm lxnH nttjw lk׃ 4.7  wAl-mcwr jrwxlm tkjn pnjk wzrOk hxwpH wnbAt OljH׃ 4.8  wHnH nttj Oljk Obwtjm wlA-tHpk mcdk Al-cdk Od-klwtk jmj mcwrk׃ 4.9  wAtH qh-lk hTjn wxOrjm wpwl wOdxjm wdhn wksmjm wnttH Awtm bklj Ahd wOxjt Awtm lk llhm mspr Hjmjm Axr-AtH xwkb Ol-cdk xlx-mAwt wtxOjm jwm tAklnw׃ 4.10  wmAklk Axr tAklnw bmxqwl Oxrjm xql ljwm mOt Od-Ot tAklnw׃ 4.11  wmjm bmxwrH txtH xxjt HHjn mOt Od-Ot txtH׃ 4.12  wOgt xOrjm tAklnH wHjA bgllj cAt HAdm tOgnH lOjnjHm׃ s 4.13  wjAmr jHwH kkH jAklw bnj-jxrAl At-lhmm TmA bgwjm Axr Adjhm xm׃ 4.14  wAmr AHH Adnj jHwH HnH npxj lA mTmAH wnblH wTrpH lA-Akltj mnOwrj wOd-OtH wlA-bA bpj bxr pgwl׃ s 4.15  wjAmr Alj rAH nttj lk At- [cpwOj k] (cpjOj q) Hbqr tht gllj HAdm wOxjt At-lhmk OljHm׃ s 4.16  wjAmr Alj bn-Adm Hnnj xbr mTH-lhm bjrwxlm wAklw-lhm bmxql wbdAgH wmjm bmxwrH wbxmmwn jxtw׃ 4.17  lmOn jhsrw lhm wmjm wnxmw Ajx wAhjw wnmqw bOwnm׃ p

4.1  “ Et tu, fili hominis, sume tibi laterem et pones eum coram te et describes in eo civitatem Ierusalem. 4.2  Et ordinabis adversus eam obsidionem et aedificabis munitiones et comportabis aggerem et dabis contra eam castra et pones arietes in gyro. 4.3  Et tu sume tibi sartaginem ferream et pones eam in murum ferreum inter te et inter civitatem; et obfirmabis faciem tuam ad eam, et erit in obsidionem, et circumdabis eam: signum est domui Israel. 4.4  Et tu recumbes super latus tuum sinistrum et pones iniquitates domus Israel super eo; numero dierum, quibus recumbes super illud, assumes iniquitatem eorum. 4.5  Ego autem dedi tibi annos iniquitatis eorum numero dierum trecentos et nonaginta dies, et portabis iniquitatem domus Israel. 4.6  Et cum compleveris haec, recumbes super latus tuum dextrum secundo et assumes iniquitatem domus Iudae quadraginta diebus; diem pro anno, diem, inquam, pro anno dedi tibi. 4.7  Et ad obsidionem Ierusalem convertes faciem tuam, et brachium tuum erit exsertum, et prophetabis adversus eam. 4.8  Ecce circumdedi te vinculis, et non te convertes a latere tuo in latus aliud, donec compleas dies obsidionis tuae. 4.9  Et tu sume tibi frumentum et hordeum et fabam et lentem et milium et far et mittes ea in vas unum et facies tibi panes numero dierum, quibus recumbes super latus tuum: trecentis et nonaginta diebus comedes illud. 4.10  Cibus autem tuus, quo vesceris, erit in pondere viginti stateres in die; a tempore usque ad tempus comedes illud. 4.11  Et aquam in mensura bibes, sextam partem hin; a tempore usque ad tempus bibes illud. 4.12  Et quasi subcinericium hordeaceum comedes illud; et stercore, quod egreditur de homine, coques illud in oculis eorum”. 4.13  Et dixit Dominus: “ Sic comedent filii Israel panem suum pollutum inter gentes, ad quas eiciam eos ”. 4.14  Et dixi: “ Heu, Domine Deus, ecce anima mea non est polluta, et morticinum et laceratum a bestiis non comedi ab infantia mea usque nunc, et non est ingressa in os meum caro immunda ”. 4.15  Et dixit ad me: “ Ecce dedi tibi fimum boum pro stercoribus humanis, et facies panem tuum in eo ”. 4.16  Et dixit ad me: “ Fili hominis, ecce ego conteram baculum panis in Ierusalem, et comedent panem in pondere et in sollicitudine et aquam in mensura et in desolatione bibent, 4.17  ut, deficientibus pane et aqua, desoletur unusquisque cum fratre suo, et contabescant in iniquitatibus suis.

5.1  Und du, Menschensohn, nimm dir ein scharfes Schwert als Schermesser! Nimm es und fahre damit über dein Haupt und über deinen Bart; darnach nimm eine Waage und teile die Haare ab. 5.2  Ein Drittel verbrenne im Feuer, mitten in der Stadt, wenn die Tage der Belagerung vollendet sind; ein Drittel nimm und zerhaue es mit dem Schwert rings um sie her; ein Drittel aber zerstreue in den Wind; denn ich will das Schwert zücken hinter ihnen her. 5.3  Doch nimm davon eine geringe Zahl Haare und binde sie in deinen Rockzipfel. 5.4  Darnach nimm von denselben abermals und wirf sie mitten ins Feuer und verbrenne sie im Feuer. Von denen soll ein Feuer ausgehen über das ganze Haus Israel. 5.5  So spricht Gott, der HERR: Das ist Jerusalem! Ich habe sie mitten unter die Heiden gesetzt und Länder rings um sie her. 5.6  Aber sie hat meinen Rechten frevelhaft widerstanden, mehr als die Heiden, und meinen Satzungen, mehr als die Länder, welche rings um sie her liegen; denn sie haben meine Rechte verachtet und nicht in meinen Satzungen gewandelt. 5.7  Darum spricht Gott, der HERR, also: Weil ihr es ärger gemacht habt als die Heiden um euch her; weil ihr nicht in meinen Satzungen gewandelt und meine Rechte nicht gehalten habt, ja, weil ihr nicht einmal getan habt nach den Rechten der Heiden um euch her, so spricht Gott, der HERR, also: 5.8  Siehe, auch ich will über dich kommen und will mitten unter dir Gericht halten vor den Augen der Heiden 5.9  und mit dir handeln, wie ich niemals getan habe und forthin auch nimmermehr tun werde, und solches um aller deiner Greuel willen. 5.10  Darum werden in deiner Mitte Väter ihre Söhne essen, und Söhne werden ihre Väter essen; und ich will Gericht in dir halten und alle deine Übriggebliebenen nach allen Winden zerstreuen. 5.11  Darum, so wahr ich lebe, spricht Gott, der HERR, weil du mein Heiligtum mit allen deinen Greueln und mit allen deinen schändlichen Taten verunreinigt hast, will auch Ich mich abwenden; mein Auge soll deiner nicht schonen; und auch Ich will mich nicht erbarmen. 5.12  Ein Drittel von dir soll an der Pest sterben und in deiner Mitte durch Hunger aufgerieben werden; ein Drittel soll durch das Schwert fallen rings um dich her; das letzte Drittel aber will ich in alle Winde zerstreuen und das Schwert hinter ihnen her zücken. 5.13  Also soll mein Zorn sich erschöpfen, und ich will meinen Grimm an ihnen stillen und mich rächen, daß sie erfahren sollen, daß ich, der HERR, in meinem Eifer geredet habe, wenn ich meinen Grimm an ihnen kühle. 5.14  Und ich will dich zu einer Wüstenei und zur Schmach machen unter den Heiden um dich her, vor den Augen aller, die vorübergehen; 5.15  und du sollst zur Schmach und zum Hohn, zur Warnung und zum Entsetzen werden den Heiden, die um dich her sind, wenn ich an dir das Urteil vollziehe im Zorn und Grimm und mit grimmigen Strafen. 5.16  Ich, der HERR, habe es gesagt (wenn ich die bösen Pfeile des Hungers wider sie abschieße zu ihrem Verderben), und ich werde sie abschießen, um euch umzubringen, und ich will noch mehr Hunger über euch bringen und werde euch den Stab des Brotes brechen. 5.17  Und ich will nicht nur Hunger, sondern auch wilde Tiere gegen euch senden, daß sie dich der Kinder berauben sollen. Pest und Blutvergießen sollen über dich kommen; ich will auch das Schwert über dich bringen. Ich, der HERR, habe es gesagt!

5.1  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου λαβὲ σεαυτῷ ῥομφαίαν ὀξεῖαν ὑπὲρ ξυρὸν κουρέως κτήσῃ αὐτὴν σεαυτῷ καὶ ἐπάξεις αὐτὴν ἐπὶ τὴν κεφαλήν σου καὶ ἐπὶ τὸν πώγωνά σου καὶ λήμψῃ ζυγὸν σταθμίων καὶ διαστήσεις αὐτούς 5.2  τὸ τέταρτον ἐν πυρὶ ἀνακαύσεις ἐν μέσῃ τῇ πόλει κατὰ τὴν πλήρωσιν τῶν ἡμερῶν τοῦ συγκλεισμοῦ καὶ λήμψῃ τὸ τέταρτον καὶ κατακαύσεις αὐτὸ ἐν μέσῳ αὐτῆς καὶ τὸ τέταρτον κατακόψεις ἐν ῥομφαίᾳ κύκλῳ αὐτῆς καὶ τὸ τέταρτον διασκορπίσεις τῷ πνεύματι καὶ μάχαιραν ἐκκενώσω ὀπίσω αὐτῶν 5.3  καὶ λήμψῃ ἐκεῖθεν ὀλίγους ἐν ἀριθμῷ καὶ συμπεριλήμψῃ αὐτοὺς τῇ ἀναβολῇ σου 5.4  καὶ ἐκ τούτων λήμψῃ ἔτι καὶ ῥίψεις αὐτοὺς εἰς μέσον τοῦ πυρὸς καὶ κατακαύσεις αὐτοὺς ἐν πυρί ἐξ αὐτῆς ἐξελεύσεται πῦρ καὶ ἐρεῖς παντὶ οἴκῳ ισραηλ τάδε λέγει κύριος αὕτη ἡ ιερουσαλημ ἐν μέσῳ τῶν ἐθνῶν τέθεικα αὐτὴν καὶ τὰς κύκλῳ αὐτῆς χώρας 5.5  τάδε λέγει κύριος αὕτη ἡ ιερουσαλημ ἐν μέσῳ τῶν ἐθνῶν τέθεικα αὐτὴν καὶ τὰς κύκλῳ αὐτῆς χώρας 5.6  καὶ ἐρεῖς τὰ δικαιώματά μου τῇ ἀνόμῳ ἐκ τῶν ἐθνῶν καὶ τὰ νόμιμά μου ἐκ τῶν χωρῶν τῶν κύκλῳ αὐτῆς διότι τὰ δικαιώματά μου ἀπώσαντο καὶ ἐν τοῖς νομίμοις μου οὐκ ἐπορεύθησαν ἐν αὐτοῖς 5.7  διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριος ἀνθ' ὧν ἡ ἀφορμὴ ὑμῶν ἐκ τῶν ἐθνῶν τῶν κύκλῳ ὑμῶν καὶ ἐν τοῖς νομίμοις μου οὐκ ἐπορεύθητε καὶ τὰ δικαιώματά μου οὐκ ἐποιήσατε ἀλλ' οὐδὲ κατὰ τὰ δικαιώματα τῶν ἐθνῶν τῶν κύκλῳ ὑμῶν οὐ πεποιήκατε 5.8  διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριος ἰδοὺ ἐγὼ ἐπὶ σὲ καὶ ποιήσω ἐν μέσῳ σου κρίμα ἐνώπιον τῶν ἐθνῶν 5.9  καὶ ποιήσω ἐν σοὶ ἃ οὐ πεποίηκα καὶ ἃ οὐ ποιήσω ὅμοια αὐτοῖς ἔτι κατὰ πάντα τὰ βδελύγματά σου 5.10  διὰ τοῦτο πατέρες φάγονται τέκνα ἐν μέσῳ σου καὶ τέκνα φάγονται πατέρας καὶ ποιήσω ἐν σοὶ κρίματα καὶ διασκορπιῶ πάντας τοὺς καταλοίπους σου εἰς πάντα ἄνεμον 5.11  διὰ τοῦτο ζῶ ἐγώ λέγει κύριος εἰ μὴ ἀνθ' ὧν τὰ ἅγιά μου ἐμίανας ἐν πᾶσιν τοῖς βδελύγμασίν σου κἀγὼ ἀπώσομαί σε οὐ φείσεταί μου ὁ ὀφθαλμός κἀγὼ οὐκ ἐλεήσω 5.12  τὸ τέταρτόν σου ἐν θανάτῳ ἀναλωθήσεται καὶ τὸ τέταρτόν σου ἐν λιμῷ συντελεσθήσεται ἐν μέσῳ σου καὶ τὸ τέταρτόν σου εἰς πάντα ἄνεμον σκορπιῶ αὐτούς καὶ τὸ τέταρτόν σου ἐν ῥομφαίᾳ πεσοῦνται κύκλῳ σου καὶ μάχαιραν ἐκκενώσω ὀπίσω αὐτῶν 5.13  καὶ συντελεσθήσεται ὁ θυμός μου καὶ ἡ ὀργή μου ἐπ' αὐτούς καὶ ἐπιγνώσῃ διότι ἐγὼ κύριος λελάληκα ἐν ζήλῳ μου ἐν τῷ συντελέσαι με τὴν ὀργήν μου ἐπ' αὐτούς 5.14  καὶ θήσομαί σε εἰς ἔρημον καὶ τὰς θυγατέρας σου κύκλῳ σου ἐνώπιον παντὸς διοδεύοντος 5.15  καὶ ἔσῃ στενακτὴ καὶ δηλαϊστὴ ἐν τοῖς ἔθνεσιν τοῖς κύκλῳ σου ἐν τῷ ποιῆσαί με ἐν σοὶ κρίματα ἐν ἐκδικήσει θυμοῦ μου ἐγὼ κύριος λελάληκα 5.16  ἐν τῷ ἐξαποστεῖλαί με τὰς βολίδας μου τοῦ λιμοῦ ἐπ' αὐτοὺς καὶ ἔσονται εἰς ἔκλειψιν καὶ συντρίψω στήριγμα ἄρτου σου 5.17  καὶ ἐξαποστελῶ ἐπὶ σὲ λιμὸν καὶ θηρία πονηρὰ καὶ τιμωρήσομαί σε καὶ θάνατος καὶ αἷμα διελεύσονται ἐπὶ σέ καὶ ῥομφαίαν ἐπάξω ἐπὶ σὲ κυκλόθεν ἐγὼ κύριος λελάληκα

5.1  kai sy yie anthrohpoy labe seaytoh romphaian oxeian yper xyron koyreohs ktehseh aytehn seaytoh kai epaxeis aytehn epi tehn kephalehn soy kai epi ton pohgohna soy kai lehmpseh zygon stathmiohn kai diastehseis aytoys 5.2  to tetarton en pyri anakayseis en meseh teh polei kata tehn plehrohsin tohn ehmerohn toy sygkleismoy kai lehmpseh to tetarton kai katakayseis ayto en mesoh aytehs kai to tetarton katakopseis en romphaia kykloh aytehs kai to tetarton diaskorpiseis toh pneymati kai machairan ekkenohsoh opisoh aytohn 5.3  kai lehmpseh ekeithen oligoys en arithmoh kai symperilehmpseh aytoys teh anaboleh soy 5.4  kai ek toytohn lehmpseh eti kai ripseis aytoys eis meson toy pyros kai katakayseis aytoys en pyri ex aytehs exeleysetai pyr kai ereis panti oikoh israehl tade legei kyrios ayteh eh ieroysalehm en mesoh tohn ethnohn tetheika aytehn kai tas kykloh aytehs chohras 5.5  tade legei kyrios ayteh eh ieroysalehm en mesoh tohn ethnohn tetheika aytehn kai tas kykloh aytehs chohras 5.6  kai ereis ta dikaiohmata moy teh anomoh ek tohn ethnohn kai ta nomima moy ek tohn chohrohn tohn kykloh aytehs dioti ta dikaiohmata moy apohsanto kai en tois nomimois moy oyk eporeythehsan en aytois 5.7  dia toyto tade legei kyrios anth' ohn eh aphormeh ymohn ek tohn ethnohn tohn kykloh ymohn kai en tois nomimois moy oyk eporeythehte kai ta dikaiohmata moy oyk epoiehsate all' oyde kata ta dikaiohmata tohn ethnohn tohn kykloh ymohn oy pepoiehkate 5.8  dia toyto tade legei kyrios idoy egoh epi se kai poiehsoh en mesoh soy krima enohpion tohn ethnohn 5.9  kai poiehsoh en soi a oy pepoiehka kai a oy poiehsoh omoia aytois eti kata panta ta bdelygmata soy 5.10  dia toyto pateres phagontai tekna en mesoh soy kai tekna phagontai pateras kai poiehsoh en soi krimata kai diaskorpioh pantas toys kataloipoys soy eis panta anemon 5.11  dia toyto zoh egoh legei kyrios ei meh anth' ohn ta agia moy emianas en pasin tois bdelygmasin soy kagoh apohsomai se oy pheisetai moy o ophthalmos kagoh oyk eleehsoh 5.12  to tetarton soy en thanatoh analohthehsetai kai to tetarton soy en limoh syntelesthehsetai en mesoh soy kai to tetarton soy eis panta anemon skorpioh aytoys kai to tetarton soy en romphaia pesoyntai kykloh soy kai machairan ekkenohsoh opisoh aytohn 5.13  kai syntelesthehsetai o thymos moy kai eh orgeh moy ep' aytoys kai epignohseh dioti egoh kyrios lelalehka en zehloh moy en toh syntelesai me tehn orgehn moy ep' aytoys 5.14  kai thehsomai se eis erehmon kai tas thygateras soy kykloh soy enohpion pantos diodeyontos 5.15  kai eseh stenakteh kai dehlaisteh en tois ethnesin tois kykloh soy en toh poiehsai me en soi krimata en ekdikehsei thymoy moy egoh kyrios lelalehka 5.16  en toh exaposteilai me tas bolidas moy toy limoy ep' aytoys kai esontai eis ekleipsin kai syntripsoh stehrigma artoy soy 5.17  kai exaposteloh epi se limon kai thehria ponehra kai timohrehsomai se kai thanatos kai aima dieleysontai epi se kai romphaian epaxoh epi se kyklothen egoh kyrios lelalehka

5.1  וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ ׀ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל־רֹאשְׁךָ וְעַל־זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם׃ 5.2  שְׁלִשִׁית בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתֹוךְ הָעִיר כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצֹור וְלָקַחְתָּ אֶת־הַשְּׁלִשִׁית תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבֹותֶיהָ וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם׃ 5.3  וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם מְעַט בְּמִסְפָּר וְצַרְתָּ אֹותָם בִּכְנָפֶיךָ׃ 5.4  וּמֵהֶם עֹוד תִּקָּח וְהִשְׁלַכְתָּ אֹותָם אֶל־תֹּוךְ הָאֵשׁ וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ מִמֶּנּוּ תֵצֵא־אֵשׁ אֶל־כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ פ 5.5  כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה זֹאת יְרוּשָׁלִַם בְּתֹוךְ הַגֹּויִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבֹותֶיהָ אֲרָצֹות׃ 5.6  וַתֶּמֶר אֶת־מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה מִן־הַגֹּויִם וְאֶת־חֻקֹּותַי מִן־הָאֲרָצֹות אֲשֶׁר סְבִיבֹותֶיהָ כִּי בְמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְחֻקֹּותַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם׃ ס 5.7  לָכֵן כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֲמָנְכֶם מִן־הַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹותֵיכֶם בְּחֻקֹּותַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹותֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם׃ ס 5.8  לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלַיִךְ גַּם־אָנִי וְעָשִׂיתִי בְתֹוכֵךְ מִשְׁפָּטִים לְעֵינֵי הַגֹּויִם׃ 5.9  וְעָשִׂיתִי בָךְ אֵת אֲשֶׁר לֹא־עָשִׂיתִי וְאֵת אֲשֶׁר־לֹא־אֶעֱשֶׂה כָמֹהוּ עֹוד יַעַן כָּל־תֹּועֲבֹתָיִךְ׃ ס 5.10  לָכֵן אָבֹות יֹאכְלוּ בָנִים בְּתֹוכֵךְ וּבָנִים יֹאכְלוּ אֲבֹותָם וְעָשִׂיתִי בָךְ שְׁפָטִים וְזֵרִיתִי אֶת־כָּל־שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל־רוּחַ׃ פ 5.11  לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־לֹא יַעַן אֶת־מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל־שִׁקּוּצַיִךְ וּבְכָל־תֹּועֲבֹתָיִךְ וְגַם־אֲנִי אֶגְרַע וְלֹא־תָחֹוס עֵינִי וְגַם־אֲנִי לֹא אֶחְמֹול׃ 5.12  שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתֹוכֵךְ וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבֹותָיִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל־רוּחַ אֱזָרֶה וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם׃ 5.13  וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחֹותִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלֹּותִי חֲמָתִי בָּם׃ 5.14  וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה בַּגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹותָיִךְ לְעֵינֵי כָּל־עֹובֵר׃ 5.15  וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹותָיִךְ בַּעֲשֹׂותִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחֹות חֵמָה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ 5.16  בְּשַׁלְּחִי אֶת־חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לְמַשְׁחִית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּח אֹותָם לְשַׁחֶתְכֶם וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה־לָחֶם׃ 5.17  וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר־בָּךְ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ פ

5.1  wAataaH baen-Aaadaam qah-lkaa haeraeb hadaaH taOar Hagalaabijm tiqaahaenaaH laak wHaOabartaa Oal-roAxxkaa wOal-zqaanaekaa wlaaqahtaa lkaa moAznej mixxqaal whilaqtaam׃ 5.2  xxlixxijt baaAwr tabOijr btowk HaaOijr kimloAt jmej Hamaacowr wlaaqahtaa Aaet-Haxxlixxijt takaeH bahaeraeb sbijbowtaejHaa wHaxxlixxijt tizraeH laarwha whaeraeb Aaarijq AaharejHaem׃ 5.3  wlaaqahtaa mixxaam mOaT bmispaar wcartaa Aowtaam biknaapaejkaa׃ 5.4  wmeHaem Oowd tiqaah wHixxlaktaa Aowtaam Aael-towk HaaAexx wxaaraptaa Aotaam baaAexx mimaenw teceA-Aexx Aael-kaal-bejt jixraaAel׃ p 5.5  koH Aaamar Aadonaaj jHowiH zoAt jrwxxaalaim btowk Hagowjim xamtijHaa wsbijbowtaejHaa Aaraacowt׃ 5.6  wataemaer Aaet-mixxpaaTaj lrixxOaaH min-Hagowjim wAaet-huqowtaj min-HaaAaraacowt Aaxxaer sbijbowtaejHaa kij bmixxpaaTaj maaAaasw whuqowtaj loA-Haalkw baaHaem׃ s 5.7  laaken koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH jaOan Hamaankaem min-Hagowjim Aaxxaer sbijbowtejkaem bhuqowtaj loA Halaktaem wAaet-mixxpaaTaj loA Oaxijtaem wkmixxpTej Hagowjim Aaxxaer sbijbowtejkaem loA Oaxijtaem׃ s 5.8  laaken koH Aaamar Aadonaaj jHwiH Hinnij Oaalajik gam-Aaanij wOaaxijtij btowkek mixxpaaTijm lOejnej Hagowjim׃ 5.9  wOaaxijtij baak Aet Aaxxaer loA-Oaaxijtij wAet Aaxxaer-loA-AaeOaexaeH kaamoHw Oowd jaOan kaal-towOabotaajik׃ s 5.10  laaken Aaabowt joAklw baanijm btowkek wbaanijm joAklw Aabowtaam wOaaxijtij baak xxpaaTijm wzerijtij Aaet-kaal-xxAerijtek lkaal-rwha׃ p 5.11  laaken haj-Aaanij nAum Aadonaaj jHwiH Aim-loA jaOan Aaet-miqdaaxxij TimeAt bkaal-xxiqwcajik wbkaal-towOabotaajik wgam-Aanij AaegraO wloA-taahows Oejnij wgam-Aanij loA Aaehmowl׃ 5.12  xxlixxitejk badaebaer jaamwtw wbaaraaOaab jiklw btowkek wHaxxlixxijt bahaeraeb jiplw sbijbowtaajik wHaxxlijxxijt lkaal-rwha AaezaaraeH whaeraeb Aaarijq AaharejHaem׃ 5.13  wkaalaaH Aapij waHanihowtij hamaatij baam wHinaehaamtij wjaadOw kij-Aanij jHwaaH dibartij bqinAaatij bkalowtij hamaatij baam׃ 5.14  wAaetnek lhaarbaaH wlhaerpaaH bagowjim Aaxxaer sbijbowtaajik lOejnej kaal-Oowber׃ 5.15  wHaajtaaH haerpaaH wgdwpaaH mwsaar wmxxamaaH lagowjim Aaxxaer sbijbowtaajik baOaxowtij baak xxpaaTijm bAap wbhemaaH wbtokhowt hemaaH Aanij jHwaaH dibartij׃ 5.16  bxxalhij Aaet-hicej HaaraaOaab HaaraaOijm baaHaem Aaxxaer Haajw lmaxxhijt Aaxxaer-Aaxxalah Aowtaam lxxahaetkaem wraaOaab Aosep Oalejkaem wxxaabartij laakaem maTeH-laahaem׃ 5.17  wxxilahtij Oalejkaem raaOaab whajaaH raaOaaH wxxikluk wdaebaer waadaam jaOabaar-baak whaeraeb AaabijA Oaalajik Aanij jHwaaH dibartij׃ p

5.1  ואתה בן־אדם קח־לך ׀ חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם׃ 5.2  שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את־השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם׃ 5.3  ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך׃ 5.4  ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל־תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא־אש אל־כל־בית ישראל׃ פ 5.5  כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות׃ 5.6  ותמר את־משפטי לרשעה מן־הגוים ואת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא־הלכו בהם׃ ס 5.7  לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה יען המנכם מן־הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת־משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם׃ ס 5.8  לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים׃ 5.9  ועשיתי בך את אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה כמהו עוד יען כל־תועבתיך׃ ס 5.10  לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את־כל־שאריתך לכל־רוח׃ פ 5.11  לכן חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען את־מקדשי טמאת בכל־שקוציך ובכל־תועבתיך וגם־אני אגרע ולא־תחוס עיני וגם־אני לא אחמול׃ 5.12  שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל־רוח אזרה וחרב אריק אחריהם׃ 5.13  וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי־אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם׃ 5.14  ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל־עובר׃ 5.15  והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי׃ 5.16  בשלחי את־חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר־אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה־לחם׃ 5.17  ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר־בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי׃ פ

5.1  wAtH bn-Adm qh-lk hrb hdH tOr Hglbjm tqhnH lk wHObrt Ol-rAxk wOl-zqnk wlqht lk mAznj mxql whlqtm׃ 5.2  xlxjt bAwr tbOjr btwk HOjr kmlAt jmj Hmcwr wlqht At-Hxlxjt tkH bhrb sbjbwtjH wHxlxjt tzrH lrwh whrb Arjq AhrjHm׃ 5.3  wlqht mxm mOT bmspr wcrt Awtm bknpjk׃ 5.4  wmHm Owd tqh wHxlkt Awtm Al-twk HAx wxrpt Atm bAx mmnw tcA-Ax Al-kl-bjt jxrAl׃ p 5.5  kH Amr Adnj jHwH zAt jrwxlm btwk Hgwjm xmtjH wsbjbwtjH Arcwt׃ 5.6  wtmr At-mxpTj lrxOH mn-Hgwjm wAt-hqwtj mn-HArcwt Axr sbjbwtjH kj bmxpTj mAsw whqwtj lA-Hlkw bHm׃ s 5.7  lkn kH-Amr Adnj jHwH jOn Hmnkm mn-Hgwjm Axr sbjbwtjkm bhqwtj lA Hlktm wAt-mxpTj lA Oxjtm wkmxpTj Hgwjm Axr sbjbwtjkm lA Oxjtm׃ s 5.8  lkn kH Amr Adnj jHwH Hnnj Oljk gm-Anj wOxjtj btwkk mxpTjm lOjnj Hgwjm׃ 5.9  wOxjtj bk At Axr lA-Oxjtj wAt Axr-lA-AOxH kmHw Owd jOn kl-twObtjk׃ s 5.10  lkn Abwt jAklw bnjm btwkk wbnjm jAklw Abwtm wOxjtj bk xpTjm wzrjtj At-kl-xArjtk lkl-rwh׃ p 5.11  lkn hj-Anj nAm Adnj jHwH Am-lA jOn At-mqdxj TmAt bkl-xqwcjk wbkl-twObtjk wgm-Anj AgrO wlA-thws Ojnj wgm-Anj lA Ahmwl׃ 5.12  xlxtjk bdbr jmwtw wbrOb jklw btwkk wHxlxjt bhrb jplw sbjbwtjk wHxljxjt lkl-rwh AzrH whrb Arjq AhrjHm׃ 5.13  wklH Apj wHnhwtj hmtj bm wHnhmtj wjdOw kj-Anj jHwH dbrtj bqnAtj bklwtj hmtj bm׃ 5.14  wAtnk lhrbH wlhrpH bgwjm Axr sbjbwtjk lOjnj kl-Owbr׃ 5.15  wHjtH hrpH wgdwpH mwsr wmxmH lgwjm Axr sbjbwtjk bOxwtj bk xpTjm bAp wbhmH wbtkhwt hmH Anj jHwH dbrtj׃ 5.16  bxlhj At-hcj HrOb HrOjm bHm Axr Hjw lmxhjt Axr-Axlh Awtm lxhtkm wrOb Asp Oljkm wxbrtj lkm mTH-lhm׃ 5.17  wxlhtj Oljkm rOb whjH rOH wxklk wdbr wdm jObr-bk whrb AbjA Oljk Anj jHwH dbrtj׃ p

5.1  Et tu, fili hominis, sume tibi gladium acutum radentem pilos et assumes eum et duces per caput tuum et per barbam tuam et assumes tibi stateram ponderis et divides eos. 5.2  Tertiam partem igne combures in medio civitatis, post completionem dierum obsidionis; et assumens tertiam partem, concides gladio in circuitu eius; tertiam vero aliam disperges in ventum, et gladium nudabo post eos. 5.3  Et sumes inde parvum numerum et ligabis eos in summitate pallii tui; 5.4  et ex eis rursum tolles et proicies eos in medio ignis et combures eos igne; ex eo egredietur ignis. Et dices ad omnem domum Israel: 5.5  Haec dicit Dominus Deus: Ista est Ierusalem! In medio gentium posui eam et in circuitu eius terras. 5.6  Et contempsit iudicia mea, ut plus esset impia quam gentes, et praecepta mea ultra quam terrae, quae in circuitu eius sunt: iudicia enim mea proiecerunt et in praeceptis meis non ambulaverunt. 5.7  Idcirco haec dicit Dominus Deus: Quia tumultuati estis magis quam gentes, quae in circuitu vestro sunt, et in praeceptis meis non ambulastis et iudicia mea non fecistis et iuxta iudicia gentium, quae in circuitu vestro sunt, non estis operati, 5.8  ideo haec dicit Dominus Deus: Ecce ego ad te et ipse ego faciam in medio tui iudicia in oculis gentium 5.9  et faciam in te, quae non feci et quibus similia ultra non faciam, propter omnes abominationes tuas. 5.10  Ideo patres comedent filios in medio tui, et filii comedent patres suos, et faciam in te iudicia et ventilabo universas reliquias tuas in omnem ventum. 5.11  Idcirco vivo ego, dicit Dominus Deus, vere pro eo quod sanctum meum violasti in omnibus offensionibus tuis et in omnibus abominationibus tuis, ego quoque radam, et non parcet oculus meus, et non miserebor. 5.12  Tertia tui pars peste morietur et fame consumetur in medio tui, et tertia tui pars in gladio cadet in circuitu tuo, tertiam vero partem tuam in omnem ventum dispergam et gladium evaginabo post eos. 5.13  Et complebo furorem meum et requiescere faciam indignationem meam in eis et consolabor; et scient quia ego Dominus locutus sum in zelo meo, cum implevero indignationem meam in eis. 5.14  Et dabo te in desertum et in opprobrium in gentibus, quae in circuitu tuo sunt, in conspectu omnis praetereuntis; 5.15  et eris opprobrium et blasphemia, exemplum et stupor in gentibus, quae in circuitu tuo sunt, cum fecero in te iudicia in furore et in indignatione et in castigationibus irae. 5.16  Ego Dominus locutus sum. Quando misero sagittas famis pessimas in vos, quae erunt mortiferae, et quas mittam, ut destruam vos, et famem congregabo super vos et conteram vobis baculum panis; 5.17  et immittam in vos famem et bestias pessimas, et absque liberis facient te, et pestilentia et sanguis transibunt per te, et gladium inducam super te. Ego Dominus locutus sum ”.

6.1  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 6.2  Menschensohn, richte dein Angesicht gegen die Berge Israels und weissage wider sie und sprich: 6.3  Ihr Berge Israels, höret das Wort Gottes, des HERRN! So spricht Gott, der HERR, zu den Bergen und Hügeln, zu den Gründen und Tälern: Seht, ich will ein Schwert über euch bringen und eure Höhen verderben. 6.4  Eure Altäre sollen verwüstet und eure Sonnensäulen zerbrochen werden. 6.5  Und ich will die Leichname der Kinder Israel vor ihre Götzen werfen und will eure Gebeine rings um eure Altäre zerstreuen. 6.6  An allen euren Wohnsitzen sollen die Städte öde und die Höhen verwüstet werden, daß eure Altäre verlassen und zerstört, eure Götzen zerbrochen und abgetan, eure Sonnensäulen umgestürzt und eure Machwerke vernichtet werden. 6.7  Und Erschlagene sollen mitten unter euch fallen, so werdet ihr erfahren, daß ich der HERR bin! 6.8  Ich will aber etliche von euch übriglassen, die dem Schwert entrinnen sollen unter den Heiden, wenn ihr in die Länder zerstreut werdet. 6.9  Diejenigen aber von euch, welche entrinnen, werden meiner gedenken bei den Heiden, wohin sie gefangen geführt worden sind, wenn ich ihr buhlerisches Herz, das von mir abgewichen ist, und ihre Augen, die ihren Götzen nachbuhlten, gebrochen habe. Alsdann werden sie an sich selbst Mißfallen haben wegen der Bosheit, welche sie mit allen ihren Greueln verübt haben, 6.10  und sie werden erfahren, daß ich, der HERR, nicht umsonst gesagt habe, daß ich solches Unglück über sie bringen werde. 6.11  Gott, der HERR, hat also gesprochen: Schlage deine Hände zusammen und stampfe mit deinem Fuß und rufe ein Wehe aus über alle schändlichen Greuel des Hauses Israel! Durchs Schwert, durch Hunger und Pest soll es umkommen! 6.12  Wer in der Ferne sein wird, der wird an der Pest sterben, und wer in der Nähe sein wird, soll durch das Schwert umkommen; wer aber übrigbleibt und erhalten wird, soll Hungers sterben. Also will ich meinen grimmigen Zorn an ihnen stillen. 6.13  Alsdann werdet ihr erfahren, daß ich der HERR bin, wenn ihre Erschlagenen mitten unter ihren Götzen um ihre Altäre her liegen werden, auf allen hohen Hügeln, auf allen Berghöhen, unter allen grünen Bäumen und unter allen dichtbelaubten Eichen, an den Stätten, wo sie allen ihren Götzen süßen Opferduft bereitet haben. 6.14  Und ich will meine Hand über sie ausstrecken und das Land zur Wüste und Einöde machen von der Steppe an bis nach Riblat hin, an allen ihren Wohnorten, und so sollen sie erfahren, daß ich der HERR bin!

6.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 6.2  υἱὲ ἀνθρώπου στήρισον τὸ πρόσωπόν σου ἐπὶ τὰ ὄρη ισραηλ καὶ προφήτευσον ἐπ' αὐτὰ 6.3  καὶ ἐρεῖς τὰ ὄρη ισραηλ ἀκούσατε λόγον κυρίου τάδε λέγει κύριος τοῖς ὄρεσιν καὶ τοῖς βουνοῖς καὶ ταῖς φάραγξιν καὶ ταῖς νάπαις ἰδοὺ ἐγὼ ἐπάγω ἐφ' ὑμᾶς ῥομφαίαν καὶ ἐξολεθρευθήσεται τὰ ὑψηλὰ ὑμῶν 6.4  καὶ συντριβήσονται τὰ θυσιαστήρια ὑμῶν καὶ τὰ τεμένη ὑμῶν καὶ καταβαλῶ τραυματίας ὑμῶν ἐνώπιον τῶν εἰδώλων ὑμῶν 6.5  καὶ διασκορπιῶ τὰ ὀστᾶ ὑμῶν κύκλῳ τῶν θυσιαστηρίων ὑμῶν 6.6  ἐν πάσῃ τῇ κατοικίᾳ ὑμῶν αἱ πόλεις ἐξερημωθήσονται καὶ τὰ ὑψηλὰ ἀφανισθήσεται ὅπως ἐξολεθρευθῇ τὰ θυσιαστήρια ὑμῶν καὶ συντριβήσονται τὰ εἴδωλα ὑμῶν καὶ ἐξαρθήσεται τὰ τεμένη ὑμῶν 6.7  καὶ πεσοῦνται τραυματίαι ἐν μέσῳ ὑμῶν καὶ ἐπιγνώσεσθε ὅτι ἐγὼ κύριος 6.8  ἐν τῷ γενέσθαι ἐξ ὑμῶν ἀνασῳζομένους ἐκ ῥομφαίας ἐν τοῖς ἔθνεσιν καὶ ἐν τῷ διασκορπισμῷ ὑμῶν ἐν ταῖς χώραις 6.9  καὶ μνησθήσονταί μου οἱ ἀνασῳζόμενοι ἐξ ὑμῶν ἐν τοῖς ἔθνεσιν οὗ ᾐχμαλωτεύθησαν ἐκεῖ ὀμώμοκα τῇ καρδίᾳ αὐτῶν τῇ ἐκπορνευούσῃ ἀπ' ἐμοῦ καὶ τοῖς ὀφθαλμοῖς αὐτῶν τοῖς πορνεύουσιν ὀπίσω τῶν ἐπιτηδευμάτων αὐτῶν καὶ κόψονται πρόσωπα αὐτῶν ἐν πᾶσι τοῖς βδελύγμασιν αὐτῶν 6.10  καὶ ἐπιγνώσονται διότι ἐγὼ κύριος λελάληκα 6.11  τάδε λέγει κύριος κρότησον τῇ χειρὶ καὶ ψόφησον τῷ ποδὶ καὶ εἰπόν εὖγε εὖγε ἐπὶ πᾶσιν τοῖς βδελύγμασιν οἴκου ισραηλ ἐν ῥομφαίᾳ καὶ ἐν θανάτῳ καὶ ἐν λιμῷ πεσοῦνται 6.12  ὁ ἐγγὺς ἐν ῥομφαίᾳ πεσεῖται ὁ δὲ μακρὰν ἐν θανάτῳ τελευτήσει καὶ ὁ περιεχόμενος ἐν λιμῷ συντελεσθήσεται καὶ συντελέσω τὴν ὀργήν μου ἐπ' αὐτούς 6.13  καὶ γνώσεσθε διότι ἐγὼ κύριος ἐν τῷ εἶναι τοὺς τραυματίας ὑμῶν ἐν μέσῳ τῶν εἰδώλων ὑμῶν κύκλῳ τῶν θυσιαστηρίων ὑμῶν ἐπὶ πάντα βουνὸν ὑψηλὸν καὶ ὑποκάτω δένδρου συσκίου οὗ ἔδωκαν ἐκεῖ ὀσμὴν εὐωδίας πᾶσι τοῖς εἰδώλοις αὐτῶν 6.14  καὶ ἐκτενῶ τὴν χεῖρά μου ἐπ' αὐτοὺς καὶ θήσομαι τὴν γῆν εἰς ἀφανισμὸν καὶ εἰς ὄλεθρον ἀπὸ τῆς ἐρήμου δεβλαθα ἐκ πάσης τῆς κατοικίας καὶ ἐπιγνώσεσθε ὅτι ἐγὼ κύριος

6.1  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 6.2  yie anthrohpoy stehrison to prosohpon soy epi ta oreh israehl kai prophehteyson ep' ayta 6.3  kai ereis ta oreh israehl akoysate logon kyrioy tade legei kyrios tois oresin kai tois boynois kai tais pharagxin kai tais napais idoy egoh epagoh eph' ymas romphaian kai exolethreythehsetai ta ypsehla ymohn 6.4  kai syntribehsontai ta thysiastehria ymohn kai ta temeneh ymohn kai katabaloh traymatias ymohn enohpion tohn eidohlohn ymohn 6.5  kai diaskorpioh ta osta ymohn kykloh tohn thysiastehriohn ymohn 6.6  en paseh teh katoikia ymohn ai poleis exerehmohthehsontai kai ta ypsehla aphanisthehsetai opohs exolethreytheh ta thysiastehria ymohn kai syntribehsontai ta eidohla ymohn kai exarthehsetai ta temeneh ymohn 6.7  kai pesoyntai traymatiai en mesoh ymohn kai epignohsesthe oti egoh kyrios 6.8  en toh genesthai ex ymohn anasohzomenoys ek romphaias en tois ethnesin kai en toh diaskorpismoh ymohn en tais chohrais 6.9  kai mnehsthehsontai moy oi anasohzomenoi ex ymohn en tois ethnesin oy ehchmalohteythehsan ekei omohmoka teh kardia aytohn teh ekporneyoyseh ap' emoy kai tois ophthalmois aytohn tois porneyoysin opisoh tohn epitehdeymatohn aytohn kai kopsontai prosohpa aytohn en pasi tois bdelygmasin aytohn 6.10  kai epignohsontai dioti egoh kyrios lelalehka 6.11  tade legei kyrios krotehson teh cheiri kai psophehson toh podi kai eipon eyge eyge epi pasin tois bdelygmasin oikoy israehl en romphaia kai en thanatoh kai en limoh pesoyntai 6.12  o eggys en romphaia peseitai o de makran en thanatoh teleytehsei kai o periechomenos en limoh syntelesthehsetai kai syntelesoh tehn orgehn moy ep' aytoys 6.13  kai gnohsesthe dioti egoh kyrios en toh einai toys traymatias ymohn en mesoh tohn eidohlohn ymohn kykloh tohn thysiastehriohn ymohn epi panta boynon ypsehlon kai ypokatoh dendroy syskioy oy edohkan ekei osmehn eyohdias pasi tois eidohlois aytohn 6.14  kai ektenoh tehn cheira moy ep' aytoys kai thehsomai tehn gehn eis aphanismon kai eis olethron apo tehs erehmoy deblatha ek pasehs tehs katoikias kai epignohsesthe oti egoh kyrios

6.1  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 6.2  בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם׃ 6.3  וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעֹות לָאֲפִיקִים [וְלַגֵּאָיֹת כ] (וְלַגֵּאָיֹות ק) הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמֹותֵיכֶם׃ 6.4  וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם׃ 6.5  וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמֹותֵיכֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיכֶם׃ 6.6  בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמֹות תִּישָׁמְנָה לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם׃ 6.7  וְנָפַל חָלָל בְּתֹוכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 6.8  וְהֹותַרְתִּי בִּהְיֹות לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגֹּויִם בְּהִזָּרֹותֵיכֶם בָּאֲרָצֹות׃ 6.9  וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אֹותִי בַּגֹּויִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת־לִבָּם הַזֹּונֶה אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנֹות אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל־הָרָעֹות אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תֹּועֲבֹתֵיהֶם׃ 6.10  וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשֹׂות לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת׃ פ 6.11  כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תֹּועֲבֹות רָעֹות בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ׃ 6.12  הָרָחֹוק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרֹוב בַּחֶרֶב יִפֹּול וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם׃ 6.13  וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בִּהְיֹות חַלְלֵיהֶם בְּתֹוךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל ׀ רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה מְקֹום אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם׃ 6.14  וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ

6.1  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 6.2  baen-Aaadaam xijm paanaejkaa Aael-Haarej jixraaAel wHinaabeA AalejHaem׃ 6.3  wAaamartaa Haarej jixraaAel xximOw dbar-Aadonaaj jHwiH koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH laeHaarijm wlagbaaOowt laaAapijqijm [wlageAaajot k] (wlageAaajowt q) Hinnij Aanij mebijA Oalejkaem haeraeb wAibadtij baamowtejkaem׃ 6.4  wnaaxxamw mizbhowtejkaem wnixxbrw hamaanejkaem wHipaltij hallejkaem lipnej gilwlejkaem׃ 6.5  wnaatatij Aaet-pigrej bnej jixraaAel lipnej gilwlejHaem wzerijtij Aaet-Oacmowtejkaem sbijbowt mizbhowtejkaem׃ 6.6  bkol mowxxbowtejkaem HaeOaarijm taehaerabnaaH wHabaamowt tijxxaamnaaH lmaOan jaehaerbw wjaeAxxmw mizbhowtejkaem wnixxbrw wnixxbtw gilwlejkaem wnigdOw hamaanejkaem wnimhw maOaxejkaem׃ 6.7  wnaapal haalaal btowkkaem wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH׃ 6.8  wHowtartij biHjowt laakaem plijTej haeraeb bagowjim bHizaarowtejkaem baaAaraacowt׃ 6.9  wzaakrw plijTejkaem Aowtij bagowjim Aaxxaer nixxbw-xxaam Aaxxaer nixxbartij Aaet-libaam HazownaeH Aaxxaer-saar meOaalaj wAet OejnejHaem Hazonowt Aaharej gilwlejHaem wnaaqoTw bipnejHaem Aael-HaaraaOowt Aaxxaer Oaaxw lkol towOabotejHaem׃ 6.10  wjaadOw kij-Aanij jHwaaH loA Aael-hinaam dibartij laOaxowt laaHaem HaaraaOaaH HazoAt׃ p 6.11  koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH HakeH bkapkaa wrqaO braglkaa waeAaemaar-Aaah Aael kaal-towOabowt raaOowt bejt jixraaAel Aaxxaer bahaeraeb baaraaOaab wbadaebaer jipolw׃ 6.12  Haaraahowq badaebaer jaamwt wHaqaarowb bahaeraeb jipowl wHanixxAaar wHanaacwr baaraaOaab jaamwt wkilejtij hamaatij baam׃ 6.13  wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH biHjowt hallejHaem btowk gilwlejHaem sbijbowt mizbhowtejHaem Aael kaal-gibOaaH raamaaH bkol raaAxxej HaeHaarijm wtahat kaal-Oec raOanaan wtahat kaal-AelaaH OabutaaH mqowm Aaxxaer naatnw-xxaam rejha nijhoha lkol gilwlejHaem׃ 6.14  wnaaTijtij Aaet-jaadij OalejHaem wnaatatij Aaet-HaaAaaraec xxmaamaaH wmxxamaaH mimidbar diblaataaH bkol mowxxbowtejHaem wjaadOw kij-Aanij jHwaaH׃ p

6.1  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 6.2  בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃ 6.3  ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים [ולגאית כ] (ולגאיות ק) הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃ 6.4  ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃ 6.5  ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃ 6.6  בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃ 6.7  ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃ 6.8  והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃ 6.9  וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃ 6.10  וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃ פ 6.11  כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃ 6.12  הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃ 6.13  וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ׀ ראשי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃ 6.14  ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃ פ

6.1  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 6.2  bn-Adm xjm pnjk Al-Hrj jxrAl wHnbA AljHm׃ 6.3  wAmrt Hrj jxrAl xmOw dbr-Adnj jHwH kH-Amr Adnj jHwH lHrjm wlgbOwt lApjqjm [wlgAjt k] (wlgAjwt q) Hnnj Anj mbjA Oljkm hrb wAbdtj bmwtjkm׃ 6.4  wnxmw mzbhwtjkm wnxbrw hmnjkm wHpltj hlljkm lpnj glwljkm׃ 6.5  wnttj At-pgrj bnj jxrAl lpnj glwljHm wzrjtj At-Ocmwtjkm sbjbwt mzbhwtjkm׃ 6.6  bkl mwxbwtjkm HOrjm thrbnH wHbmwt tjxmnH lmOn jhrbw wjAxmw mzbhwtjkm wnxbrw wnxbtw glwljkm wngdOw hmnjkm wnmhw mOxjkm׃ 6.7  wnpl hll btwkkm wjdOtm kj-Anj jHwH׃ 6.8  wHwtrtj bHjwt lkm pljTj hrb bgwjm bHzrwtjkm bArcwt׃ 6.9  wzkrw pljTjkm Awtj bgwjm Axr nxbw-xm Axr nxbrtj At-lbm HzwnH Axr-sr mOlj wAt OjnjHm Hznwt Ahrj glwljHm wnqTw bpnjHm Al-HrOwt Axr Oxw lkl twObtjHm׃ 6.10  wjdOw kj-Anj jHwH lA Al-hnm dbrtj lOxwt lHm HrOH HzAt׃ p 6.11  kH-Amr Adnj jHwH HkH bkpk wrqO brglk wAmr-Ah Al kl-twObwt rOwt bjt jxrAl Axr bhrb brOb wbdbr jplw׃ 6.12  Hrhwq bdbr jmwt wHqrwb bhrb jpwl wHnxAr wHncwr brOb jmwt wkljtj hmtj bm׃ 6.13  wjdOtm kj-Anj jHwH bHjwt hlljHm btwk glwljHm sbjbwt mzbhwtjHm Al kl-gbOH rmH bkl rAxj HHrjm wtht kl-Oc rOnn wtht kl-AlH ObtH mqwm Axr ntnw-xm rjh njhh lkl glwljHm׃ 6.14  wnTjtj At-jdj OljHm wnttj At-HArc xmmH wmxmH mmdbr dbltH bkl mwxbwtjHm wjdOw kj-Anj jHwH׃ p

6.1  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 6.2  “ Fili hominis, pone faciem tuam ad montes Israel et prophetabis ad eos 6.3  et dices: Montes Israel, audite verbum Domini Dei. Haec dicit Dominus Deus montibus et collibus, voraginibus et vallibus: Ecce ego inducam super vos gladium et destruam excelsa vestra; 6.4  et demoliar aras vestras, et confringentur delubra vestra, et deiciam interfectos vestros ante idola vestra. 6.5  Et dabo cadavera filiorum Israel ante faciem simulacrorum vestrorum et dispergam ossa vestra circum aras vestras; 6.6  in omnibus habitationibus vestris urbes desertae erunt, et excelsa demolientur, ut dissipentur et intereant arae vestrae, et confringantur et cessent idola vestra, et conterantur delubra vestra, et deleantur opera vestra. 6.7  Et cadet interfectus in medio vestri, et scietis quia ego Dominus. 6.8  Et relinquam in vobis eos, qui fugerint gladium in gentibus, cum dispersero vos in terris; 6.9  et recordabuntur mei liberati vestri in gentibus, ad quas captivi ducti sunt, quia contrivi cor eorum fornicans et recedens a me, et oculos eorum fornicantes post idola sua; et displicebunt sibimet super malis, quae fecerunt in universis abominationibus suis, 6.10  et scient quia ego Dominus non frustra locutus sum, ut facerem eis malum hoc. 6.11  Haec dicit Dominus Deus: Plaude manu tua et percute pede tuo et dic: Heu ad omnes abominationes malas domus Israel, quia gladio, fame et peste ruituri sunt! 6.12  Qui longe est, peste morietur; qui autem prope, gladio corruet; et, qui relictus fuerit et obsessus, fame morietur, et complebo indignationem meam in eis. 6.13  Et scietis quia ego Dominus, cum fuerint interfecti eorum in medio idolorum suorum, in circuitu ararum suarum, in omni colle excelso, in cunctis summitatibus montium et subtus omne lignum nemorosum et subtus universam quercum frondosam, locum ubi obtulerunt tura redolentia universis idolis suis. 6.14  Et extendam manum meam super eos et faciam terram desolatam et destitutam a deserto usque Rebla in omnibus habitationibus eorum, et scient quia ego Dominus ”.

7.1  Und das Wort des HERRN erging also an mich: 7.2  Du, Menschensohn! So spricht Gott, der HERR, von dem Lande Israel: Das Ende kommt, ja, das Ende über alle vier Landesgegenden! 7.3  Nun wird das Ende über dich kommen, und ich will meinen Zorn über dich entfesseln und dich nach deinem Wandel richten und dir alle deine Greuel vergelten. 7.4  Mein Auge soll deiner nicht schonen, und ich will mich deiner nicht erbarmen, sondern dir vergelten nach deinen Wegen und nach deinen Greueln, die in deiner Mitte vorgekommen sind, und so sollt ihr erfahren, daß ich der HERR bin! 7.5  So spricht Gott, der HERR: Es kommt ein einzigartiges Unglück, siehe, das Unglück kommt! 7.6  Das Ende kommt, es kommt das Ende; es erwacht gegen dich, siehe, es ist schon da! 7.7  Das Verhängnis kommt über dich, du Bewohner des Landes; die Zeit ist da; der Tag der Bestürzung ist nahe und nicht des Jauchzens auf den Bergen. 7.8  Jetzt gieße ich gar bald meinen Grimm über dich aus und kühle meinen Zorn an dir! Ich will dich nach deinem Wandel richten und dir alle deine Greuel vergelten. 7.9  Mein Auge soll deiner nicht schonen, und ich will mich nicht erbarmen, sondern dir vergelten nach deinem Wandel und nach deinen Greueln, die in deiner Mitte geschehen sind, und so sollt ihr erfahren, daß ich, der HERR, es bin, welcher schlägt. 7.10  Siehe, da ist der Tag, siehe, er kommt! Das Verhängnis bricht an; die Rute blüht; es grünt der Übermut! 7.11  Die Gewalttätigkeit erhebt sich als Rute der Gottlosigkeit. Es wird nichts von ihnen übrigbleiben, weder von ihrer Menge, noch von ihrem Reichtum, und niemand wird sie beklagen. 7.12  Die Zeit kommt, der Tag naht! Wer etwas kauft, der freue sich nicht; wer verkauft, der traure nicht, denn Zornglut ist entbrannt über ihren ganzen Haufen. 7.13  Denn der Verkäufer wird nicht wieder zu dem verkauften Gut gelangen, auch wenn er noch unter den Lebendigen am Leben ist; denn die Weissagung wider ihre ganze Menge wird nicht umkehren, und niemand wird sich durch seine Missetat am Leben erhalten. 7.14  Stoßet nur ins Horn und rüstet alles zu, es wird doch niemand in die Schlacht ziehen; denn mein Zorn kommt über ihren ganzen Haufen. 7.15  Draußen wird das Schwert wüten, drinnen aber Pest und Hunger; wer aber auf dem Felde ist, der soll durchs Schwert umkommen; wer aber in der Stadt ist, den sollen Hunger und Pest verzehren! 7.16  Welche von ihnen aber entrinnen, die werden auf den Bergen sein wie die Tauben in den Schluchten. Sie werden alle seufzen, ein jeder um seiner Missetat willen. 7.17  Aller Hände werden erschlaffen und aller Knie wie Wasser zerfließen. 7.18  Sie werden Säcke umgürten; Schrecken wird sie bedecken. Alle Angesichter werden schamrot und alle ihre Häupter kahl sein. 7.19  Sie werden ihr Silber auf die Gassen werfen, und ihr Gold wird zu Unrat werden. Ihr Silber und Gold vermag sie nicht zu retten am Tage des grimmigen Zorns des HERRN. Es wird ihre Seelen nicht sättigen und ihren Leib nicht füllen; denn es ist ihnen ein Anstoß zur Sünde geworden. 7.20  Seinen zierlichen Schmuck haben sie zur Hoffart verwendet, und sie haben ihre greulichen und scheußlichen Bilder daraus gemacht. Darum habe ich es ihnen in Unrat verwandelt 7.21  und will es den Fremden zum Raub und den Gottlosen auf Erden zur Beute geben, daß sie es entweihen. 7.22  Und ich will mein Angesicht von ihnen wenden, daß man meinen verborgenen Schatz entheilige; denn es werden Räuber dahinter kommen und ihn entweihen. 7.23  Mache Ketten, denn das Land ist ganz mit Blutschulden erfüllt, und die Stadt ist voller Frevel! 7.24  Ich aber will die schlimmsten Heidenvölker herbringen, daß sie deren Häuser einnehmen; und ich will dem Hochmut der Starken ein Ende machen, und ihre Heiligtümer sollen entheiligt werden. 7.25  Die Angst kommt! Sie werden Frieden suchen und ihn nicht finden. 7.26  Ein Unglück nach dem andern kommt und eine Kunde um die andere; alsdann werden sie vom Propheten eine Offenbarung verlangen; aber die Priester haben die Lehre verloren und die Ältesten den Rat. 7.27  Der König wird trauern, der Fürst wird sich in Entsetzen kleiden, und die Hände des gemeinen Volkes werden zittern. Ich will sie behandeln nach ihrem Wandel und sie richten, wie es ihnen gebührt, so werden sie erfahren, daß ich der HERR bin!

7.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 7.2  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου εἰπόν τάδε λέγει κύριος τῇ γῇ τοῦ ισραηλ πέρας ἥκει τὸ πέρας ἥκει ἐπὶ τὰς τέσσαρας πτέρυγας τῆς γῆς 7.3  ἥκει τὸ πέρας νῦν τὸ πέρας πρὸς σέ καὶ ἀποστελῶ ἐγὼ ἐπὶ σὲ καὶ ἐκδικήσω σε ἐν ταῖς ὁδοῖς σου καὶ δώσω ἐπὶ σὲ πάντα τὰ βδελύγματά σου 7.4  οὐ φείσεται ὁ ὀφθαλμός μου ἐπὶ σέ οὐδὲ μὴ ἐλεήσω διότι τὴν ὁδόν σου ἐπὶ σὲ δώσω καὶ τὰ βδελύγματά σου ἐν μέσῳ σου ἔσται καὶ ἐπιγνώσῃ διότι ἐγὼ κύριος 7.5  διότι τάδε λέγει κύριος ἰδοὺ τὸ πέρας ἥκει ἰδοὺ ἡμέρα κυρίου εἰ καὶ ἡ ῥάβδος ἤνθηκεν ἡ ὕβρις ἐξανέστηκεν 7.6  ἥκει τὸ πέρας ἰδοὺ τὸ πέρας ἥκει ἰδοὺ ἡμέρα κυρίου εἰ καὶ ἡ ῥάβδος ἤνθηκεν ἡ ὕβρις ἐξανέστηκεν 7.7  ἐπὶ σὲ τὸν κατοικοῦντα τὴν γῆν ἥκει ὁ καιρός ἤγγικεν ἡ ἡμέρα οὐ μετὰ θορύβων οὐδὲ μετὰ ὠδίνων 7.8  νῦν ἐγγύθεν ἐκχεῶ τὴν ὀργήν μου ἐπὶ σὲ καὶ συντελέσω τὸν θυμόν μου ἐν σοὶ καὶ κρινῶ σε ἐν ταῖς ὁδοῖς σου καὶ δώσω ἐπὶ σὲ πάντα τὰ βδελύγματά σου 7.9  οὐ φείσεται ὁ ὀφθαλμός μου οὐδὲ μὴ ἐλεήσω διότι τὰς ὁδούς σου ἐπὶ σὲ δώσω καὶ τὰ βδελύγματά σου ἐν μέσῳ σου ἔσονται καὶ ἐπιγνώσῃ διότι ἐγώ εἰμι κύριος ὁ τύπτων 7.10  ἰδοὺ τὸ πέρας ἥκει ἰδοὺ ἡμέρα κυρίου εἰ καὶ ἡ ῥάβδος ἤνθηκεν ἡ ὕβρις ἐξανέστηκεν 7.11  ἰδοὺ τὸ πέρας ἥκει ἰδοὺ ἡμέρα κυρίου εἰ καὶ ἡ ῥάβδος ἤνθηκεν ἡ ὕβρις ἐξανέστηκεν καὶ συντρίψει στήριγμα ἀνόμου καὶ οὐ μετὰ θορύβου οὐδὲ μετὰ σπουδῆς 7.12  ἥκει ὁ καιρός ἰδοὺ ἡ ἡμέρα ὁ κτώμενος μὴ χαιρέτω καὶ ὁ πωλῶν μὴ θρηνείτω 7.13  διότι ὁ κτώμενος πρὸς τὸν πωλοῦντα οὐκέτι μὴ ἐπιστρέψῃ καὶ ἄνθρωπος ἐν ὀφθαλμῷ ζωῆς αὐτοῦ οὐ κρατήσει 7.14  σαλπίσατε ἐν σάλπιγγι καὶ κρίνατε τὰ σύμπαντα ὁ πόλεμος ἐν ῥομφαίᾳ ἔξωθεν καὶ ὁ λιμὸς καὶ ὁ θάνατος ἔσωθεν ὁ ἐν τῷ πεδίῳ ἐν ῥομφαίᾳ τελευτήσει τοὺς δὲ ἐν τῇ πόλει λιμὸς καὶ θάνατος συντελέσει 7.15  ὁ πόλεμος ἐν ῥομφαίᾳ ἔξωθεν καὶ ὁ λιμὸς καὶ ὁ θάνατος ἔσωθεν ὁ ἐν τῷ πεδίῳ ἐν ῥομφαίᾳ τελευτήσει τοὺς δὲ ἐν τῇ πόλει λιμὸς καὶ θάνατος συντελέσει 7.16  καὶ ἀνασωθήσονται οἱ ἀνασῳζόμενοι ἐξ αὐτῶν καὶ ἔσονται ἐπὶ τῶν ὀρέων πάντας ἀποκτενῶ ἕκαστον ἐν ταῖς ἀδικίαις αὐτοῦ 7.17  πᾶσαι χεῖρες ἐκλυθήσονται καὶ πάντες μηροὶ μολυνθήσονται ὑγρασίᾳ 7.18  καὶ περιζώσονται σάκκους καὶ καλύψει αὐτοὺς θάμβος καὶ ἐπὶ πᾶν πρόσωπον αἰσχύνη ἐπ' αὐτούς καὶ ἐπὶ πᾶσαν κεφαλὴν φαλάκρωμα 7.19  τὸ ἀργύριον αὐτῶν ῥιφήσεται ἐν ταῖς πλατείαις καὶ τὸ χρυσίον αὐτῶν ὑπεροφθήσεται αἱ ψυχαὶ αὐτῶν οὐ μὴ ἐμπλησθῶσιν καὶ αἱ κοιλίαι αὐτῶν οὐ μὴ πληρωθῶσιν διότι βάσανος τῶν ἀδικιῶν αὐτῶν ἐγένετο 7.20  ἐκλεκτὰ κόσμου εἰς ὑπερηφανίαν ἔθεντο αὐτὰ καὶ εἰκόνας τῶν βδελυγμάτων αὐτῶν ἐποίησαν ἐξ αὐτῶν ἕνεκεν τούτου δέδωκα αὐτὰ αὐτοῖς εἰς ἀκαθαρσίαν 7.21  καὶ παραδώσω αὐτὰ εἰς χεῖρας ἀλλοτρίων τοῦ διαρπάσαι αὐτὰ καὶ τοῖς λοιμοῖς τῆς γῆς εἰς σκῦλα καὶ βεβηλώσουσιν αὐτά 7.22  καὶ ἀποστρέψω τὸ πρόσωπόν μου ἀπ' αὐτῶν καὶ μιανοῦσιν τὴν ἐπισκοπήν μου καὶ εἰσελεύσονται εἰς αὐτὰ ἀφυλάκτως καὶ βεβηλώσουσιν αὐτά 7.23  καὶ ποιήσουσι φυρμόν διότι ἡ γῆ πλήρης λαῶν καὶ ἡ πόλις πλήρης ἀνομίας 7.24  καὶ ἀποστρέψω τὸ φρύαγμα τῆς ἰσχύος αὐτῶν καὶ μιανθήσεται τὰ ἅγια αὐτῶν 7.25  ἐξιλασμὸς ἥξει καὶ ζητήσει εἰρήνην καὶ οὐκ ἔσται 7.26  οὐαὶ ἐπὶ οὐαὶ ἔσται καὶ ἀγγελία ἐπ' ἀγγελίαν ἔσται καὶ ζητηθήσεται ὅρασις ἐκ προφήτου καὶ νόμος ἀπολεῖται ἐξ ἱερέως καὶ βουλὴ ἐκ πρεσβυτέρων 7.27  ἄρχων ἐνδύσεται ἀφανισμόν καὶ αἱ χεῖρες τοῦ λαοῦ τῆς γῆς παραλυθήσονται κατὰ τὰς ὁδοὺς αὐτῶν ποιήσω αὐτοῖς καὶ ἐν τοῖς κρίμασιν αὐτῶν ἐκδικήσω αὐτούς καὶ γνώσονται ὅτι ἐγὼ κύριος

7.1  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 7.2  kai sy yie anthrohpoy eipon tade legei kyrios teh geh toy israehl peras ehkei to peras ehkei epi tas tessaras pterygas tehs gehs 7.3  ehkei to peras nyn to peras pros se kai aposteloh egoh epi se kai ekdikehsoh se en tais odois soy kai dohsoh epi se panta ta bdelygmata soy 7.4  oy pheisetai o ophthalmos moy epi se oyde meh eleehsoh dioti tehn odon soy epi se dohsoh kai ta bdelygmata soy en mesoh soy estai kai epignohseh dioti egoh kyrios 7.5  dioti tade legei kyrios idoy to peras ehkei idoy ehmera kyrioy ei kai eh rabdos ehnthehken eh ybris exanestehken 7.6  ehkei to peras idoy to peras ehkei idoy ehmera kyrioy ei kai eh rabdos ehnthehken eh ybris exanestehken 7.7  epi se ton katoikoynta tehn gehn ehkei o kairos ehggiken eh ehmera oy meta thorybohn oyde meta ohdinohn 7.8  nyn eggythen ekcheoh tehn orgehn moy epi se kai syntelesoh ton thymon moy en soi kai krinoh se en tais odois soy kai dohsoh epi se panta ta bdelygmata soy 7.9  oy pheisetai o ophthalmos moy oyde meh eleehsoh dioti tas odoys soy epi se dohsoh kai ta bdelygmata soy en mesoh soy esontai kai epignohseh dioti egoh eimi kyrios o typtohn 7.10  idoy to peras ehkei idoy ehmera kyrioy ei kai eh rabdos ehnthehken eh ybris exanestehken 7.11  idoy to peras ehkei idoy ehmera kyrioy ei kai eh rabdos ehnthehken eh ybris exanestehken kai syntripsei stehrigma anomoy kai oy meta thoryboy oyde meta spoydehs 7.12  ehkei o kairos idoy eh ehmera o ktohmenos meh chairetoh kai o pohlohn meh threhneitoh 7.13  dioti o ktohmenos pros ton pohloynta oyketi meh epistrepseh kai anthrohpos en ophthalmoh zohehs aytoy oy kratehsei 7.14  salpisate en salpiggi kai krinate ta sympanta o polemos en romphaia exohthen kai o limos kai o thanatos esohthen o en toh pedioh en romphaia teleytehsei toys de en teh polei limos kai thanatos syntelesei 7.15  o polemos en romphaia exohthen kai o limos kai o thanatos esohthen o en toh pedioh en romphaia teleytehsei toys de en teh polei limos kai thanatos syntelesei 7.16  kai anasohthehsontai oi anasohzomenoi ex aytohn kai esontai epi tohn oreohn pantas apoktenoh ekaston en tais adikiais aytoy 7.17  pasai cheires eklythehsontai kai pantes mehroi molynthehsontai ygrasia 7.18  kai perizohsontai sakkoys kai kalypsei aytoys thambos kai epi pan prosohpon aischyneh ep' aytoys kai epi pasan kephalehn phalakrohma 7.19  to argyrion aytohn riphehsetai en tais plateiais kai to chrysion aytohn yperophthehsetai ai psychai aytohn oy meh emplehsthohsin kai ai koiliai aytohn oy meh plehrohthohsin dioti basanos tohn adikiohn aytohn egeneto 7.20  eklekta kosmoy eis yperehphanian ethento ayta kai eikonas tohn bdelygmatohn aytohn epoiehsan ex aytohn eneken toytoy dedohka ayta aytois eis akatharsian 7.21  kai paradohsoh ayta eis cheiras allotriohn toy diarpasai ayta kai tois loimois tehs gehs eis skyla kai bebehlohsoysin ayta 7.22  kai apostrepsoh to prosohpon moy ap' aytohn kai mianoysin tehn episkopehn moy kai eiseleysontai eis ayta aphylaktohs kai bebehlohsoysin ayta 7.23  kai poiehsoysi phyrmon dioti eh geh plehrehs laohn kai eh polis plehrehs anomias 7.24  kai apostrepsoh to phryagma tehs ischyos aytohn kai mianthehsetai ta agia aytohn 7.25  exilasmos ehxei kai zehtehsei eirehnehn kai oyk estai 7.26  oyai epi oyai estai kai aggelia ep' aggelian estai kai zehtehthehsetai orasis ek prophehtoy kai nomos apoleitai ex iereohs kai boyleh ek presbyterohn 7.27  archohn endysetai aphanismon kai ai cheires toy laoy tehs gehs paralythehsontai kata tas odoys aytohn poiehsoh aytois kai en tois krimasin aytohn ekdikehsoh aytoys kai gnohsontai oti egoh kyrios

7.1  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 7.2  וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל־ [אַרְבַּעַת כ] (אַרְבַּע ק) כַּנְפֹות הָאָרֶץ׃ 7.3  עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל־תֹּועֲבֹתָיִךְ׃ 7.4  וְלֹא־תָחֹוס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמֹול כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתֹועֲבֹותַיִךְ בְּתֹוכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ 7.5  כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה׃ 7.6  קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה׃ 7.7  בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יֹושֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרֹוב הַיֹּום מְהוּמָה וְלֹא־הֵד הָרִים׃ 7.8  עַתָּה מִקָּרֹוב אֶשְׁפֹּוךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל־תֹּועֲבֹותָיִךְ׃ 7.9  וְלֹא־תָחֹוס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹול כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתֹועֲבֹותַיִךְ בְּתֹוכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה מַכֶּה׃ 7.10  הִנֵּה הַיֹּום הִנֵּה בָאָה יָצְאָה הַצְּפִרָה צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדֹון׃ 7.11  הֶחָמָס ׀ קָם לְמַטֵּה־רֶשַׁע לֹא־מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמֹונָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא־נֹהַּ בָּהֶם׃ 7.12  בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיֹּום הַקֹּונֶה אַל־יִשְׂמָח וְהַמֹּוכֵר אַל־יִתְאַבָּל כִּי חָרֹון אֶל־כָּל־הֲמֹונָהּ׃ 7.13  כִּי הַמֹּוכֵר אֶל־הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב וְעֹוד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּי־חָזֹון אֶל־כָּל־הֲמֹונָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֹנֹו חַיָּתֹו לֹא יִתְחַזָּקוּ׃ 7.14  תָּקְעוּ בַתָּקֹועַ וְהָכִין הַכֹּל וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה כִּי חֲרֹונִי אֶל־כָּל־הֲמֹונָהּ׃ 7.15  הַחֶרֶב בַּחוּץ וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶנּוּ׃ 7.16  וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל־הֶהָרִים כְּיֹונֵי הַגֵּאָיֹות כֻּלָּם הֹמֹות אִישׁ בַּעֲוֹנֹו׃ 7.17  כָּל־הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם׃ 7.18  וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אֹותָם פַּלָּצוּת וְאֶל כָּל־פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל־רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה׃ 7.19  כַּסְפָּם בַּחוּצֹות יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיֹום עֶבְרַת יְהוָה נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ כִּי־מִכְשֹׁול עֲוֹנָם הָיָה׃ 7.20  וּצְבִי עֶדְיֹו לְגָאֹון שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תֹועֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בֹו עַל־כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה׃ 7.21  וּנְתַתִּיו בְּיַד־הַזָּרִים לָבַז וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל [וְחִלְּלֻהָ כ] (וְחִלְּלוּהוּ׃ ק) 7.22  וַהֲסִבֹּותִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת־צְפוּנִי וּבָאוּ־בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ׃ פ 7.23  עֲשֵׂה הָרַתֹּוק כִּי הָאָרֶץ מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס׃ 7.24  וְהֵבֵאתִי רָעֵי גֹויִם וְיָרְשׁוּ אֶת־בָּתֵּיהֶם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאֹון עַזִּים וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם׃ 7.25  קְפָדָה־בָא וּבִקְשׁוּ שָׁלֹום וָאָיִן׃ 7.26  הֹוָה עַל־הֹוָה תָּבֹוא וּשְׁמֻעָה אֶל־שְׁמוּעָה תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזֹון מִנָּבִיא וְתֹורָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים׃ 7.27  הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה וִידֵי עַם־הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אֹותָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ

7.1  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 7.2  wAataaH baen-Aaadaam koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH lAadmat jixraaAel qec baaA Haqec Oal- [AarbaOat k] (AarbaO q) kanpowt HaaAaaraec׃ 7.3  OataaH Haqec Oaalajik wxxilahtij Aapij baak wxxpaTtijk kidraakaajik wnaatatij Oaalajik Aet kaal-towOabotaajik׃ 7.4  wloA-taahows Oejnij Oaalajik wloA Aaehmowl kij draakajik Oaalajik Aaeten wtowOabowtajik btowkek tiHjaejnaa wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH׃ p 7.5  koH Aaamar Aadonaaj jHwiH raaOaaH Aahat raaOaaH HineH baaAaaH׃ 7.6  qec baaA baaA Haqec Heqijc Aelaajik HineH baaAaaH׃ 7.7  baaAaaH HacpijraaH Aelaejkaa jowxxeb HaaAaaraec baaA HaaOet qaarowb Hajowm mHwmaaH wloA-Hed Haarijm׃ 7.8  OataaH miqaarowb Aaexxpowk hamaatij Oaalajik wkilejtij Aapij baak wxxpaTtijk kidraakaajik wnaatatij Oaalajik Aet kaal-towOabowtaajik׃ 7.9  wloA-taahows Oejnij wloA Aaehmowl kidraakajik Oaalajik Aaeten wtowOabowtajik btowkek tiHjaejnaa wijdaOtaem kij Aanij jHwaaH makaeH׃ 7.10  HineH Hajowm HineH baaAaaH jaacAaaH HacpiraaH caac HamaTaeH paarah Hazaadown׃ 7.11  Haehaamaas qaam lmaTeH-raexxaO loA-meHaem wloA meHamownaam wloA maeHaemeHaem wloA-noHa baaHaem׃ 7.12  baaA HaaOet HigijOa Hajowm HaqownaeH Aal-jixmaah wHamowker Aal-jitAabaal kij haarown Aael-kaal-HamownaaH׃ 7.13  kij Hamowker Aael-Hamimkaar loA jaaxxwb wOowd bahajijm hajaataam kij-haazown Aael-kaal-HamownaaH loA jaaxxwb wAijxx baOawonow hajaatow loA jithazaaqw׃ 7.14  taaqOw bataaqowOa wHaakijn Hakol wAejn Holek lamilhaamaaH kij harownij Aael-kaal-HamownaaH׃ 7.15  Hahaeraeb bahwc wHadaebaer wHaaraaOaab mibaajit Aaxxaer baxaadaeH bahaeraeb jaamwt waAaxxaer baaOijr raaOaab waadaebaer joAkalaenw׃ 7.16  wpaalTw plijTejHaem wHaajw Aael-HaeHaarijm kjownej HageAaajowt kulaam Homowt Aijxx baOawonow׃ 7.17  kaal-Hajaadajim tirpaejnaaH wkaal-birkajim telaknaaH maajim׃ 7.18  whaagrw xaqijm wkistaaH Aowtaam palaacwt wAael kaal-paanijm bwxxaaH wbkaal-raaAxxejHaem qaarhaaH׃ 7.19  kaspaam bahwcowt jaxxlijkw wzHaabaam lnidaaH jiHjaeH kaspaam wzHaabaam loA-jwkal lHacijlaam bjowm Oaebrat jHwaaH napxxaam loA jxabeOw wmeOejHaem loA jmaleAw kij-mikxxowl Oawonaam HaajaaH׃ 7.20  wcbij Oaedjow lgaaAown xaamaaHw wcalmej towOabotaam xxiqwcejHaem Oaaxw bow Oal-ken ntatijw laaHaem lnidaaH׃ 7.21  wntatijw bjad-Hazaarijm laabaz wlrixxOej HaaAaaraec lxxaalaal [whilluHaa k] (whillwHw׃ q) 7.22  waHasibowtij paanaj meHaem whillw Aaet-cpwnij wbaaAw-baaH paarijcijm whillwHaa׃ p 7.23  OaxeH Haaratowq kij HaaAaaraec maalAaaH mixxpaT daamijm wHaaOijr maalAaaH haamaas׃ 7.24  wHebeAtij raaOej gowjim wjaarxxw Aaet-baatejHaem wHixxbatij gAown Oazijm wnihalw mqadxxejHaem׃ 7.25  qpaadaaH-baaA wbiqxxw xxaalowm waaAaajin׃ 7.26  HowaaH Oal-HowaaH taabowA wxxmuOaaH Aael-xxmwOaaH tiHjaeH wbiqxxw haazown minaabijA wtowraaH toAbad mikoHen wOecaaH mizqenijm׃ 7.27  Hamaelaek jitAabaal wnaaxijA jilbaxx xxmaamaaH wijdej Oam-HaaAaaraec tibaaHalnaaH midarkaam AaeOaexaeH Aowtaam wbmixxpTejHaem AaexxpTem wjaadOw kij-Aanij jHwaaH׃ p

7.1  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 7.2  ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ [ארבעת כ] (ארבע ק) כנפות הארץ׃ 7.3  עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃ 7.4  ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ פ 7.5  כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ 7.6  קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ 7.7  באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃ 7.8  עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃ 7.9  ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ 7.10  הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ 7.11  החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃ 7.12  בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃ 7.13  כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ 7.14  תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃ 7.15  החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ 7.16  ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ 7.17  כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃ 7.18  וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃ 7.19  כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃ 7.20  וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃ 7.21  ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [וחללה כ] (וחללוהו׃ ק) 7.22  והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ פ 7.23  עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ 7.24  והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ 7.25  קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃ 7.26  הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ 7.27  המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ פ

7.1  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 7.2  wAtH bn-Adm kH-Amr Adnj jHwH lAdmt jxrAl qc bA Hqc Ol- [ArbOt k] (ArbO q) knpwt HArc׃ 7.3  OtH Hqc Oljk wxlhtj Apj bk wxpTtjk kdrkjk wnttj Oljk At kl-twObtjk׃ 7.4  wlA-thws Ojnj Oljk wlA Ahmwl kj drkjk Oljk Atn wtwObwtjk btwkk tHjjn wjdOtm kj-Anj jHwH׃ p 7.5  kH Amr Adnj jHwH rOH Aht rOH HnH bAH׃ 7.6  qc bA bA Hqc Hqjc Aljk HnH bAH׃ 7.7  bAH HcpjrH Aljk jwxb HArc bA HOt qrwb Hjwm mHwmH wlA-Hd Hrjm׃ 7.8  OtH mqrwb Axpwk hmtj Oljk wkljtj Apj bk wxpTtjk kdrkjk wnttj Oljk At kl-twObwtjk׃ 7.9  wlA-thws Ojnj wlA Ahmwl kdrkjk Oljk Atn wtwObwtjk btwkk tHjjn wjdOtm kj Anj jHwH mkH׃ 7.10  HnH Hjwm HnH bAH jcAH HcprH cc HmTH prh Hzdwn׃ 7.11  Hhms qm lmTH-rxO lA-mHm wlA mHmwnm wlA mHmHm wlA-nH bHm׃ 7.12  bA HOt HgjO Hjwm HqwnH Al-jxmh wHmwkr Al-jtAbl kj hrwn Al-kl-HmwnH׃ 7.13  kj Hmwkr Al-Hmmkr lA jxwb wOwd bhjjm hjtm kj-hzwn Al-kl-HmwnH lA jxwb wAjx bOwnw hjtw lA jthzqw׃ 7.14  tqOw btqwO wHkjn Hkl wAjn Hlk lmlhmH kj hrwnj Al-kl-HmwnH׃ 7.15  Hhrb bhwc wHdbr wHrOb mbjt Axr bxdH bhrb jmwt wAxr bOjr rOb wdbr jAklnw׃ 7.16  wplTw pljTjHm wHjw Al-HHrjm kjwnj HgAjwt klm Hmwt Ajx bOwnw׃ 7.17  kl-Hjdjm trpjnH wkl-brkjm tlknH mjm׃ 7.18  whgrw xqjm wkstH Awtm plcwt wAl kl-pnjm bwxH wbkl-rAxjHm qrhH׃ 7.19  kspm bhwcwt jxljkw wzHbm lndH jHjH kspm wzHbm lA-jwkl lHcjlm bjwm Obrt jHwH npxm lA jxbOw wmOjHm lA jmlAw kj-mkxwl Ownm HjH׃ 7.20  wcbj Odjw lgAwn xmHw wclmj twObtm xqwcjHm Oxw bw Ol-kn nttjw lHm lndH׃ 7.21  wnttjw bjd-Hzrjm lbz wlrxOj HArc lxll [whllH k] (whllwHw׃ q) 7.22  wHsbwtj pnj mHm whllw At-cpwnj wbAw-bH prjcjm whllwH׃ p 7.23  OxH Hrtwq kj HArc mlAH mxpT dmjm wHOjr mlAH hms׃ 7.24  wHbAtj rOj gwjm wjrxw At-btjHm wHxbtj gAwn Ozjm wnhlw mqdxjHm׃ 7.25  qpdH-bA wbqxw xlwm wAjn׃ 7.26  HwH Ol-HwH tbwA wxmOH Al-xmwOH tHjH wbqxw hzwn mnbjA wtwrH tAbd mkHn wOcH mzqnjm׃ 7.27  Hmlk jtAbl wnxjA jlbx xmmH wjdj Om-HArc tbHlnH mdrkm AOxH Awtm wbmxpTjHm AxpTm wjdOw kj-Anj jHwH׃ p

7.1  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 7.2  “ Et tu, fili hominis, loquere. Haec dicit Dominus Deus terrae Israel: Finis venit, finis super quattuor plagas terrae; 7.3  nunc finis super te, et immittam furorem meum in te et iudicabo te iuxta vias tuas et ponam super te omnes abominationes tuas. 7.4  Et non parcet oculus meus super te, et non miserebor, sed vias tuas ponam super te, et abominationes tuae in medio tui erunt, et scietis quia ego Dominus. 7.5  Haec dicit Dominus Deus: Afflictio super afflictionem ecce venit. 7.6  Finis venit, venit finis; evigilavit adversum te, ecce venit. 7.7  Venit contractio super te, qui habitas in terra; venit tempus, prope est dies turbationis et non iubilationis in montibus. 7.8  Nunc de propinquo effundam iram meam super te et complebo furorem meum in te et iudicabo te iuxta vias tuas et imponam tibi omnia scelera tua; 7.9  et non parcet oculus meus, nec miserebor, sed vias tuas imponam tibi, et abominationes tuae in medio tui erunt, et scietis quia ego sum Dominus percutiens. 7.10  Ecce dies, ecce venit; egressa est contractio, floruit iniustitia, germinavit superbia; 7.11  violentia surrexit, ut esset virga impietatis: non ex eis et non ex pompa eorum neque ex sonitu eorum; et non erit requies in eis. 7.12  Venit tempus, appropinquavit dies: qui emit, non laetetur; et, qui vendit, non lugeat, quia ira super omnem pompam eius. 7.13  Quia, qui vendit, ad id quod vendidit non revertetur, cum adhuc sit in viventibus vita eorum. Visio enim ad omnem pompam eius non regredietur, et unusquisque in iniquitate sua vitam suam non confortabit. 7.14  Canite tuba, praeparentur omnia, sed non est qui vadat ad proelium; ira enim mea super universam pompam eius. 7.15  Gladius foris, pestis et fames intrinsecus. Qui in agro est, gladio morietur; et, qui in civitate, fame et pestilentia devorabuntur. 7.16  Et salvabuntur, qui fugerint ex eis, et erunt in montibus quasi columbae convallium omnes gementes, unusquisque in iniquitate sua. 7.17  Omnes manus dissolventur, et omnia genua fluent aquis. 7.18  Et accingent se ciliciis, et operiet eos formido; et in omni facie confusio, et in universis capitibus eorum calvitium. 7.19  Argentum suum foras proicient, et aurum eorum in immunditiam erit; argentum eorum et aurum eorum non valebit liberare eos in die furoris Domini; animam suam non saturabunt, et ventres eorum non implebuntur, quia scandalum iniquitatis eorum factum est, 7.20  et ornamentum monilium suorum in superbiam posuerunt et imagines abominationum suarum et simulacrorum fecerunt ex eo; propter hoc dedi eis illud in immunditiam. 7.21  Et dabo illud in manus alienorum ad diripiendum et impiis terrae in praedam, et contaminabunt illud. 7.22  Et avertam faciem meam ab eis, et violabunt thesaurum meum absconditum; et introibunt in illud praedones et contaminabunt illud 7.23  et facient ex illo catenas; quoniam terra plena est iudicio sanguinum, et civitas plena iniquitate. 7.24  Et adducam pessimos de gentibus, et possidebunt domos eorum; et quiescere faciam superbiam potentium, et possidebunt sanctuaria eorum. 7.25  Angustia superveniente, requirent pacem, et non erit. 7.26  Calamitas super calamitatem veniet, et auditus super auditum; et quaerent visionem de propheta, et lex peribit a sacerdote, et consilium a senioribus. 7.27  Rex lugebit, et princeps induetur horrore, et manus populi terrae conturbabuntur. Secundum viam eorum faciam eis et secundum iudicia eorum iudicabo eos, et scient quia ego Dominus ”.

8.1  Im sechsten Jahr, am fünften Tage des sechsten Monats, begab es sich, daß ich in meinem Hause saß, und die Ältesten Judas saßen vor mir; daselbst fiel die Hand Gottes, des HERRN, auf mich. 8.2  Und ich schaute, und siehe, ein Bild wie eine Menschengestalt; von seinen Lenden abwärts war es anzusehen wie Feuer, aufwärts aber war es anzusehen wie ein Glanz, gleich dem Anblick des Golderzes. 8.3  Und es streckte etwas wie eine Hand aus und ergriff mich bei den Locken meines Hauptes, und der Geist hob mich empor zwischen Himmel und Erde und brachte mich in Gesichten Gottes nach Jerusalem, an den Eingang des innern Tors, das gegen Mitternacht schaut, woselbst ein Bild der Eifersucht, das den Eifer Gottes erregt, seinen Standort hatte. 8.4  Und siehe, daselbst war die Herrlichkeit des Gottes Israels, in derselben Gestalt, wie ich sie im Tale gesehen hatte. 8.5  Und er sprach zu mir: Menschensohn, hebe doch deine Augen auf gegen Mitternacht! Und siehe, da war nördlich vom Altartor dieses Bild der Eifersucht, beim Eingang. 8.6  Da sprach er zu mir: Menschensohn, siehst du, was diese tun? Siehst du die großen Greuel, welche das Haus Israel hier begeht, so daß ich mich von meinem Heiligtum entfernen muß? Aber du wirst noch andere große Greuel sehen! 8.7  Und er führte mich zum Tor des Vorhofs; und ich schaute, und siehe, da war ein Loch in der Wand! 8.8  Da sprach er zu mir: Menschensohn, brich doch durch die Wand! Als ich nun durch die Wand brach, siehe, da war eine Tür. 8.9  Und er sprach zu mir: Komm und siehe die schlimmen Greuel, welche sie hier verüben! 8.10  Da ging ich hinein und schaute, und siehe, da waren allerlei Bildnisse von Reptilien und greulichem Getier, auch allerlei Götzen des Hauses Israel ringsum an der Wand eingegraben. 8.11  Und vor ihnen standen siebzig Männer von den Ältesten des Hauses Israels, und mitten unter ihnen stand Jaasanja, der Sohn Saphans; und jeder von ihnen hatte eine Räucherpfanne in seiner Hand, und es ging ein Rauch auf, eine Wolke von Weihrauch. 8.12  Da sprach er zu mir: Menschensohn, hast du gesehen, was die Ältesten des Hauses Israel im Finstern tun, ein jeder in seinen Bilderkammern? Denn sie sagen: Der HERR sieht uns nicht, der HERR hat dieses Land verlassen! 8.13  Darnach sprach er zu mir: Du wirst noch mehr große Greuel sehen, welche sie begehen! 8.14  Und er führte mich zu dem Eingang des Tores des Hauses des HERRN, welches gegen Norden liegt; und siehe, dort saßen Weiber, welche den Tammus beweinten. 8.15  Da sprach er zu mir: Hast du das gesehen, Menschensohn? Du wirst noch größere Greuel sehen, als diese sind! 8.16  Und er führte mich in den innern Vorhof des Hauses des HERRN; und siehe, am Eingang zum Tempel des HERRN, zwischen der Halle und dem Altar, waren etwa fünfundzwanzig Männer; die kehrten dem Tempel des HERRN den Rücken, ihr Angesicht aber gegen Aufgang, und sie beteten gegen Aufgang die Sonne an. 8.17  Da sprach er zu mir: Hast du das gesehen, Menschensohn? Ist es dem Hause Juda zu gering, die Greuel zu tun, welche sie hier verüben, daß sie auch das Land mit Frevel erfüllen und mich immer wieder zum Zorn reizen? Und siehe, sie halten grüne Zweige an ihre Nase! 8.18  So will denn auch ich in meinem grimmigen Zorn handeln; mein Auge soll ihrer nicht schonen, und ich will mich ihrer nicht erbarmen; und wenn sie mir gleich mit lauter Stimme in die Ohren schreien, so werde ich sie doch nicht erhören.

8.1  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ ἕκτῳ ἔτει ἐν τῷ πέμπτῳ μηνὶ πέμπτῃ τοῦ μηνὸς ἐγὼ ἐκαθήμην ἐν τῷ οἴκῳ καὶ οἱ πρεσβύτεροι ιουδα ἐκάθηντο ἐνώπιόν μου καὶ ἐγένετο ἐπ' ἐμὲ χεὶρ κυρίου 8.2  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ ὁμοίωμα ἀνδρός ἀπὸ τῆς ὀσφύος αὐτοῦ καὶ ἕως κάτω πῦρ καὶ ἀπὸ τῆς ὀσφύος αὐτοῦ ὑπεράνω ὡς ὅρασις ἠλέκτρου 8.3  καὶ ἐξέτεινεν ὁμοίωμα χειρὸς καὶ ἀνέλαβέν με τῆς κορυφῆς μου καὶ ἀνέλαβέν με πνεῦμα ἀνὰ μέσον τῆς γῆς καὶ ἀνὰ μέσον τοῦ οὐρανοῦ καὶ ἤγαγέν με εἰς ιερουσαλημ ἐν ὁράσει θεοῦ ἐπὶ τὰ πρόθυρα τῆς πύλης τῆς ἐσωτέρας τῆς βλεπούσης πρὸς βορρᾶν οὗ ἦν ἡ στήλη τοῦ κτωμένου 8.4  καὶ ἰδοὺ ἐκεῖ ἦν δόξα κυρίου θεοῦ ισραηλ κατὰ τὴν ὅρασιν ἣν εἶδον ἐν τῷ πεδίῳ 8.5  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἀνάβλεψον τοῖς ὀφθαλμοῖς σου πρὸς βορρᾶν καὶ ἀνέβλεψα τοῖς ὀφθαλμοῖς μου πρὸς βορρᾶν καὶ ἰδοὺ ἀπὸ βορρᾶ ἐπὶ τὴν πύλην τὴν πρὸς ἀνατολάς 8.6  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἑώρακας τί οὗτοι ποιοῦσιν ἀνομίας μεγάλας ποιοῦσιν ὧδε τοῦ ἀπέχεσθαι ἀπὸ τῶν ἁγίων μου καὶ ἔτι ὄψει ἀνομίας μείζονας 8.7  καὶ εἰσήγαγέν με ἐπὶ τὰ πρόθυρα τῆς αὐλῆς 8.8  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ὄρυξον καὶ ὤρυξα καὶ ἰδοὺ θύρα μία 8.9  καὶ εἶπεν πρός με εἴσελθε καὶ ἰδὲ τὰς ἀνομίας ἃς οὗτοι ποιοῦσιν ὧδε 8.10  καὶ εἰσῆλθον καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ μάταια βδελύγματα καὶ πάντα τὰ εἴδωλα οἴκου ισραηλ διαγεγραμμένα ἐπ' αὐτοῦ κύκλῳ 8.11  καὶ ἑβδομήκοντα ἄνδρες ἐκ τῶν πρεσβυτέρων οἴκου ισραηλ καὶ ιεζονιας ὁ τοῦ σαφαν ἐν μέσῳ αὐτῶν εἱστήκει πρὸ προσώπου αὐτῶν καὶ ἕκαστος θυμιατήριον αὐτοῦ εἶχεν ἐν τῇ χειρί καὶ ἡ ἀτμὶς τοῦ θυμιάματος ἀνέβαινεν 8.12  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἑώρακας ἃ οἱ πρεσβύτεροι τοῦ οἴκου ισραηλ ποιοῦσιν ἕκαστος αὐτῶν ἐν τῷ κοιτῶνι τῷ κρυπτῷ αὐτῶν διότι εἶπαν οὐχ ὁρᾷ ὁ κύριος ἐγκαταλέλοιπεν κύριος τὴν γῆν 8.13  καὶ εἶπεν πρός με ἔτι ὄψει ἀνομίας μείζονας ἃς οὗτοι ποιοῦσιν 8.14  καὶ εἰσήγαγέν με ἐπὶ τὰ πρόθυρα τῆς πύλης οἴκου κυρίου τῆς βλεπούσης πρὸς βορρᾶν καὶ ἰδοὺ ἐκεῖ γυναῖκες καθήμεναι θρηνοῦσαι τὸν θαμμουζ 8.15  καὶ εἶπεν πρός με υἱὲ ἀνθρώπου ἑώρακας καὶ ἔτι ὄψει ἐπιτηδεύματα μείζονα τούτων 8.16  καὶ εἰσήγαγέν με εἰς τὴν αὐλὴν οἴκου κυρίου τὴν ἐσωτέραν καὶ ἰδοὺ ἐπὶ τῶν προθύρων τοῦ ναοῦ κυρίου ἀνὰ μέσον τῶν αιλαμ καὶ ἀνὰ μέσον τοῦ θυσιαστηρίου ὡς εἴκοσι ἄνδρες τὰ ὀπίσθια αὐτῶν πρὸς τὸν ναὸν τοῦ κυρίου καὶ τὰ πρόσωπα αὐτῶν ἀπέναντι καὶ οὗτοι προσκυνοῦσιν τῷ ἡλίῳ 8.17  καὶ εἶπεν πρός με ἑώρακας υἱὲ ἀνθρώπου μὴ μικρὰ τῷ οἴκῳ ιουδα τοῦ ποιεῖν τὰς ἀνομίας ἃς πεποιήκασιν ὧδε διότι ἔπλησαν τὴν γῆν ἀνομίας καὶ ἰδοὺ αὐτοὶ ὡς μυκτηρίζοντες 8.18  καὶ ἐγὼ ποιήσω αὐτοῖς μετὰ θυμοῦ οὐ φείσεται ὁ ὀφθαλμός μου οὐδὲ μὴ ἐλεήσω

8.1  kai egeneto en toh ektoh etei en toh pemptoh mehni pempteh toy mehnos egoh ekathehmehn en toh oikoh kai oi presbyteroi ioyda ekathehnto enohpion moy kai egeneto ep' eme cheir kyrioy 8.2  kai eidon kai idoy omoiohma andros apo tehs osphyos aytoy kai eohs katoh pyr kai apo tehs osphyos aytoy yperanoh ohs orasis ehlektroy 8.3  kai exeteinen omoiohma cheiros kai anelaben me tehs koryphehs moy kai anelaben me pneyma ana meson tehs gehs kai ana meson toy oyranoy kai ehgagen me eis ieroysalehm en orasei theoy epi ta prothyra tehs pylehs tehs esohteras tehs blepoysehs pros borran oy ehn eh stehleh toy ktohmenoy 8.4  kai idoy ekei ehn doxa kyrioy theoy israehl kata tehn orasin ehn eidon en toh pedioh 8.5  kai eipen pros me yie anthrohpoy anablepson tois ophthalmois soy pros borran kai aneblepsa tois ophthalmois moy pros borran kai idoy apo borra epi tehn pylehn tehn pros anatolas 8.6  kai eipen pros me yie anthrohpoy eohrakas ti oytoi poioysin anomias megalas poioysin ohde toy apechesthai apo tohn agiohn moy kai eti opsei anomias meizonas 8.7  kai eisehgagen me epi ta prothyra tehs aylehs 8.8  kai eipen pros me yie anthrohpoy oryxon kai ohryxa kai idoy thyra mia 8.9  kai eipen pros me eiselthe kai ide tas anomias as oytoi poioysin ohde 8.10  kai eisehlthon kai eidon kai idoy mataia bdelygmata kai panta ta eidohla oikoy israehl diagegrammena ep' aytoy kykloh 8.11  kai ebdomehkonta andres ek tohn presbyterohn oikoy israehl kai iezonias o toy saphan en mesoh aytohn eistehkei pro prosohpoy aytohn kai ekastos thymiatehrion aytoy eichen en teh cheiri kai eh atmis toy thymiamatos anebainen 8.12  kai eipen pros me yie anthrohpoy eohrakas a oi presbyteroi toy oikoy israehl poioysin ekastos aytohn en toh koitohni toh kryptoh aytohn dioti eipan oych ora o kyrios egkataleloipen kyrios tehn gehn 8.13  kai eipen pros me eti opsei anomias meizonas as oytoi poioysin 8.14  kai eisehgagen me epi ta prothyra tehs pylehs oikoy kyrioy tehs blepoysehs pros borran kai idoy ekei gynaikes kathehmenai threhnoysai ton thammoyz 8.15  kai eipen pros me yie anthrohpoy eohrakas kai eti opsei epitehdeymata meizona toytohn 8.16  kai eisehgagen me eis tehn aylehn oikoy kyrioy tehn esohteran kai idoy epi tohn prothyrohn toy naoy kyrioy ana meson tohn ailam kai ana meson toy thysiastehrioy ohs eikosi andres ta opisthia aytohn pros ton naon toy kyrioy kai ta prosohpa aytohn apenanti kai oytoi proskynoysin toh ehlioh 8.17  kai eipen pros me eohrakas yie anthrohpoy meh mikra toh oikoh ioyda toy poiein tas anomias as pepoiehkasin ohde dioti eplehsan tehn gehn anomias kai idoy aytoi ohs myktehrizontes 8.18  kai egoh poiehsoh aytois meta thymoy oy pheisetai o ophthalmos moy oyde meh eleehsoh

8.1  וַיְהִי ׀ בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יֹושֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יֹושְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ 8.2  וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה־אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה־זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה׃ 8.3  וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ ׀ בֵּין־הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאֹות אֱלֹהִים אֶל־פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפֹּונֶה צָפֹונָה אֲשֶׁר־שָׁם מֹושַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה׃ 8.4  וְהִנֵּה־שָׁם כְּבֹוד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה׃ 8.5  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם שָׂא־נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפֹונָה וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפֹונָה וְהִנֵּה מִצָּפֹון לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה׃ 8.6  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה [מֵהֵם כ] (מָה ק) (הֵם ק) עֹשִׂים תֹּועֵבֹות גְּדֹלֹות אֲשֶׁר בֵּית־יִשְׂרָאֵל ׀ עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעֹוד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תֹּועֵבֹות גְּדֹלֹות׃ ס 8.7  וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר־אֶחָד בַּקִּיר׃ 8.8  וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם חֲתָר־נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד׃ 8.9  וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת־הַתֹּועֵבֹות הָרָעֹות אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה׃ 8.10  וָאָבֹוא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל־תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל־הַקִּיר סָבִיב ׀ סָבִיב׃ 8.11  וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית־יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן־שָׁפָן עֹמֵד בְּתֹוכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתֹּו בְּיָדֹו וַעֲתַר עֲנַן־הַקְּטֹרֶת עֹלֶה׃ 8.12  וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית־יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתֹו כִּי אֹמְרִים אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְהוָה אֶת־הָאָרֶץ׃ 8.13  וַיֹּאמֶר אֵלָי עֹוד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תֹּועֵבֹות גְּדֹלֹות אֲשֶׁר־הֵמָּה עֹשִׂים׃ 8.14  וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפֹונָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבֹות מְבַכֹּות אֶת־הַתַּמּוּז׃ ס 8.15  וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם עֹוד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תֹּועֵבֹות גְּדֹלֹות מֵאֵלֶּה׃ 8.16  וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־חֲצַר בֵּית־יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה־פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל־הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ׃ 8.17  וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשֹׂות אֶת־הַתֹּועֵבֹות אֲשֶׁר עָשׂוּ־פֹה כִּי־מָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמֹורָה אֶל־אַפָּם׃ 8.18  וְגַם־אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא־תָחֹוס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קֹול גָּדֹול וְלֹא אֶשְׁמַע אֹותָם׃

8.1  wajHij baxxaanaaH Haxxixxijt baxxixxij bahamixxaaH lahodaexx Aanij jowxxeb bbejtij wziqnej jHwdaaH jowxxbijm lpaanaaj watipol Oaalaj xxaam jad Aadonaaj jHowiH׃ 8.2  waaAaerAaeH wHineH dmwt kmarAeH-Aexx mimarAeH maatnaajw wlmaTaaH Aexx wmimaatnaajw wlmaOlaaH kmarAeH-zoHar kOejn HahaxxmalaaH׃ 8.3  wajixxlah tabnijt jaad wajiqaahenij bcijcit roAxxij watixaaA Aotij rwha bejn-HaaAaaraec wbejn Haxxaamajim wataabeA Aotij jrwxxaalamaaH bmarAowt AaeloHijm Aael-paetah xxaOar Hapnijmijt HapownaeH caapownaaH Aaxxaer-xxaam mowxxab semael HaqinAaaH HamaqnaeH׃ 8.4  wHineH-xxaam kbowd AaeloHej jixraaAel kamarAaeH Aaxxaer raaAijtij babiqOaaH׃ 8.5  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam xaaA-naaA Oejnaejkaa daeraek caapownaaH waaAaexaaA Oejnaj daeraek caapownaaH wHineH micaapown lxxaOar Hamizbeha semael HaqinAaaH HazaeH babiAaaH׃ 8.6  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam HaroAaeH AataaH [meHem k] (maaH q) (Hem q) Ooxijm towOebowt gdolowt Aaxxaer bejt-jixraaAel Ooxijm poH lraahaaqaaH meOal miqdaaxxij wOowd taaxxwb tirAaeH towOebowt gdolowt׃ s 8.7  wajaabeA Aotij Aael-paetah Haehaacer waaAaerAaeH wHineH hor-Aaehaad baqijr׃ 8.8  wajoAmaer Aelaj baen-Aaadaam hataar-naaA baqijr waaAaehtor baqijr wHineH paetah Aaehaad׃ 8.9  wajoAmaer Aelaaj boA wrAeH Aaet-HatowOebowt HaaraaOowt Aaxxaer Hem Ooxijm poH׃ 8.10  waaAaabowA waaAaerAaeH wHineH kaal-tabnijt raemaex wbHemaaH xxaeqaec wkaal-gilwlej bejt jixraaAel mhuqaeH Oal-Haqijr saabijb saabijb׃ 8.11  wxxibOijm Aijxx miziqnej bejt-jixraaAel wjaAazanjaaHw baen-xxaapaan Oomed btowkaam Oomdijm lipnejHaem wAijxx miqTartow bjaadow waOatar Oanan-HaqToraet OolaeH׃ 8.12  wajoAmaer Aelaj HaraaAijtaa baen-Aaadaam Aaxxaer ziqnej bejt-jixraaAel Ooxijm bahoxxaek Aijxx bhadrej maxkijtow kij Aomrijm Aejn jHwaaH roAaeH Aotaanw Oaazab jHwaaH Aaet-HaaAaaraec׃ 8.13  wajoAmaer Aelaaj Oowd taaxxwb tirAaeH towOebowt gdolowt Aaxxaer-HemaaH Ooxijm׃ 8.14  wajaabeA Aotij Aael-paetah xxaOar bejt-jHwaaH Aaxxaer Aael-HacaapownaaH wHineH-xxaam Hanaaxxijm joxxbowt mbakowt Aaet-Hatamwz׃ s 8.15  wajoAmaer Aelaj HaraaAijtaa baen-Aaadaam Oowd taaxxwb tirAaeH towOebowt gdolowt meAelaeH׃ 8.16  wajaabeA Aotij Aael-hacar bejt-jHwaaH Hapnijmijt wHineH-paetah Hejkal jHwaaH bejn HaaAwlaam wbejn Hamizbeha kOaexrijm wahamixxaaH Aijxx AahorejHaem Aael-Hejkal jHwaaH wpnejHaem qedmaaH wHemaaH mixxtahawijtaem qedmaaH laxxaamaexx׃ 8.17  wajoAmaer Aelaj HaraaAijtaa baen-Aaadaam Hanaaqel lbejt jHwdaaH meOaxowt Aaet-HatowOebowt Aaxxaer Oaaxw-poH kij-maalAw Aaet-HaaAaaraec haamaas wajaaxxubw lHakOijsenij wHinaam xxolhijm Aaet-HazmowraaH Aael-Aapaam׃ 8.18  wgam-Aanij AaeOaexaeH bhemaaH loA-taahows Oejnij wloA Aaehmol wqaarAw bAaaznaj qowl gaadowl wloA AaexxmaO Aowtaam׃

8.1  ויהי ׀ בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה׃ 8.2  ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה׃ 8.3  וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח ׀ בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה׃ 8.4  והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה׃ 8.5  ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה׃ 8.6  ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה [מהם כ] (מה ק) (הם ק) עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל ׀ עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות׃ ס 8.7  ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר׃ 8.8  ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד׃ 8.9  ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה׃ 8.10  ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי בית ישראל מחקה על־הקיר סביב ׀ סביב׃ 8.11  ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן־הקטרת עלה׃ 8.12  ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ׃ 8.13  ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים׃ 8.14  ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז׃ ס 8.15  ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה׃ 8.16  ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש׃ 8.17  ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם׃ 8.18  וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם׃

8.1  wjHj bxnH Hxxjt bxxj bhmxH lhdx Anj jwxb bbjtj wzqnj jHwdH jwxbjm lpnj wtpl Olj xm jd Adnj jHwH׃ 8.2  wArAH wHnH dmwt kmrAH-Ax mmrAH mtnjw wlmTH Ax wmmtnjw wlmOlH kmrAH-zHr kOjn HhxmlH׃ 8.3  wjxlh tbnjt jd wjqhnj bcjct rAxj wtxA Atj rwh bjn-HArc wbjn Hxmjm wtbA Atj jrwxlmH bmrAwt AlHjm Al-pth xOr Hpnjmjt HpwnH cpwnH Axr-xm mwxb sml HqnAH HmqnH׃ 8.4  wHnH-xm kbwd AlHj jxrAl kmrAH Axr rAjtj bbqOH׃ 8.5  wjAmr Alj bn-Adm xA-nA Ojnjk drk cpwnH wAxA Ojnj drk cpwnH wHnH mcpwn lxOr Hmzbh sml HqnAH HzH bbAH׃ 8.6  wjAmr Alj bn-Adm HrAH AtH [mHm k] (mH q) (Hm q) Oxjm twObwt gdlwt Axr bjt-jxrAl Oxjm pH lrhqH mOl mqdxj wOwd txwb trAH twObwt gdlwt׃ s 8.7  wjbA Atj Al-pth Hhcr wArAH wHnH hr-Ahd bqjr׃ 8.8  wjAmr Alj bn-Adm htr-nA bqjr wAhtr bqjr wHnH pth Ahd׃ 8.9  wjAmr Alj bA wrAH At-HtwObwt HrOwt Axr Hm Oxjm pH׃ 8.10  wAbwA wArAH wHnH kl-tbnjt rmx wbHmH xqc wkl-glwlj bjt jxrAl mhqH Ol-Hqjr sbjb sbjb׃ 8.11  wxbOjm Ajx mzqnj bjt-jxrAl wjAznjHw bn-xpn Omd btwkm Omdjm lpnjHm wAjx mqTrtw bjdw wOtr Onn-HqTrt OlH׃ 8.12  wjAmr Alj HrAjt bn-Adm Axr zqnj bjt-jxrAl Oxjm bhxk Ajx bhdrj mxkjtw kj Amrjm Ajn jHwH rAH Atnw Ozb jHwH At-HArc׃ 8.13  wjAmr Alj Owd txwb trAH twObwt gdlwt Axr-HmH Oxjm׃ 8.14  wjbA Atj Al-pth xOr bjt-jHwH Axr Al-HcpwnH wHnH-xm Hnxjm jxbwt mbkwt At-Htmwz׃ s 8.15  wjAmr Alj HrAjt bn-Adm Owd txwb trAH twObwt gdlwt mAlH׃ 8.16  wjbA Atj Al-hcr bjt-jHwH Hpnjmjt wHnH-pth Hjkl jHwH bjn HAwlm wbjn Hmzbh kOxrjm whmxH Ajx AhrjHm Al-Hjkl jHwH wpnjHm qdmH wHmH mxthwjtm qdmH lxmx׃ 8.17  wjAmr Alj HrAjt bn-Adm Hnql lbjt jHwdH mOxwt At-HtwObwt Axr Oxw-pH kj-mlAw At-HArc hms wjxbw lHkOjsnj wHnm xlhjm At-HzmwrH Al-Apm׃ 8.18  wgm-Anj AOxH bhmH lA-thws Ojnj wlA Ahml wqrAw bAznj qwl gdwl wlA AxmO Awtm׃

8.1  Et factum est in anno sexto, in sexto mense, in quinta mensis, ego sedebam in domo mea, et senes Iudae sedebant coram me, et cecidit super me ibi manus Domini Dei, 8.2  et vidi: et ecce similitudo quasi aspectus viri, ab aspectu lumborum eius et deorsum ignis, et a lumbis eius et sursum quasi aspectus splendoris ut visio electri. 8.3  Emisit similitudinem manus et apprehendit me in cincinno capitis mei; et elevavit me spiritus inter terram et caelum et adduxit in Ierusalem, in visionibus Dei, iuxta ostium interius, quod respiciebat aquilonem, ubi erat statutum idolum zeli ad provocandam aemulationem. 8.4  Et ecce ibi gloria Dei Israel secundum visionem, quam videram in campo; 8.5  et dixit ad me: “ Fili hominis, leva oculos tuos ad viam aquilonis ”. Et levavi oculos meos ad viam aquilonis, et ecce ab aquilone portae altaris hoc idolum zeli in introitu. 8.6  Et dixit ad me: “ Fili hominis, putasne vides tu, quid isti faciunt, abominationes magnas, quas domus Israel facit hic, ut procul recedam a sanctuario meo? Et adhuc conversus videbis abominationes maiores ”. 8.7  Et duxit me ad ostium atrii, et vidi: et ecce foramen unum in pariete. 8.8  Et dixit ad me: “Fili hominis, fode parietem”; et cum perfodissem parietem, apparuit ostium unum. 8.9  Et dixit ad me: “ Ingredere et vide abominationes pessimas, quas isti faciunt hic ”. 8.10  Et ingressus vidi: et ecce omnis similitudo reptilium et animalium abominatio et universa idola domus Israel depicta erant in pariete in circuitu per totum; 8.11  et septuaginta viri de senioribus domus Israel, et Iezonias filius Saphan stabat in medio eorum stantium ante picturas, et unusquisque habebat turibulum in manu sua, et vapor nebulae de ture consurgebat. 8.12  Et dixit ad me: “ Certe vides, fili hominis, quae seniores domus Israel faciunt in tenebris, unusquisque in cubiculo simulacri sui; dicunt enim: “Non videt Dominus nos, dereliquit Dominus terram””. 8.13  Et dixit ad me: “ Adhuc videbis abominationes maiores, quas isti faciunt ”. 8.14  Et duxit me ad ostium portae domus Domini, quod respiciebat ad aquilonem, et ecce ibi mulieres sedebant plangentes Thammuz. 8.15  Et dixit ad me: “Certe vidisti, fili hominis; adhuc videbis abominationes maiores his ”. 8.16  Et introduxit me in atrium domus Domini interius, et ecce in ostio templi Domini, inter vestibulum et altare, quasi viginti quinque viri dorsa habentes contra templum Domini et facies ad orientem, et adorabant ad ortum solis. 8.17  Et dixit ad me: “ Certe vidisti, fili hominis; numquid parum est hoc domui Iudae, ut facerent abominationes istas, quas fecerunt hic, quia replentes terram iniquitate iterum irritaverunt me et ecce applicant ramum ad nares suas. 8.18  Ergo et ego faciam in furore: non parcet oculus meus, nec miserebor et, cum clamaverint ad aures meas voce magna, non exaudiam eos ”.

9.1  Und er rief mir mit lauter Stimme in die Ohren und sprach: Nahet herzu, ihr Heimsuchungen der Stadt! Ein jeder nehme seine Mordwaffe zur Hand! 9.2  Und siehe, da kamen sechs Männer des Weges vom obern Tor her, welches nach Norden schaut, und ein jeder hatte seine Zerstörungswaffe in der Hand; in ihrer Mitte aber war ein Mann, der trug ein leinenes Kleid und hatte ein Schreibzeug an der Seite; diese gingen hinein und stellten sich neben den ehernen Altar. 9.3  Da erhob sich die Herrlichkeit des Gottes Israels von dem Cherub, über welchem sie gewesen, hin zur Schwelle des Hauses und rief dem Manne zu, der das leinene Kleid trug und das Schreibzeug an der Seite hatte. 9.4  Und der HERR sprach zu ihm: Gehe mitten durch die Stadt, mitten durch Jerusalem und mache ein Zeichen auf die Stirn der Leute, die da seufzen und jammern über die Greuel, die darinnen verübt werden. 9.5  Zu den andern aber sprach er vor meinen Ohren: Gehet hinter ihm her durch die Stadt und erwürget; euer Auge soll nicht schonen, und ihr dürft kein Mitleid haben. 9.6  Tötet, vernichtet Greise, Jünglinge und Jungfrauen, Kinder und Frauen! Von denen aber, die das Zeichen tragen, rühret niemand an! Fanget aber bei meinem Heiligtum an! Da fingen sie bei den Ältesten an, die vor dem Tempel waren. 9.7  Und er sprach zu ihnen: Verunreiniget das Haus und füllet die Vorhöfe mit Erschlagenen! Ziehet aus! Da zogen sie aus und mordeten in der Stadt. 9.8  Als sie nun so mordeten und ich noch übrig war, fiel ich auf mein Angesicht, schrie und sprach: Ach, Herr, HERR, willst du in deinem Zorn, welchen du über Jerusalem ausgießest, alles umbringen, was von Israel noch übrig ist? 9.9  Da antwortete er mir: Die Sünde des Hauses Israel und Juda ist überaus groß! Das Land ist voll Blut und die Stadt voll Unrecht; denn sie sagen: «Der HERR hat das Land verlassen, und der HERR sieht es nicht!» 9.10  So soll auch mein Auge ihrer nicht schonen, und ich will kein Mitleid haben, sondern ihren Wandel auf ihren Kopf vergelten. 9.11  Und siehe, der Mann, welcher das leinene Kleid trug und das Schreibzeug an der Seite hatte, brachte eine Meldung und sprach: Ich habe getan, wie du mir befohlen hast!

9.1  καὶ ἀνέκραγεν εἰς τὰ ὦτά μου φωνῇ μεγάλῃ λέγων ἤγγικεν ἡ ἐκδίκησις τῆς πόλεως καὶ ἕκαστος εἶχεν τὰ σκεύη τῆς ἐξολεθρεύσεως ἐν χειρὶ αὐτοῦ 9.2  καὶ ἰδοὺ ἓξ ἄνδρες ἤρχοντο ἀπὸ τῆς ὁδοῦ τῆς πύλης τῆς ὑψηλῆς τῆς βλεπούσης πρὸς βορρᾶν καὶ ἑκάστου πέλυξ ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ καὶ εἷς ἀνὴρ ἐν μέσῳ αὐτῶν ἐνδεδυκὼς ποδήρη καὶ ζώνη σαπφείρου ἐπὶ τῆς ὀσφύος αὐτοῦ καὶ εἰσήλθοσαν καὶ ἔστησαν ἐχόμενοι τοῦ θυσιαστηρίου τοῦ χαλκοῦ 9.3  καὶ δόξα θεοῦ τοῦ ισραηλ ἀνέβη ἀπὸ τῶν χερουβιν ἡ οὖσα ἐπ' αὐτῶν εἰς τὸ αἴθριον τοῦ οἴκου καὶ ἐκάλεσεν τὸν ἄνδρα τὸν ἐνδεδυκότα τὸν ποδήρη ὃς εἶχεν ἐπὶ τῆς ὀσφύος αὐτοῦ τὴν ζώνην 9.4  καὶ εἶπεν πρὸς αὐτόν δίελθε μέσην τὴν ιερουσαλημ καὶ δὸς τὸ σημεῖον ἐπὶ τὰ μέτωπα τῶν ἀνδρῶν τῶν καταστεναζόντων καὶ τῶν κατωδυνωμένων ἐπὶ πάσαις ταῖς ἀνομίαις ταῖς γινομέναις ἐν μέσῳ αὐτῆς 9.5  καὶ τούτοις εἶπεν ἀκούοντός μου πορεύεσθε ὀπίσω αὐτοῦ εἰς τὴν πόλιν καὶ κόπτετε καὶ μὴ φείδεσθε τοῖς ὀφθαλμοῖς ὑμῶν καὶ μὴ ἐλεήσητε 9.6  πρεσβύτερον καὶ νεανίσκον καὶ παρθένον καὶ νήπια καὶ γυναῖκας ἀποκτείνατε εἰς ἐξάλειψιν ἐπὶ δὲ πάντας ἐφ' οὕς ἐστιν τὸ σημεῖον μὴ ἐγγίσητε καὶ ἀπὸ τῶν ἁγίων μου ἄρξασθε καὶ ἤρξαντο ἀπὸ τῶν ἀνδρῶν τῶν πρεσβυτέρων οἳ ἦσαν ἔσω ἐν τῷ οἴκῳ 9.7  καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς μιάνατε τὸν οἶκον καὶ πλήσατε τὰς ὁδοὺς νεκρῶν ἐκπορευόμενοι καὶ κόπτετε 9.8  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ κόπτειν αὐτοὺς καὶ πίπτω ἐπὶ πρόσωπόν μου καὶ ἀνεβόησα καὶ εἶπα οἴμμοι κύριε ἐξαλείφεις σὺ τοὺς καταλοίπους τοῦ ισραηλ ἐν τῷ ἐκχέαι σε τὸν θυμόν σου ἐπὶ ιερουσαλημ 9.9  καὶ εἶπεν πρός με ἀδικία τοῦ οἴκου ισραηλ καὶ ιουδα μεμεγάλυνται σφόδρα σφόδρα ὅτι ἐπλήσθη ἡ γῆ λαῶν πολλῶν καὶ ἡ πόλις ἐπλήσθη ἀδικίας καὶ ἀκαθαρσίας ὅτι εἶπαν ἐγκαταλέλοιπεν κύριος τὴν γῆν οὐκ ἐφορᾷ ὁ κύριος 9.10  καὶ οὐ φείσεταί μου ὁ ὀφθαλμός οὐδὲ μὴ ἐλεήσω τὰς ὁδοὺς αὐτῶν εἰς κεφαλὰς αὐτῶν δέδωκα 9.11  καὶ ἰδοὺ ὁ ἀνὴρ ὁ ἐνδεδυκὼς τὸν ποδήρη καὶ ἐζωσμένος τῇ ζώνῃ τὴν ὀσφὺν αὐτοῦ καὶ ἀπεκρίνατο λέγων πεποίηκα καθὼς ἐνετείλω μοι

9.1  kai anekragen eis ta ohta moy phohneh megaleh legohn ehggiken eh ekdikehsis tehs poleohs kai ekastos eichen ta skeyeh tehs exolethreyseohs en cheiri aytoy 9.2  kai idoy ex andres ehrchonto apo tehs odoy tehs pylehs tehs ypsehlehs tehs blepoysehs pros borran kai ekastoy pelyx en teh cheiri aytoy kai eis anehr en mesoh aytohn endedykohs podehreh kai zohneh sappheiroy epi tehs osphyos aytoy kai eisehlthosan kai estehsan echomenoi toy thysiastehrioy toy chalkoy 9.3  kai doxa theoy toy israehl anebeh apo tohn cheroybin eh oysa ep' aytohn eis to aithrion toy oikoy kai ekalesen ton andra ton endedykota ton podehreh os eichen epi tehs osphyos aytoy tehn zohnehn 9.4  kai eipen pros ayton dielthe mesehn tehn ieroysalehm kai dos to sehmeion epi ta metohpa tohn androhn tohn katastenazontohn kai tohn katohdynohmenohn epi pasais tais anomiais tais ginomenais en mesoh aytehs 9.5  kai toytois eipen akoyontos moy poreyesthe opisoh aytoy eis tehn polin kai koptete kai meh pheidesthe tois ophthalmois ymohn kai meh eleehsehte 9.6  presbyteron kai neaniskon kai parthenon kai nehpia kai gynaikas apokteinate eis exaleipsin epi de pantas eph' oys estin to sehmeion meh eggisehte kai apo tohn agiohn moy arxasthe kai ehrxanto apo tohn androhn tohn presbyterohn oi ehsan esoh en toh oikoh 9.7  kai eipen pros aytoys mianate ton oikon kai plehsate tas odoys nekrohn ekporeyomenoi kai koptete 9.8  kai egeneto en toh koptein aytoys kai piptoh epi prosohpon moy kai aneboehsa kai eipa oimmoi kyrie exaleipheis sy toys kataloipoys toy israehl en toh ekcheai se ton thymon soy epi ieroysalehm 9.9  kai eipen pros me adikia toy oikoy israehl kai ioyda memegalyntai sphodra sphodra oti eplehstheh eh geh laohn pollohn kai eh polis eplehstheh adikias kai akatharsias oti eipan egkataleloipen kyrios tehn gehn oyk ephora o kyrios 9.10  kai oy pheisetai moy o ophthalmos oyde meh eleehsoh tas odoys aytohn eis kephalas aytohn dedohka 9.11  kai idoy o anehr o endedykohs ton podehreh kai ezohsmenos teh zohneh tehn osphyn aytoy kai apekrinato legohn pepoiehka kathohs eneteiloh moi

9.1  וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קֹול גָּדֹול לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדֹּות הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתֹו בְּיָדֹו׃ 9.2  וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים ׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁעַר הָעֶלְיֹון אֲשֶׁר ׀ מָפְנֶה צָפֹונָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצֹו בְּיָדֹו וְאִישׁ־אֶחָד בְּתֹוכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת׃ 9.3  וּכְבֹוד ׀ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל־הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו׃ ס 9.4  וַיֹּאמֶר יְהוָה [אֵלֹו כ] (אֵלָיו ק) עֲבֹר בְּתֹוךְ הָעִיר בְּתֹוךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל־מִצְחֹות הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל־הַתֹּועֵבֹות הַנַּעֲשֹׂות בְּתֹוכָהּ׃ 9.5  וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ [עַל־ כ] (אַל־תָּחֹס ק) [עֵינֵיכֶם כ] (עֵינְכֶם ק) וְאַל־תַּחְמֹלוּ׃ 9.6  זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל־כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־עָלָיו הַתָּו אַל־תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת׃ 9.7  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרֹות חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר׃ 9.8  וַיְהִי כְּהַכֹּותָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם׃ 9.9  וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדֹול בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב יְהוָה אֶת־הָאָרֶץ וְאֵין יְהוָה רֹאֶה׃ 9.10  וְגַם־אֲנִי לֹא־תָחֹוס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי׃ 9.11  וְהִנֵּה הָאִישׁ ׀ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי [כַאֲשֶׁר כ] (כְּכֹל ק) (אֲשֶׁר ק) צִוִּיתָנִי׃ ס

9.1  wajiqraaA bAaaznaj qowl gaadowl leAmor qaarbw pqudowt HaaOijr wAijxx klij maxxhetow bjaadow׃ 9.2  wHineH xxixxaaH Aanaaxxijm baaAijm midaeraek-xxaOar HaaOaeljown Aaxxaer maapnaeH caapownaaH wAijxx klij mapaacow bjaadow wAijxx-Aaehaad btowkaam laabuxx badijm wqaesaet Hasoper bmaatnaajw wajaaboAw wajaOamdw Aecael mizbah Hanhoxxaet׃ 9.3  wkbowd AaeloHej jixraaAel naOalaaH meOal Hakrwb Aaxxaer HaajaaH Oaalaajw Aael miptan Habaajit wajiqraaA Aael-HaaAijxx Halaabuxx Habadijm Aaxxaer qaesaet Hasoper bmaatnaajw׃ s 9.4  wajoAmaer jHwaaH [Aelow k] (Aelaajw q) Oabor btowk HaaOijr btowk jrwxxaalaaim wHitwijtaa taaw Oal-michowt HaaAanaaxxijm HanaeAaenaahijm wHanaeAaenaaqijm Oal kaal-HatowOebowt HanaOaxowt btowkaaH׃ 9.5  wlAelaeH Aaamar bAaaznaj Oibrw baaOijr Aaharaajw wHakw [Oal- k] (Aal-taahos q) [Oejnejkaem k] (Oejnkaem q) wAal-tahmolw׃ 9.6  zaaqen baahwr wbtwlaaH wTap wnaaxxijm taHargw lmaxxhijt wOal-kaal-Aijxx Aaxxaer-Oaalaajw Hataaw Aal-tigaxxw wmimiqdaaxxij taahelw wajaahelw baaAanaaxxijm Hazqenijm Aaxxaer lipnej Habaajit׃ 9.7  wajoAmaer AalejHaem TamAw Aaet-Habajit wmalAw Aaet-Hahacerowt halaalijm ceAw wjaacAw wHikw baaOijr׃ 9.8  wajHij kHakowtaam wneAxxaAar Aaanij waaAaeplaaH Oal-paanaj waaAaezOaq waaAomar AaHaaH Aadonaaj jHwiH Hamaxxhijt AataaH Aet kaal-xxAerijt jixraaAel bxxaapkkaa Aaet-hamaatkaa Oal-jrwxxaalaaim׃ 9.9  wajoAmaer Aelaj Oawon bejt-jixraaAel wijHwdaaH gaadowl bimAod mAod watimaaleA HaaAaaraec daamijm wHaaOijr maalAaaH muTaeH kij Aaamrw Oaazab jHwaaH Aaet-HaaAaaraec wAejn jHwaaH roAaeH׃ 9.10  wgam-Aanij loA-taahows Oejnij wloA Aaehmol darkaam broAxxaam naataatij׃ 9.11  wHineH HaaAijxx lbuxx Habadijm Aaxxaer Haqaesaet bmaatnaajw mexxijb daabaar leAmor Oaaxijtij [kaAaxxaer k] (kkol q) (Aaxxaer q) ciwijtaanij׃ s

9.1  ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו׃ 9.2  והנה ששה אנשים באים ׀ מדרך־שער העליון אשר ׀ מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש־אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת׃ 9.3  וכבוד ׀ אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו׃ ס 9.4  ויאמר יהוה [אלו כ] (אליו ק) עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה׃ 9.5  ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו [על־ כ] (אל־תחס ק) [עיניכם כ] (עינכם ק) ואל־תחמלו׃ 9.6  זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית׃ 9.7  ויאמר אליהם טמאו את־הבית ומלאו את־החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר׃ 9.8  ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם׃ 9.9  ויאמר אלי עון בית־ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את־הארץ ואין יהוה ראה׃ 9.10  וגם־אני לא־תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי׃ 9.11  והנה האיש ׀ לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי [כאשר כ] (ככל ק) (אשר ק) צויתני׃ ס

9.1  wjqrA bAznj qwl gdwl lAmr qrbw pqdwt HOjr wAjx klj mxhtw bjdw׃ 9.2  wHnH xxH Anxjm bAjm mdrk-xOr HOljwn Axr mpnH cpwnH wAjx klj mpcw bjdw wAjx-Ahd btwkm lbx bdjm wqst Hspr bmtnjw wjbAw wjOmdw Acl mzbh Hnhxt׃ 9.3  wkbwd AlHj jxrAl nOlH mOl Hkrwb Axr HjH Oljw Al mptn Hbjt wjqrA Al-HAjx Hlbx Hbdjm Axr qst Hspr bmtnjw׃ s 9.4  wjAmr jHwH [Alw k] (Aljw q) Obr btwk HOjr btwk jrwxlm wHtwjt tw Ol-mchwt HAnxjm HnAnhjm wHnAnqjm Ol kl-HtwObwt HnOxwt btwkH׃ 9.5  wlAlH Amr bAznj Obrw bOjr Ahrjw wHkw [Ol- k] (Al-ths q) [Ojnjkm k] (Ojnkm q) wAl-thmlw׃ 9.6  zqn bhwr wbtwlH wTp wnxjm tHrgw lmxhjt wOl-kl-Ajx Axr-Oljw Htw Al-tgxw wmmqdxj thlw wjhlw bAnxjm Hzqnjm Axr lpnj Hbjt׃ 9.7  wjAmr AljHm TmAw At-Hbjt wmlAw At-Hhcrwt hlljm cAw wjcAw wHkw bOjr׃ 9.8  wjHj kHkwtm wnAxAr Anj wAplH Ol-pnj wAzOq wAmr AHH Adnj jHwH Hmxhjt AtH At kl-xArjt jxrAl bxpkk At-hmtk Ol-jrwxlm׃ 9.9  wjAmr Alj Own bjt-jxrAl wjHwdH gdwl bmAd mAd wtmlA HArc dmjm wHOjr mlAH mTH kj Amrw Ozb jHwH At-HArc wAjn jHwH rAH׃ 9.10  wgm-Anj lA-thws Ojnj wlA Ahml drkm brAxm nttj׃ 9.11  wHnH HAjx lbx Hbdjm Axr Hqst bmtnjw mxjb dbr lAmr Oxjtj [kAxr k] (kkl q) (Axr q) cwjtnj׃ s

9.1  Et clamavit in auribus meis voce magna dicens: “ Appro pinquaverunt visitationes urbis, et unusquisque vas interfectionis habet in manu sua ”. 9.2  Et ecce sex viri veniebant de via portae superioris, quae respicit ad aquilonem, et uniuscuiusque vas interitus in manu eius; vir quoque unus in medio eorum vestitus lineis, et atramentarium scriptoris ad renes eius; et ingressi sunt et steterunt iuxta altare aereum. 9.3  Et gloria Dei Israel elevata est de cherub, super quem erat, ad limen domus; et vocavit virum, qui indutus erat lineis et atramentarium scriptoris habebat in lumbis suis. 9.4  Et dixit Dominus ad eum: “ Transi per mediam civitatem in medio Ierusalem et signa thau super frontes virorum gementium et dolentium super cunctis abominationibus, quae fiunt in medio eius ”. 9.5  Et illis dixit, audiente me: “ Transite per civitatem sequentes eum et percutite; non parcat oculus vester, neque misereamini: 9.6  senem, adulescentulum et virginem et parvulum et mulieres interficite usque ad internecionem; omnem autem, super quem videritis thau, ne occidatis, et a sanctuario meo incipite ”. Coeperunt ergo a viris senioribus, qui erant ante faciem domus. 9.7  Et dixit ad eos: “Contaminate domum et implete atria interfectis. Egredimini ”. Et egressi sunt et percutiebant eos, qui erant in civitate. 9.8  Et caede completa, remansi ego ruique super faciem meam et clamans aio: “Heu, Domine Deus! Ergone disperdes omnes reliquias Israel, effundens furorem tuum super Ierusalem? ”. 9.9  Et dixit ad me: “ Iniquitas domus Israel et Iudae magna est nimis valde; et repleta est terra sanguinibus, et civitas repleta est iniustitia. Dixerunt enim: “Dereliquit Dominus terram, et Dominus non videt”; 9.10  igitur et meus non parcet oculus, neque miserebor: viam eorum super caput eorum reddam ”. 9.11  Et ecce vir, qui indutus erat lineis, qui habebat atramentarium in lumbis suis, respondit verbum dicens: “ Feci, sicut praecepisti mihi ”.

10.1  Und ich schaute, und siehe, auf dem Firmament, das über dem Haupte der Cherubim war, befand sich etwas wie ein Saphirstein; etwas, das wie ein Throngebilde aussah, erschien über ihnen. 10.2  Und er redete mit dem Mann, der das leinene Kleid trug, und sagte: Gehe hinein zwischen die Räder unter dem Cherub und fülle deine Hände mit glühenden Kohlen, die zwischen den Cherubim sind, und sprenge sie über die Stadt! Da ging er vor meinen Augen hinein. 10.3  Und die Cherubim standen auf der rechten Seite des Hauses, als der Mann hineinging; die Wolke aber erfüllte den innern Vorhof. 10.4  Da erhob sich die Herrlichkeit des HERRN von dem Cherub zu der Schwelle des Hauses hin, also daß der Tempel von der Wolke erfüllt und der Vorhof voll Glanzes der Herrlichkeit des HERRN wurde. 10.5  Und man hörte das Rauschen der Flügel der Cherubim bis in den äußern Vorhof, gleich der Stimme des allmächtigen Gottes, wenn er redet. 10.6  Als er nun dem Manne, der das leinene Kleid trug, befahl, Feuer zwischen den Rädern, zwischen den Cherubim, zu holen, da ging dieser hinein und trat neben das Rad. 10.7  Da streckte ein Cherub seine Hand zwischen die Cherubim, nach dem Feuer, das zwischen den Cherubim war, und nahm davon und gab es dem, der das leinene Kleid trug, in die Hände; der nahm es und ging hinaus. 10.8  Und es wurde an den Cherubim etwas wie eine Menschenhand unter ihren Flügeln sichtbar. 10.9  Und ich schaute, und siehe, da waren vier Räder bei den Cherubim; ein Rad bei dem einen Cherub und das andere Rad bei dem andern Cherub; die Räder aber waren anzusehen wie der Glanz eines Chrysolithsteins. 10.10  Dem Ansehen nach waren sie alle vier von einerlei Gestalt, als wäre ein Rad mitten in dem andern. 10.11  Wenn sie gingen, so gingen sie nach ihren vier Seiten; keines wandte sich um, wenn es ging; sondern wohin sich das Haupt wandte, dahin gingen sie, ihm nach, und sie wandten sich nicht um im Gehen. 10.12  Ihr ganzer Leib und ihr Rücken und ihre Hände und ihre Flügel, auch die Räder waren alle ringsum voller Augen, bei allen vieren. 10.13  Und ihre Räder, die Räder nannte er vor meinen Ohren «Wirbelwind». 10.14  Aber jeder einzelne Cherub hatte vier Gesichter; das erste war eines Cherubs Gesicht, das zweite eines Menschen Gesicht, das dritte eines Löwen Gesicht und das vierte eines Adlers Gesicht. 10.15  Und die Cherubim erhoben sich. Es war das lebendige Wesen, welches ich am Flusse Kebar gesehen hatte. 10.16  Wenn nun die Cherubim gingen, so gingen auch die Räder mit ihnen; und wenn die Cherubim ihre Flügel schwangen, daß sie sich von der Erde emporhoben, so wandten sich auch die Räder nicht von ihrer Seite. 10.17  Wenn jene stillstanden, so standen auch diese still, wenn jene sich emporhoben, so erhoben sich auch die Räder mit ihnen; denn der Geist des lebendigen Wesens war in ihnen. 10.18  Und die Herrlichkeit des HERRN ging von der Schwelle des Tempels hinweg und stellte sich über die Cherubim. 10.19  Da schwangen die Cherubim ihre Flügel und erhoben sich von der Erde bei ihrem Wegzug vor meinen Augen, und die Räder neben ihnen. Aber an der östlichen Pforte des Hauses des HERRN blieben sie stehen, und oben über ihnen war die Herrlichkeit des Gottes Israels. 10.20  Es war das lebendige Wesen, welches ich am Flusse Kebar unter dem Gott Israels gesehen hatte; und ich merkte, daß es Cherubim waren. 10.21  Ein Jedes hatte vier Gesichter und ein jedes vier Flügel, und etwas wie Menschenhände war unter ihren Flügeln. 10.22  Was aber die Gestalt ihrer Gesichter betrifft, so waren es die gleichen Gesichter, welche ich am Flusse Kebar gesehen hatte, ihre Erscheinung und sie selbst. Ein jedes ging gerade vor sich hin.

10.1  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ ἐπάνω τοῦ στερεώματος τοῦ ὑπὲρ κεφαλῆς τῶν χερουβιν ὡς λίθος σαπφείρου ὁμοίωμα θρόνου ἐπ' αὐτῶν 10.2  καὶ εἶπεν πρὸς τὸν ἄνδρα τὸν ἐνδεδυκότα τὴν στολήν εἴσελθε εἰς τὸ μέσον τῶν τροχῶν τῶν ὑποκάτω τῶν χερουβιν καὶ πλῆσον τὰς δράκας σου ἀνθράκων πυρὸς ἐκ μέσου τῶν χερουβιν καὶ διασκόρπισον ἐπὶ τὴν πόλιν καὶ εἰσῆλθεν ἐνώπιόν μου 10.3  καὶ τὰ χερουβιν εἱστήκει ἐκ δεξιῶν τοῦ οἴκου ἐν τῷ εἰσπορεύεσθαι τὸν ἄνδρα καὶ ἡ νεφέλη ἔπλησεν τὴν αὐλὴν τὴν ἐσωτέραν 10.4  καὶ ἀπῆρεν ἡ δόξα κυρίου ἀπὸ τῶν χερουβιν εἰς τὸ αἴθριον τοῦ οἴκου καὶ ἔπλησεν τὸν οἶκον ἡ νεφέλη καὶ ἡ αὐλὴ ἐπλήσθη τοῦ φέγγους τῆς δόξης κυρίου 10.5  καὶ φωνὴ τῶν πτερύγων τῶν χερουβιν ἠκούετο ἕως τῆς αὐλῆς τῆς ἐξωτέρας ὡς φωνὴ θεοῦ σαδδαι λαλοῦντος 10.6  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ ἐντέλλεσθαι αὐτὸν τῷ ἀνδρὶ τῷ ἐνδεδυκότι τὴν στολὴν τὴν ἁγίαν λέγων λαβὲ πῦρ ἐκ μέσου τῶν τροχῶν ἐκ μέσου τῶν χερουβιν καὶ εἰσῆλθεν καὶ ἔστη ἐχόμενος τῶν τροχῶν 10.7  καὶ ἐξέτεινεν τὴν χεῖρα αὐτοῦ εἰς μέσον τοῦ πυρὸς τοῦ ὄντος ἐν μέσῳ τῶν χερουβιν καὶ ἔλαβεν καὶ ἔδωκεν εἰς τὰς χεῖρας τοῦ ἐνδεδυκότος τὴν στολὴν τὴν ἁγίαν καὶ ἔλαβεν καὶ ἐξῆλθεν 10.8  καὶ εἶδον τὰ χερουβιν ὁμοίωμα χειρῶν ἀνθρώπων ὑποκάτωθεν τῶν πτερύγων αὐτῶν 10.9  καὶ εἶδον καὶ ἰδοὺ τροχοὶ τέσσαρες εἱστήκεισαν ἐχόμενοι τῶν χερουβιν τροχὸς εἷς ἐχόμενος χερουβ ἑνός καὶ ἡ ὄψις τῶν τροχῶν ὡς ὄψις λίθου ἄνθρακος 10.10  καὶ ἡ ὄψις αὐτῶν ὁμοίωμα ἓν τοῖς τέσσαρσιν ὃν τρόπον ὅταν ᾖ τροχὸς ἐν μέσῳ τροχοῦ 10.11  ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτὰ εἰς τὰ τέσσαρα μέρη αὐτῶν ἐπορεύοντο οὐκ ἐπέστρεφον ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτά ὅτι εἰς ὃν ἂν τόπον ἐπέβλεψεν ἡ ἀρχὴ ἡ μία ἐπορεύοντο καὶ οὐκ ἐπέστρεφον ἐν τῷ πορεύεσθαι αὐτά 10.12  καὶ οἱ νῶτοι αὐτῶν καὶ αἱ χεῖρες αὐτῶν καὶ αἱ πτέρυγες αὐτῶν καὶ οἱ τροχοὶ πλήρεις ὀφθαλμῶν κυκλόθεν τοῖς τέσσαρσιν τροχοῖς αὐτῶν 10.13  τοῖς δὲ τροχοῖς τούτοις ἐπεκλήθη γελγελ ἀκούοντός μου 10.14   10.15  καὶ ἦραν τὰ χερουβιν τοῦτο τὸ ζῷον ὃ εἶδον ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ 10.16  καὶ ἐν τῷ πορεύεσθαι τὰ χερουβιν ἐπορεύοντο οἱ τροχοί καὶ οὗτοι ἐχόμενοι αὐτῶν καὶ ἐν τῷ ἐξαίρειν τὰ χερουβιν τὰς πτέρυγας αὐτῶν τοῦ μετεωρίζεσθαι ἀπὸ τῆς γῆς οὐκ ἐπέστρεφον οἱ τροχοὶ αὐτῶν 10.17  ἐν τῷ ἑστάναι αὐτὰ εἱστήκεισαν καὶ ἐν τῷ μετεωρίζεσθαι αὐτὰ ἐμετεωρίζοντο μετ' αὐτῶν διότι πνεῦμα ζωῆς ἐν αὐτοῖς ἦν 10.18  καὶ ἐξῆλθεν δόξα κυρίου ἀπὸ τοῦ οἴκου καὶ ἐπέβη ἐπὶ τὰ χερουβιν 10.19  καὶ ἀνέλαβον τὰ χερουβιν τὰς πτέρυγας αὐτῶν καὶ ἐμετεωρίσθησαν ἀπὸ τῆς γῆς ἐνώπιον ἐμοῦ ἐν τῷ ἐξελθεῖν αὐτὰ καὶ οἱ τροχοὶ ἐχόμενοι αὐτῶν καὶ ἔστησαν ἐπὶ τὰ πρόθυρα τῆς πύλης οἴκου κυρίου τῆς ἀπέναντι καὶ δόξα θεοῦ ισραηλ ἦν ἐπ' αὐτῶν ὑπεράνω 10.20  τοῦτο τὸ ζῷόν ἐστιν ὃ εἶδον ὑποκάτω θεοῦ ισραηλ ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ καὶ ἔγνων ὅτι χερουβιν ἐστίν 10.21  τέσσαρα πρόσωπα τῷ ἑνί καὶ ὀκτὼ πτέρυγες τῷ ἑνί καὶ ὁμοίωμα χειρῶν ἀνθρώπου ὑποκάτωθεν τῶν πτερύγων αὐτῶν 10.22  καὶ ὁμοίωσις τῶν προσώπων αὐτῶν ταῦτα τὰ πρόσωπά ἐστιν ἃ εἶδον ὑποκάτω τῆς δόξης θεοῦ ισραηλ ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ τοῦ χοβαρ καὶ αὐτὰ ἕκαστον κατὰ πρόσωπον αὐτῶν ἐπορεύοντο

10.1  kai eidon kai idoy epanoh toy stereohmatos toy yper kephalehs tohn cheroybin ohs lithos sappheiroy omoiohma thronoy ep' aytohn 10.2  kai eipen pros ton andra ton endedykota tehn stolehn eiselthe eis to meson tohn trochohn tohn ypokatoh tohn cheroybin kai plehson tas drakas soy anthrakohn pyros ek mesoy tohn cheroybin kai diaskorpison epi tehn polin kai eisehlthen enohpion moy 10.3  kai ta cheroybin eistehkei ek dexiohn toy oikoy en toh eisporeyesthai ton andra kai eh nepheleh eplehsen tehn aylehn tehn esohteran 10.4  kai apehren eh doxa kyrioy apo tohn cheroybin eis to aithrion toy oikoy kai eplehsen ton oikon eh nepheleh kai eh ayleh eplehstheh toy pheggoys tehs doxehs kyrioy 10.5  kai phohneh tohn pterygohn tohn cheroybin ehkoyeto eohs tehs aylehs tehs exohteras ohs phohneh theoy saddai laloyntos 10.6  kai egeneto en toh entellesthai ayton toh andri toh endedykoti tehn stolehn tehn agian legohn labe pyr ek mesoy tohn trochohn ek mesoy tohn cheroybin kai eisehlthen kai esteh echomenos tohn trochohn 10.7  kai exeteinen tehn cheira aytoy eis meson toy pyros toy ontos en mesoh tohn cheroybin kai elaben kai edohken eis tas cheiras toy endedykotos tehn stolehn tehn agian kai elaben kai exehlthen 10.8  kai eidon ta cheroybin omoiohma cheirohn anthrohpohn ypokatohthen tohn pterygohn aytohn 10.9  kai eidon kai idoy trochoi tessares eistehkeisan echomenoi tohn cheroybin trochos eis echomenos cheroyb enos kai eh opsis tohn trochohn ohs opsis lithoy anthrakos 10.10  kai eh opsis aytohn omoiohma en tois tessarsin on tropon otan eh trochos en mesoh trochoy 10.11  en toh poreyesthai ayta eis ta tessara mereh aytohn eporeyonto oyk epestrephon en toh poreyesthai ayta oti eis on an topon epeblepsen eh archeh eh mia eporeyonto kai oyk epestrephon en toh poreyesthai ayta 10.12  kai oi nohtoi aytohn kai ai cheires aytohn kai ai pteryges aytohn kai oi trochoi plehreis ophthalmohn kyklothen tois tessarsin trochois aytohn 10.13  tois de trochois toytois epeklehtheh gelgel akoyontos moy 10.14   10.15  kai ehran ta cheroybin toyto to zohon o eidon epi toy potamoy toy chobar 10.16  kai en toh poreyesthai ta cheroybin eporeyonto oi trochoi kai oytoi echomenoi aytohn kai en toh exairein ta cheroybin tas pterygas aytohn toy meteohrizesthai apo tehs gehs oyk epestrephon oi trochoi aytohn 10.17  en toh estanai ayta eistehkeisan kai en toh meteohrizesthai ayta emeteohrizonto met' aytohn dioti pneyma zohehs en aytois ehn 10.18  kai exehlthen doxa kyrioy apo toy oikoy kai epebeh epi ta cheroybin 10.19  kai anelabon ta cheroybin tas pterygas aytohn kai emeteohristhehsan apo tehs gehs enohpion emoy en toh exelthein ayta kai oi trochoi echomenoi aytohn kai estehsan epi ta prothyra tehs pylehs oikoy kyrioy tehs apenanti kai doxa theoy israehl ehn ep' aytohn yperanoh 10.20  toyto to zohon estin o eidon ypokatoh theoy israehl epi toy potamoy toy chobar kai egnohn oti cheroybin estin 10.21  tessara prosohpa toh eni kai oktoh pteryges toh eni kai omoiohma cheirohn anthrohpoy ypokatohthen tohn pterygohn aytohn 10.22  kai omoiohsis tohn prosohpohn aytohn tayta ta prosohpa estin a eidon ypokatoh tehs doxehs theoy israehl epi toy potamoy toy chobar kai ayta ekaston kata prosohpon aytohn eporeyonto

10.1  וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל־הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם׃ 10.2  וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישׁ ׀ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל־בֵּינֹות לַגַּלְגַּל אֶל־תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי־אֵשׁ מִבֵּינֹות לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל־הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי׃ 10.3  וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאֹו הָאִישׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית׃ 10.4  וַיָּרָם כְּבֹוד־יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת־הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת־נֹגַהּ כְּבֹוד יְהוָה׃ 10.5  וְקֹול כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד־הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה כְּקֹול אֵל־שַׁדַּי בְּדַבְּרֹו׃ 10.6  וַיְהִי בְּצַוֹּתֹו אֶת־הָאִישׁ לְבֻשׁ־הַבַּדִּים לֵאמֹר קַח אֵשׁ מִבֵּינֹות לַגַּלְגַּל מִבֵּינֹות לַכְּרוּבִים וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאֹופָן׃ 10.7  וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת־יָדֹו מִבֵּינֹות לַכְּרוּבִים אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינֹות הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל־חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא׃ 10.8  וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד־אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם׃ 10.9  וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אֹופַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אֹופַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאֹופַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאֹופַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ׃ 10.10  וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאֹופַן בְּתֹוךְ הָאֹופָן׃ 10.11  בְּלֶכְתָּם אֶל־אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם כִּי הַמָּקֹום אֲשֶׁר־יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם׃ 10.12  וְכָל־בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאֹופַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אֹופַנֵּיהֶם׃ 10.13  לָאֹופַנִּים לָהֶם קֹורָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי׃ 10.14  וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי־נָשֶׁר׃ 10.15  וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר־כְּבָר׃ 10.16  וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאֹופַנִּים אֶצְלָם וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ לֹא־יִסַּבּוּ הָאֹופַנִּים גַּם־הֵם מֵאֶצְלָם׃ 10.17  בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְרֹומָם יֵרֹומּוּ אֹותָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם׃ 10.18  וַיֵּצֵא כְּבֹוד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל־הַכְּרוּבִים׃ 10.19  וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרֹומּוּ מִן־הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאֹופַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה הַקַּדְמֹונִי וּכְבֹוד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה׃ 10.20  הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר־כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה׃ 10.21  אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם׃ 10.22  וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל־נְהַר־כְּבָר מַרְאֵיהֶם וְאֹותָם אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ׃

10.1  waaAaerAaeH wHineH Aael-HaaraaqijOa Aaxxaer Oal-roAxx Hakrubijm kAaebaen sapijr kmarAeH dmwt kiseA nirAaaH OalejHaem׃ 10.2  wajoAmaer Aael-HaaAijxx lbuxx Habadijm wajoAmaer boA Aael-bejnowt lagalgal Aael-tahat lakrwb wmaleA haapnaejkaa gahalej-Aexx mibejnowt lakrubijm wzroq Oal-HaaOijr wajaaboA lOejnaaj׃ 10.3  wHakrubijm Oomdijm mijmijn labajit bboAow HaaAijxx wHaeOaanaan maaleA Aaet-Haehaacer Hapnijmijt׃ 10.4  wajaaraam kbowd-jHwaaH meOal Hakrwb Oal miptan Habaajit wajimaaleA Habajit Aaet-HaeOaanaan wHaehaacer maalAaaH Aaet-nogaH kbowd jHwaaH׃ 10.5  wqowl kanpej Hakrwbijm nixxmaO Oad-Haehaacer HahijconaaH kqowl Ael-xxadaj bdabrow׃ 10.6  wajHij bcawotow Aaet-HaaAijxx lbuxx-Habadijm leAmor qah Aexx mibejnowt lagalgal mibejnowt lakrwbijm wajaaboA wajaOamod Aecael HaaAowpaan׃ 10.7  wajixxlah Hakrwb Aaet-jaadow mibejnowt lakrwbijm Aael-HaaAexx Aaxxaer bejnowt Hakrubijm wajixaaA wajiten Aael-haapnej lbuxx Habadijm wajiqah wajeceA׃ 10.8  wajeraaA lakrubijm tabnijt jad-Aaadaam tahat kanpejHaem׃ 10.9  waaAaerAaeH wHineH AarbaaOaaH Aowpanijm Aecael Hakrwbijm Aowpan Aaehaad Aecael Hakrwb Aaehaad wAowpan Aaehaad Aecael Hakrwb Aaehaad wmarAeH HaaAowpanijm kOejn Aaebaen tarxxijxx׃ 10.10  wmarAejHaem dmwt Aaehaad lAarbaOtaam kaAaxxaer jiHjaeH HaaAowpan btowk HaaAowpaan׃ 10.11  blaektaam Aael-AarbaOat ribOejHaem jelekw loA jisabw blaektaam kij Hamaaqowm Aaxxaer-jipnaeH HaaroAxx Aaharaajw jelekw loA jisabw blaektaam׃ 10.12  wkaal-bxaaraam wgabeHaem wijdejHaem wkanpejHaem wHaaAowpanijm mleAijm Oejnajim saabijb lAarbaOtaam AowpanejHaem׃ 10.13  laaAowpanijm laaHaem qowraaA Hagalgal bAaaznaaj׃ 10.14  wAarbaaOaaH paanijm lAaehaad pnej HaaAaehaad pnej Hakrwb wpnej Haxxenij pnej Aaadaam wHaxxlijxxij pnej AarjeH wHaarbijOij pnej-naaxxaer׃ 10.15  wajeromw Hakrwbijm HijA HahajaaH Aaxxaer raaAijtij binHar-kbaar׃ 10.16  wblaekaet Hakrwbijm jelkw HaaAowpanijm Aaeclaam wbixAet Hakrwbijm Aaet-kanpejHaem laarwm meOal HaaAaaraec loA-jisabw HaaAowpanijm gam-Hem meAaeclaam׃ 10.17  bOaamdaam jaOamodw wbrowmaam jerowmw Aowtaam kij rwha HahajaaH baaHaem׃ 10.18  wajeceA kbowd jHwaaH meOal miptan Habaajit wajaOamod Oal-Hakrwbijm׃ 10.19  wajixAw Hakrwbijm Aaet-kanpejHaem wajerowmw min-HaaAaaraec lOejnaj bceAtaam wHaaAowpanijm lOumaataam wajaOamod paetah xxaOar bejt-jHwaaH Haqadmownij wkbowd AaeloHej-jixraaAel OalejHaem milmaaOlaaH׃ 10.20  HijA HahajaaH Aaxxaer raaAijtij tahat AaeloHej-jixraaAel binHar-kbaar waaAedaO kij krwbijm HemaaH׃ 10.21  AarbaaOaaH AarbaaOaaH paanijm lAaehaad wAarbaO knaapajim lAaehaad wdmwt jdej Aaadaam tahat kanpejHaem׃ 10.22  wdmwt pnejHaem HemaaH Hapaanijm Aaxxaer raaAijtij Oal-nHar-kbaar marAejHaem wAowtaam Aijxx Aael-Oebaer paanaajw jelekw׃

10.1  ואראה והנה אל־הרקיע אשר על־ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם׃ 10.2  ויאמר אל־האיש ׀ לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי־אש מבינות לכרבים וזרק על־העיר ויבא לעיני׃ 10.3  והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והענן מלא את־החצר הפנימית׃ 10.4  וירם כבוד־יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את־הענן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוה׃ 10.5  וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנה כקול אל־שדי בדברו׃ 10.6  ויהי בצותו את־האיש לבש־הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן׃ 10.7  וישלח הכרוב את־ידו מבינות לכרובים אל־האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל־חפני לבש הבדים ויקח ויצא׃ 10.8  וירא לכרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם׃ 10.9  ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש׃ 10.10  ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃ 10.11  בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם׃ 10.12  וכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם׃ 10.13  לאופנים להם קורא הגלגל באזני׃ 10.14  וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני־נשר׃ 10.15  וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר׃ 10.16  ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־יסבו האופנים גם־הם מאצלם׃ 10.17  בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם׃ 10.18  ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על־הכרובים׃ 10.19  וישאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית־יהוה הקדמוני וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃ 10.20  היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה׃ 10.21  ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם׃ 10.22  ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על־נהר־כבר מראיהם ואותם איש אל־עבר פניו ילכו׃

10.1  wArAH wHnH Al-HrqjO Axr Ol-rAx Hkrbjm kAbn spjr kmrAH dmwt ksA nrAH OljHm׃ 10.2  wjAmr Al-HAjx lbx Hbdjm wjAmr bA Al-bjnwt lglgl Al-tht lkrwb wmlA hpnjk ghlj-Ax mbjnwt lkrbjm wzrq Ol-HOjr wjbA lOjnj׃ 10.3  wHkrbjm Omdjm mjmjn lbjt bbAw HAjx wHOnn mlA At-Hhcr Hpnjmjt׃ 10.4  wjrm kbwd-jHwH mOl Hkrwb Ol mptn Hbjt wjmlA Hbjt At-HOnn wHhcr mlAH At-ngH kbwd jHwH׃ 10.5  wqwl knpj Hkrwbjm nxmO Od-Hhcr HhjcnH kqwl Al-xdj bdbrw׃ 10.6  wjHj bcwtw At-HAjx lbx-Hbdjm lAmr qh Ax mbjnwt lglgl mbjnwt lkrwbjm wjbA wjOmd Acl HAwpn׃ 10.7  wjxlh Hkrwb At-jdw mbjnwt lkrwbjm Al-HAx Axr bjnwt Hkrbjm wjxA wjtn Al-hpnj lbx Hbdjm wjqh wjcA׃ 10.8  wjrA lkrbjm tbnjt jd-Adm tht knpjHm׃ 10.9  wArAH wHnH ArbOH Awpnjm Acl Hkrwbjm Awpn Ahd Acl Hkrwb Ahd wAwpn Ahd Acl Hkrwb Ahd wmrAH HAwpnjm kOjn Abn trxjx׃ 10.10  wmrAjHm dmwt Ahd lArbOtm kAxr jHjH HAwpn btwk HAwpn׃ 10.11  blktm Al-ArbOt rbOjHm jlkw lA jsbw blktm kj Hmqwm Axr-jpnH HrAx Ahrjw jlkw lA jsbw blktm׃ 10.12  wkl-bxrm wgbHm wjdjHm wknpjHm wHAwpnjm mlAjm Ojnjm sbjb lArbOtm AwpnjHm׃ 10.13  lAwpnjm lHm qwrA Hglgl bAznj׃ 10.14  wArbOH pnjm lAhd pnj HAhd pnj Hkrwb wpnj Hxnj pnj Adm wHxljxj pnj ArjH wHrbjOj pnj-nxr׃ 10.15  wjrmw Hkrwbjm HjA HhjH Axr rAjtj bnHr-kbr׃ 10.16  wblkt Hkrwbjm jlkw HAwpnjm Aclm wbxAt Hkrwbjm At-knpjHm lrwm mOl HArc lA-jsbw HAwpnjm gm-Hm mAclm׃ 10.17  bOmdm jOmdw wbrwmm jrwmw Awtm kj rwh HhjH bHm׃ 10.18  wjcA kbwd jHwH mOl mptn Hbjt wjOmd Ol-Hkrwbjm׃ 10.19  wjxAw Hkrwbjm At-knpjHm wjrwmw mn-HArc lOjnj bcAtm wHAwpnjm lOmtm wjOmd pth xOr bjt-jHwH Hqdmwnj wkbwd AlHj-jxrAl OljHm mlmOlH׃ 10.20  HjA HhjH Axr rAjtj tht AlHj-jxrAl bnHr-kbr wAdO kj krwbjm HmH׃ 10.21  ArbOH ArbOH pnjm lAhd wArbO knpjm lAhd wdmwt jdj Adm tht knpjHm׃ 10.22  wdmwt pnjHm HmH Hpnjm Axr rAjtj Ol-nHr-kbr mrAjHm wAwtm Ajx Al-Obr pnjw jlkw׃

10.1  Et vidi: et ecce super fir mamentum, quod erat super caput cherubim, quasi lapis sapphirus, quasi species similitudinis solii apparuit super ea. 10.2  Et dixit ad virum, qui indutus erat lineis, et ait: “ Ingredere in medio rotarum, quae sunt subtus cherub, et imple manus tuas prunis ignis, quae sunt inter cherubim, et effunde super civitatem ”. Ingressusque est in conspectu meo. 10.3  Cherubim autem stabant a dextris domus, cum ingrederetur vir, et nubes implevit atrium interius. 10.4  Et elevata est gloria Domini desuper cherub ad limen domus, et repleta est domus nube, et atrium repletum est splendore gloriae Domini. 10.5  Et sonitus alarum cherubim audiebatur usque ad atrium exterius, quasi vox Dei omnipotentis loquentis. 10.6  Cumque praecepisset viro, qui indutus erat lineis, dicens: “ Sume ignem de medio rotarum, de medio cherubim ”, ingressus ille stetit iuxta rotam; 10.7  et extendit cherub manum de medio cherubim ad ignem, qui erat inter cherubim, et sumpsit et dedit in manus eius, qui indutus erat lineis; qui accipiens egressus est. 10.8  Et apparuit in cherubim similitudo manus hominis subtus pennas eorum, 10.9  et vidi: et ecce quattuor rotae iuxta cherubim; rota una iuxta cherub unum, et rota alia iuxta cherub unum, species autem rotarum erat quasi species lapidis chrysolithi, 10.10  et aspectus earum similitudo una illis quattuor, quasi sit rota in medio rotae. 10.11  Cumque ambularent in quattuor partes, gradiebantur et non convertebantur ambulantes, sed ad locum, ad quem ire declinabat quae prima erat, sequebantur et ceterae nec convertebantur, cum ambularent. 10.12  Et omne corpus eorum et terga et manus et pennae et rotae plena erant oculis in circuitu illis quattuor; 10.13  et rotae istae vocatae sunt Volubiles, audiente me. 10.14  Quattuor autem facies habebat unumquodque: facies prima facies cherub, et facies secunda facies hominis, et tertia facies leonis, et quarta facies aquilae. 10.15  Et elevati sunt cherubim: ipsum est animal, quod videram iuxta fluvium Chobar. 10.16  Cumque ambularent, cherubim ibant pariter, et rotae iuxta ea; et cum elevarent cherubim alas suas, ut exaltarentur de terra, non convertebantur rotae, sed et ipsae iuxta erant. 10.17  Stantibus illis, stabant et cum elevatis elevabantur; spiritus enim animalium erat in eis. 10.18  Et egressa est gloria Domini a limine templi et stetit super cherubim; 10.19  et elevantes cherubim alas suas exaltata sunt a terra coram me, et, illis egredientibus, rotae quoque subsecutae sunt; et stetit in introitu portae domus Domini orientalis, et gloria Dei Israel erat super eos. 10.20  Ipsum est animal, quod vidi subter Deum Israel iuxta fluvium Chobar, et intellexi quia cherubim essent. 10.21  Quattuor per quattuor vultus unicuique, et quattuor alae unicuique, et similitudo manus hominis sub alis eorum; 10.22  et similitudo vultuum eorum, ipsi vultus quorum aspectum videram iuxta fluvium Chobar. Et singuli ante faciem suam gradiebantur.

11.1  Und der Geist hob mich auf und führte mich zum östlichen Tor des Hauses des HERRN, welches gegen Morgen sieht. Und siehe, fünfundzwanzig Männer waren am Eingang des Tors, unter denen ich Jaasanja, den Sohn Assurs, und Pelatja, den Sohn Benajas, die Obersten des Volkes, erblickte. 11.2  Und er sprach zu mir: Menschensohn, das sind die Leute, welche böse Anschläge machen und schlimmen Rat erteilen in dieser Stadt! Sie sagen: 11.3  «Wird man nicht bald wieder Häuser bauen? Sie ist der Topf und wir das Fleisch!» 11.4  Darum sollst du wider sie weissagen! Weissage, Menschensohn! 11.5  Und der Geist des HERRN fiel auf mich und sprach zu mir: Sage: So spricht der HERR! Ihr, das Haus Israel, sprechet so; und was in eurem Geist aufsteigt, weiß ich wohl! 11.6  Ihr habt viele in dieser Stadt umgebracht und habt ihre Gassen mit Erschlagenen gefüllt. 11.7  Darum spricht Gott, der HERR, also: Eure Erschlagenen, welche ihr in dieser Stadt hingestreckt habt, sind das Fleisch, und sie ist der Topf; euch aber wird man aus ihr hinausführen! 11.8  Ihr fürchtet das Schwert, aber das Schwert will ich über euch bringen, spricht Gott, der HERR. 11.9  Ich will euch aus dieser Stadt hinausführen und euch Fremden ausliefern und das Urteil an euch vollstrecken! 11.10  Ihr sollt durchs Schwert fallen; an der Grenze Israels will ich euch richten, und ihr sollt erfahren, daß ich der HERR bin. 11.11  Diese Stadt wird nicht euer Topf sein, und ihr werdet nicht das Fleisch darin sein, sondern ich will euch an der Grenze Israels richten! 11.12  Und ihr sollt erfahren, daß ich der HERR bin, in dessen Geboten ihr nicht gewandelt und dessen Satzungen ihr nicht gehalten habt; sondern nach den Bräuchen der Heiden, die um euch her sind, habt ihr getan. 11.13  Während ich nun weissagte, begab es sich, daß Pelatja, der Sohn Benajas, starb. Da fiel ich nieder auf mein Angesicht und schrie mit lauter Stimme und sprach: Ach, Herr, HERR, willst du den Überrest Israels gänzlich aufreiben? 11.14  Da erging das Wort des HERRN an mich also: 11.15  Menschensohn, deine Brüder, ja, deine Brüder, deine Verwandten und das ganze Haus Israel, sie alle sind es, von denen die Einwohner Jerusalems sagen: «Sie sind fern vom HERRN; uns aber ist dieses Land zum Besitztum gegeben!» 11.16  Darum sollst du zu ihnen sagen: So spricht Gott, der HERR: Ich habe sie wohl fern unter die Nationen getan und in die Länder zerstreut; aber ich bin ihnen doch ein wenig zum Heiligtum geworden in den Ländern, dahin sie gekommen sind. 11.17  Darum sollst du weiter zu ihnen sagen: So spricht Gott, der HERR: Ich will euch aus den Völkern sammeln und euch aus den Ländern, in welche ihr zerstreut worden seid, wieder zusammenbringen und euch das Land Israel wieder geben! 11.18  Und sie werden dahin kommen und alle Scheusale und Greuel daraus entfernen. 11.19  Ich aber will ihnen ein einiges Herz geben und einen neuen Geist in eure Brust legen und will das steinerne Herz aus ihrem Leibe nehmen und ihnen ein fleischernes Herz geben, 11.20  damit sie in meinen Geboten wandeln und meine Rechte beobachten und sie tun; und sie sollen mein Volk sein, und ich will ihr Gott sein. 11.21  Denen aber, deren Herz ihren Greueln und Scheusalen nachwandelt, will ich ihren Wandel auf ihren Kopf vergelten, spricht Gott, der HERR. 11.22  Darnach hoben die Cherubim ihre Flügel empor, und die Räder gingen neben ihnen, und die Herrlichkeit des Gottes Israels war oben über ihnen. 11.23  Und die Herrlichkeit des HERRN stieg auf, mitten aus der Stadt, und blieb stehen auf dem Berge, der östlich von der Stadt liegt. 11.24  Mich aber nahm der Geist und führte mich im Gesichte, im Geist Gottes, wieder zu den Gefangenen in Chaldäa; und die Erscheinung, welche ich gesehen hatte, hob sich von mir hinweg. 11.25  Da sagte ich den Gefangenen alle Worte des HERRN, welche er mich hatte schauen lassen.

11.1  καὶ ἀνέλαβέν με πνεῦμα καὶ ἤγαγέν με ἐπὶ τὴν πύλην τοῦ οἴκου κυρίου τὴν κατέναντι τὴν βλέπουσαν κατὰ ἀνατολάς καὶ ἰδοὺ ἐπὶ τῶν προθύρων τῆς πύλης ὡς εἴκοσι καὶ πέντε ἄνδρες καὶ εἶδον ἐν μέσῳ αὐτῶν τὸν ιεζονιαν τὸν τοῦ εζερ καὶ φαλτιαν τὸν τοῦ βαναιου τοὺς ἀφηγουμένους τοῦ λαοῦ 11.2  καὶ εἶπεν κύριος πρός με υἱὲ ἀνθρώπου οὗτοι οἱ ἄνδρες οἱ λογιζόμενοι μάταια καὶ βουλευόμενοι βουλὴν πονηρὰν ἐν τῇ πόλει ταύτῃ 11.3  οἱ λέγοντες οὐχὶ προσφάτως ᾠκοδόμηνται αἱ οἰκίαι αὕτη ἐστὶν ὁ λέβης ἡμεῖς δὲ τὰ κρέα 11.4  διὰ τοῦτο προφήτευσον ἐπ' αὐτούς προφήτευσον υἱὲ ἀνθρώπου 11.5  καὶ ἔπεσεν ἐπ' ἐμὲ πνεῦμα κυρίου καὶ εἶπεν πρός με λέγε τάδε λέγει κύριος οὕτως εἴπατε οἶκος ισραηλ καὶ τὰ διαβούλια τοῦ πνεύματος ὑμῶν ἐγὼ ἐπίσταμαι 11.6  ἐπληθύνατε νεκροὺς ὑμῶν ἐν τῇ πόλει ταύτῃ καὶ ἐνεπλήσατε τὰς ὁδοὺς αὐτῆς τραυματιῶν 11.7  διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριος τοὺς νεκροὺς ὑμῶν οὓς ἐπατάξατε ἐν μέσῳ αὐτῆς οὗτοί εἰσιν τὰ κρέα αὐτὴ δὲ ὁ λέβης ἐστίν καὶ ὑμᾶς ἐξάξω ἐκ μέσου αὐτῆς 11.8  ῥομφαίαν φοβεῖσθε καὶ ῥομφαίαν ἐπάξω ἐφ' ὑμᾶς λέγει κύριος 11.9  καὶ ἐξάξω ὑμᾶς ἐκ μέσου αὐτῆς καὶ παραδώσω ὑμᾶς εἰς χεῖρας ἀλλοτρίων καὶ ποιήσω ἐν ὑμῖν κρίματα 11.10  ἐν ῥομφαίᾳ πεσεῖσθε ἐπὶ τῶν ὁρίων τοῦ ισραηλ κρινῶ ὑμᾶς καὶ ἐπιγνώσεσθε ὅτι ἐγὼ κύριος 11.11  αὐτὴ ὑμῖν οὐκ ἔσται εἰς λέβητα καὶ ὑμεῖς οὐ μὴ γένησθε ἐν μέσῳ αὐτῆς εἰς κρέα ἐπὶ τῶν ὁρίων τοῦ ισραηλ κρινῶ ὑμᾶς 11.12  καὶ ἐπιγνώσεσθε διότι ἐγὼ κύριος 11.13  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ προφητεύειν με καὶ φαλτιας ὁ τοῦ βαναιου ἀπέθανεν καὶ πίπτω ἐπὶ πρόσωπόν μου καὶ ἀνεβόησα φωνῇ μεγάλῃ καὶ εἶπα οἴμμοι οἴμμοι κύριε εἰς συντέλειαν σὺ ποιεῖς τοὺς καταλοίπους τοῦ ισραηλ 11.14  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 11.15  υἱὲ ἀνθρώπου οἱ ἀδελφοί σου καὶ οἱ ἄνδρες τῆς αἰχμαλωσίας σου καὶ πᾶς ὁ οἶκος τοῦ ισραηλ συντετέλεσται οἷς εἶπαν αὐτοῖς οἱ κατοικοῦντες ιερουσαλημ μακρὰν ἀπέχετε ἀπὸ τοῦ κυρίου ἡμῖν δέδοται ἡ γῆ εἰς κληρονομίαν 11.16  διὰ τοῦτο εἰπόν τάδε λέγει κύριος ὅτι ἀπώσομαι αὐτοὺς εἰς τὰ ἔθνη καὶ διασκορπιῶ αὐτοὺς εἰς πᾶσαν τὴν γῆν καὶ ἔσομαι αὐτοῖς εἰς ἁγίασμα μικρὸν ἐν ταῖς χώραις οὗ ἂν εἰσέλθωσιν ἐκεῖ 11.17  διὰ τοῦτο εἰπόν τάδε λέγει κύριος καὶ εἰσδέξομαι αὐτοὺς ἐκ τῶν ἐθνῶν καὶ συνάξω αὐτοὺς ἐκ τῶν χωρῶν οὗ διέσπειρα αὐτοὺς ἐν αὐταῖς καὶ δώσω αὐτοῖς τὴν γῆν τοῦ ισραηλ 11.18  καὶ εἰσελεύσονται ἐκεῖ καὶ ἐξαροῦσιν πάντα τὰ βδελύγματα αὐτῆς καὶ πάσας τὰς ἀνομίας αὐτῆς ἐξ αὐτῆς 11.19  καὶ δώσω αὐτοῖς καρδίαν ἑτέραν καὶ πνεῦμα καινὸν δώσω ἐν αὐτοῖς καὶ ἐκσπάσω τὴν καρδίαν τὴν λιθίνην ἐκ τῆς σαρκὸς αὐτῶν καὶ δώσω αὐτοῖς καρδίαν σαρκίνην 11.20  ὅπως ἐν τοῖς προστάγμασίν μου πορεύωνται καὶ τὰ δικαιώματά μου φυλάσσωνται καὶ ποιῶσιν αὐτά καὶ ἔσονταί μοι εἰς λαόν καὶ ἐγὼ ἔσομαι αὐτοῖς εἰς θεόν 11.21  καὶ εἰς τὴν καρδίαν τῶν βδελυγμάτων αὐτῶν καὶ τῶν ἀνομιῶν αὐτῶν ὡς ἡ καρδία αὐτῶν ἐπορεύετο τὰς ὁδοὺς αὐτῶν εἰς κεφαλὰς αὐτῶν δέδωκα λέγει κύριος 11.22  καὶ ἐξῆραν τὰ χερουβιν τὰς πτέρυγας αὐτῶν καὶ οἱ τροχοὶ ἐχόμενοι αὐτῶν καὶ ἡ δόξα θεοῦ ισραηλ ἐπ' αὐτὰ ὑπεράνω αὐτῶν 11.23  καὶ ἀνέβη ἡ δόξα κυρίου ἐκ μέσης τῆς πόλεως καὶ ἔστη ἐπὶ τοῦ ὄρους ὃ ἦν ἀπέναντι τῆς πόλεως 11.24  καὶ ἀνέλαβέν με πνεῦμα καὶ ἤγαγέν με εἰς γῆν χαλδαίων εἰς τὴν αἰχμαλωσίαν ἐν ὁράσει ἐν πνεύματι θεοῦ καὶ ἀνέβην ἀπὸ τῆς ὁράσεως ἧς εἶδον 11.25  καὶ ἐλάλησα πρὸς τὴν αἰχμαλωσίαν πάντας τοὺς λόγους τοῦ κυρίου οὓς ἔδειξέν μοι

11.1  kai anelaben me pneyma kai ehgagen me epi tehn pylehn toy oikoy kyrioy tehn katenanti tehn blepoysan kata anatolas kai idoy epi tohn prothyrohn tehs pylehs ohs eikosi kai pente andres kai eidon en mesoh aytohn ton iezonian ton toy ezer kai phaltian ton toy banaioy toys aphehgoymenoys toy laoy 11.2  kai eipen kyrios pros me yie anthrohpoy oytoi oi andres oi logizomenoi mataia kai boyleyomenoi boylehn ponehran en teh polei tayteh 11.3  oi legontes oychi prosphatohs ohkodomehntai ai oikiai ayteh estin o lebehs ehmeis de ta krea 11.4  dia toyto prophehteyson ep' aytoys prophehteyson yie anthrohpoy 11.5  kai epesen ep' eme pneyma kyrioy kai eipen pros me lege tade legei kyrios oytohs eipate oikos israehl kai ta diaboylia toy pneymatos ymohn egoh epistamai 11.6  eplehthynate nekroys ymohn en teh polei tayteh kai eneplehsate tas odoys aytehs traymatiohn 11.7  dia toyto tade legei kyrios toys nekroys ymohn oys epataxate en mesoh aytehs oytoi eisin ta krea ayteh de o lebehs estin kai ymas exaxoh ek mesoy aytehs 11.8  romphaian phobeisthe kai romphaian epaxoh eph' ymas legei kyrios 11.9  kai exaxoh ymas ek mesoy aytehs kai paradohsoh ymas eis cheiras allotriohn kai poiehsoh en ymin krimata 11.10  en romphaia peseisthe epi tohn oriohn toy israehl krinoh ymas kai epignohsesthe oti egoh kyrios 11.11  ayteh ymin oyk estai eis lebehta kai ymeis oy meh genehsthe en mesoh aytehs eis krea epi tohn oriohn toy israehl krinoh ymas 11.12  kai epignohsesthe dioti egoh kyrios 11.13  kai egeneto en toh prophehteyein me kai phaltias o toy banaioy apethanen kai piptoh epi prosohpon moy kai aneboehsa phohneh megaleh kai eipa oimmoi oimmoi kyrie eis synteleian sy poieis toys kataloipoys toy israehl 11.14  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 11.15  yie anthrohpoy oi adelphoi soy kai oi andres tehs aichmalohsias soy kai pas o oikos toy israehl syntetelestai ois eipan aytois oi katoikoyntes ieroysalehm makran apechete apo toy kyrioy ehmin dedotai eh geh eis klehronomian 11.16  dia toyto eipon tade legei kyrios oti apohsomai aytoys eis ta ethneh kai diaskorpioh aytoys eis pasan tehn gehn kai esomai aytois eis agiasma mikron en tais chohrais oy an eiselthohsin ekei 11.17  dia toyto eipon tade legei kyrios kai eisdexomai aytoys ek tohn ethnohn kai synaxoh aytoys ek tohn chohrohn oy diespeira aytoys en aytais kai dohsoh aytois tehn gehn toy israehl 11.18  kai eiseleysontai ekei kai exaroysin panta ta bdelygmata aytehs kai pasas tas anomias aytehs ex aytehs 11.19  kai dohsoh aytois kardian eteran kai pneyma kainon dohsoh en aytois kai ekspasoh tehn kardian tehn lithinehn ek tehs sarkos aytohn kai dohsoh aytois kardian sarkinehn 11.20  opohs en tois prostagmasin moy poreyohntai kai ta dikaiohmata moy phylassohntai kai poiohsin ayta kai esontai moi eis laon kai egoh esomai aytois eis theon 11.21  kai eis tehn kardian tohn bdelygmatohn aytohn kai tohn anomiohn aytohn ohs eh kardia aytohn eporeyeto tas odoys aytohn eis kephalas aytohn dedohka legei kyrios 11.22  kai exehran ta cheroybin tas pterygas aytohn kai oi trochoi echomenoi aytohn kai eh doxa theoy israehl ep' ayta yperanoh aytohn 11.23  kai anebeh eh doxa kyrioy ek mesehs tehs poleohs kai esteh epi toy oroys o ehn apenanti tehs poleohs 11.24  kai anelaben me pneyma kai ehgagen me eis gehn chaldaiohn eis tehn aichmalohsian en orasei en pneymati theoy kai anebehn apo tehs oraseohs ehs eidon 11.25  kai elalehsa pros tehn aichmalohsian pantas toys logoys toy kyrioy oys edeixen moi

11.1  וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ וַתָּבֵא אֹתִי אֶל־שַׁעַר בֵּית־יְהוָה הַקַּדְמֹונִי הַפֹּונֶה קָדִימָה וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתֹוכָם אֶת־יַאֲזַנְיָה בֶן־עַזֻּר וְאֶת־פְּלַטְיָהוּ בֶן־בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם׃ פ 11.2  וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן־אָדָם אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַחֹשְׁבִים אָוֶן וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת־רָע בָּעִיר הַזֹּאת׃ 11.3  הָאֹמְרִים לֹא בְקָרֹוב בְּנֹות בָּתִּים הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר׃ 11.4  לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם הִנָּבֵא בֶּן־אָדָם׃ 11.5  וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֱמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלֹות רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ׃ 11.6  הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם בָּעִיר הַזֹּאת וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל׃ פ 11.7  לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתֹוכָהּ הֵמָּה הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר וְאֶתְכֶם הֹוצִיא מִתֹּוכָהּ׃ 11.8  חֶרֶב יְרֵאתֶם וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 11.9  וְהֹוצֵאתִי אֶתְכֶם מִתֹּוכָהּ וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד־זָרִים וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים׃ 11.10  בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּוט אֶתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 11.11  הִיא לֹא־תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתֹוכָהּ לְבָשָׂר אֶל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם׃ 11.12  וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹותֵיכֶם עֲשִׂיתֶם׃ 11.13  וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי וּפְלַטְיָהוּ בֶן־בְּנָיָה מֵת וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק קֹול־גָּדֹול וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃ פ 11.14  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 11.15  בֶּן־אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם רַחֲקוּ מֵעַל יְהוָה לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמֹורָשָׁה׃ ס 11.16  לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגֹּויִם וְכִי הֲפִיצֹותִים בָּאֲרָצֹות וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצֹות אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם׃ ס 11.17  לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצֹות אֲשֶׁר נְפֹצֹותֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ 11.18  וּבָאוּ־שָׁמָּה וְהֵסִירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת־כָּל־תֹּועֲבֹותֶיהָ מִמֶּנָּה׃ 11.19  וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ 11.20  לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃ 11.21  וְאֶל־לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתֹועֲבֹותֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 11.22  וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם וְהָאֹופַנִּים לְעֻמָּתָם וּכְבֹוד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה׃ 11.23  וַיַּעַל כְּבֹוד יְהוָה מֵעַל תֹּוךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל־הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר׃ 11.24  וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתְּבִיאֵנִי כַשְׂדִּימָה אֶל־הַגֹּולָה בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ אֱלֹהִים וַיַּעַל מֵעָלַי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי׃ 11.25  וָאֲדַבֵּר אֶל־הַגֹּולָה אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֶרְאָנִי׃ פ

11.1  watixaaA Aotij rwha wataabeA Aotij Aael-xxaOar bejt-jHwaaH Haqadmownij HapownaeH qaadijmaaH wHineH bpaetah HaxxaOar Oaexrijm wahamixxaaH Aijxx waaAaerAaeH btowkaam Aaet-jaAazanjaaH baen-Oazur wAaet-plaTjaaHw baen-bnaajaaHw xaarej HaaOaam׃ p 11.2  wajoAmaer Aelaaj baen-Aaadaam AelaeH HaaAanaaxxijm Hahoxxbijm Aaawaen wHajoOacijm Oacat-raaO baaOijr HazoAt׃ 11.3  HaaAomrijm loA bqaarowb bnowt baatijm HijA Hasijr waAanahnw Habaaxaar׃ 11.4  laaken HinaabeA OalejHaem HinaabeA baen-Aaadaam׃ 11.5  watipol Oaalaj rwha jHwaaH wajoAmaer Aelaj Aaemor koH-Aaamar jHwaaH ken Aamartaem bejt jixraaAel wmaOalowt rwhakaem Aanij jdaOtijHaa׃ 11.6  Hirbejtaem hallejkaem baaOijr HazoAt wmileAtaem hwcotaejHaa haalaal׃ p 11.7  laaken koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH hallejkaem Aaxxaer xamtaem btowkaaH HemaaH Habaaxaar wHijA Hasijr wAaetkaem HowcijA mitowkaaH׃ 11.8  haeraeb jreAtaem whaeraeb AaabijA Oalejkaem nAum Aadonaaj jHwiH׃ 11.9  wHowceAtij Aaetkaem mitowkaaH wnaatatij Aaetkaem bjad-zaarijm wOaaxijtij baakaem xxpaaTijm׃ 11.10  bahaeraeb tipolw Oal-gbwl jixraaAel AaexxpowT Aaetkaem wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH׃ 11.11  HijA loA-tiHjaeH laakaem lsijr wAataem tiHjw btowkaaH lbaaxaar Aael-gbwl jixraaAel AaexxpoT Aaetkaem׃ 11.12  wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH Aaxxaer bhuqaj loA Halaktaem wmixxpaaTaj loA Oaxijtaem wkmixxpTej Hagowjim Aaxxaer sbijbowtejkaem Oaxijtaem׃ 11.13  wajHij kHinaabAij wplaTjaaHw baen-bnaajaaH met waaAaepol Oal-paanaj waaAaezOaq qowl-gaadowl waaAomar AaHaaH Aadonaaj jHwiH kaalaaH AataaH OoxaeH Aet xxAerijt jixraaAel׃ p 11.14  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 11.15  baen-Aaadaam Aahaejkaa Aahaejkaa Aanxxej gAulaataekaa wkaal-bejt jixraaAel kuloH Aaxxaer Aaamrw laaHaem joxxbej jrwxxaalaim rahaqw meOal jHwaaH laanw HijA nitnaaH HaaAaaraec lmowraaxxaaH׃ s 11.16  laaken Aaemor koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH kij Hirhaqtijm bagowjim wkij Hapijcowtijm baaAaraacowt waaAaeHij laaHaem lmiqdaaxx mOaT baaAaraacowt Aaxxaer-baaAw xxaam׃ s 11.17  laaken Aaemor koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH wqibactij Aaetkaem min-HaaOamijm wAaasaptij Aaetkaem min-HaaAaraacowt Aaxxaer npocowtaem baaHaem wnaatatij laakaem Aaet-Aadmat jixraaAel׃ 11.18  wbaaAw-xxaamaaH wHesijrw Aaet-kaal-xxiqwcaejHaa wAaet-kaal-towOabowtaejHaa mimaenaaH׃ 11.19  wnaatatij laaHaem leb Aaehaad wrwha hadaaxxaaH Aaeten bqirbkaem waHasirotij leb HaaAaebaen mibxaaraam wnaatatij laaHaem leb baaxaar׃ 11.20  lmaOan bhuqotaj jelekw wAaet-mixxpaaTaj jixxmrw wOaaxw Aotaam wHaajw-lij lOaam waAanij AaeHjaeH laaHaem leAloHijm׃ 11.21  wAael-leb xxiqwcejHaem wtowOabowtejHaem libaam Holek darkaam broAxxaam naatatij nAum Aadonaaj jHwiH׃ 11.22  wajixAw Hakrwbijm Aaet-kanpejHaem wHaaAowpanijm lOumaataam wkbowd AaeloHej-jixraaAel OalejHaem milmaaOlaaH׃ 11.23  wajaOal kbowd jHwaaH meOal towk HaaOijr wajaOamod Oal-HaaHaar Aaxxaer miqaedaem laaOijr׃ 11.24  wrwha nxaaAatnij watbijAenij kaxdijmaaH Aael-HagowlaaH bamarAaeH brwha AaeloHijm wajaOal meOaalaj HamarAaeH Aaxxaer raaAijtij׃ 11.25  waaAadaber Aael-HagowlaaH Aet kaal-dibrej jHwaaH Aaxxaer HaerAaanij׃ p

11.1  ותשא אתי רוח ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזר ואת־פלטיהו בן־בניהו שרי העם׃ פ 11.2  ויאמר אלי בן־אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת־רע בעיר הזאת׃ 11.3  האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר׃ 11.4  לכן הנבא עליהם הנבא בן־אדם׃ 11.5  ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה־אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה׃ 11.6  הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל׃ פ 11.7  לכן כה־אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה׃ 11.8  חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה׃ 11.9  והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד־זרים ועשיתי בכם שפטים׃ 11.10  בחרב תפלו על־גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי־אני יהוה׃ 11.11  היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם׃ 11.12  וידעתם כי־אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם׃ 11.13  ויהי כהנבאי ופלטיהו בן־בניה מת ואפל על־פני ואזעק קול־גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל׃ פ 11.14  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 11.15  בן־אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל־בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה׃ ס 11.16  לכן אמר כה־אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר־באו שם׃ ס 11.17  לכן אמר כה־אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן־העמים ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל׃ 11.18  ובאו־שמה והסירו את־כל־שקוציה ואת־כל־תועבותיה ממנה׃ 11.19  ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר׃ 11.20  למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃ 11.21  ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃ 11.22  וישאו הכרובים את־כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃ 11.23  ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על־ההר אשר מקדם לעיר׃ 11.24  ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל־הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי׃ 11.25  ואדבר אל־הגולה את כל־דברי יהוה אשר הראני׃ פ

11.1  wtxA Atj rwh wtbA Atj Al-xOr bjt-jHwH Hqdmwnj HpwnH qdjmH wHnH bpth HxOr Oxrjm whmxH Ajx wArAH btwkm At-jAznjH bn-Ozr wAt-plTjHw bn-bnjHw xrj HOm׃ p 11.2  wjAmr Alj bn-Adm AlH HAnxjm Hhxbjm Awn wHjOcjm Oct-rO bOjr HzAt׃ 11.3  HAmrjm lA bqrwb bnwt btjm HjA Hsjr wAnhnw Hbxr׃ 11.4  lkn HnbA OljHm HnbA bn-Adm׃ 11.5  wtpl Olj rwh jHwH wjAmr Alj Amr kH-Amr jHwH kn Amrtm bjt jxrAl wmOlwt rwhkm Anj jdOtjH׃ 11.6  Hrbjtm hlljkm bOjr HzAt wmlAtm hwctjH hll׃ p 11.7  lkn kH-Amr Adnj jHwH hlljkm Axr xmtm btwkH HmH Hbxr wHjA Hsjr wAtkm HwcjA mtwkH׃ 11.8  hrb jrAtm whrb AbjA Oljkm nAm Adnj jHwH׃ 11.9  wHwcAtj Atkm mtwkH wnttj Atkm bjd-zrjm wOxjtj bkm xpTjm׃ 11.10  bhrb tplw Ol-gbwl jxrAl AxpwT Atkm wjdOtm kj-Anj jHwH׃ 11.11  HjA lA-tHjH lkm lsjr wAtm tHjw btwkH lbxr Al-gbwl jxrAl AxpT Atkm׃ 11.12  wjdOtm kj-Anj jHwH Axr bhqj lA Hlktm wmxpTj lA Oxjtm wkmxpTj Hgwjm Axr sbjbwtjkm Oxjtm׃ 11.13  wjHj kHnbAj wplTjHw bn-bnjH mt wApl Ol-pnj wAzOq qwl-gdwl wAmr AHH Adnj jHwH klH AtH OxH At xArjt jxrAl׃ p 11.14  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 11.15  bn-Adm Ahjk Ahjk Anxj gAltk wkl-bjt jxrAl klH Axr Amrw lHm jxbj jrwxlm rhqw mOl jHwH lnw HjA ntnH HArc lmwrxH׃ s 11.16  lkn Amr kH-Amr Adnj jHwH kj Hrhqtjm bgwjm wkj Hpjcwtjm bArcwt wAHj lHm lmqdx mOT bArcwt Axr-bAw xm׃ s 11.17  lkn Amr kH-Amr Adnj jHwH wqbctj Atkm mn-HOmjm wAsptj Atkm mn-HArcwt Axr npcwtm bHm wnttj lkm At-Admt jxrAl׃ 11.18  wbAw-xmH wHsjrw At-kl-xqwcjH wAt-kl-twObwtjH mmnH׃ 11.19  wnttj lHm lb Ahd wrwh hdxH Atn bqrbkm wHsrtj lb HAbn mbxrm wnttj lHm lb bxr׃ 11.20  lmOn bhqtj jlkw wAt-mxpTj jxmrw wOxw Atm wHjw-lj lOm wAnj AHjH lHm lAlHjm׃ 11.21  wAl-lb xqwcjHm wtwObwtjHm lbm Hlk drkm brAxm nttj nAm Adnj jHwH׃ 11.22  wjxAw Hkrwbjm At-knpjHm wHAwpnjm lOmtm wkbwd AlHj-jxrAl OljHm mlmOlH׃ 11.23  wjOl kbwd jHwH mOl twk HOjr wjOmd Ol-HHr Axr mqdm lOjr׃ 11.24  wrwh nxAtnj wtbjAnj kxdjmH Al-HgwlH bmrAH brwh AlHjm wjOl mOlj HmrAH Axr rAjtj׃ 11.25  wAdbr Al-HgwlH At kl-dbrj jHwH Axr HrAnj׃ p

11.1  Et elevavit me spiritus et duxit me ad portam domus Domini orientalem, quae respicit solis ortum; et ecce in introitu portae viginti quinque viri, et vidi in medio eorum Iezoniam filium Azur et Pheltiam filium Banaiae, principes populi. 11.2  Dixitque ad me: “ Fili hominis, hi sunt viri, qui cogitant iniquitatem et tractant consilium pessimum in urbe ista 11.3  dicentes: “Nonne dudum aedificatae sunt domus? Haec est lebes, nos autem carnes”. 11.4  Idcirco vaticinare de eis; vaticinare, fili hominis ”. 11.5  Et irruit in me spiritus Domini et dixit ad me: “ Loquere. Haec dicit Dominus: Sic locuti estis, domus Israel, et cogitationes cordis vestri ego novi. 11.6  Plurimos occidistis in urbe hac et implestis vias eius interfectis. 11.7  Propterea haec dicit Dominus Deus: Interfecti vestri, quos posuistis in medio eius, hi sunt carnes, et haec est lebes, et educam vos de medio eius. 11.8  Gladium metuitis, et gladium inducam super vos, ait Dominus Deus. 11.9  Et eiciam vos de medio eius daboque vos in manu hostium et faciam in vobis iudicia. 11.10  Gladio cadetis, in finibus Israel iudicabo vos, et scietis quia ego Dominus. 11.11  Haec non erit vobis in lebetem, et vos non eritis in medio eius in carnes: in finibus Israel iudicabo vos; 11.12  et scietis quia ego Dominus, qui in praeceptis meis non ambulastis et iudicia mea non fecistis, sed iuxta iudicia gentium, quae in circuitu vestro sunt, estis operati ”. 11.13  Et factum est cum prophetarem, Pheltias filius Banaiae mortuus est; et cecidi in faciem meam, clamans voce magna, et dixi: “ Heu, Domine Deus, consummationem tu facis reliquiarum Israel! ”. 11.14  Et factum est verbum Domini ad me dicens: 11.15  “ Fili hominis, fratres tui, fratres tui, viri propinqui tui et omnis domus Israel, universi, quibus dixerunt habitatores Ierusalem: “Longe sunt a Domino; nobis data est terra in possessionem”. 11.16  Propterea haec dicit Dominus Deus: Quia longe feci eos in gentibus et quia dispersi eos in terris, ero eis in sanctificationem modicam in terris, ad quas venerunt. 11.17  Propterea loquere: Haec dicit Dominus Deus: Congregabo vos de populis et adunabo de terris, in quibus dispersi estis, daboque vobis humum Israel. 11.18  Et ingredientur illuc et auferent omnes offensiones cunctasque abominationes eius de illa. 11.19  Et dabo eis cor aliud et spiritum novum tribuam in visceribus eorum; et auferam cor lapideum de carne eorum et dabo eis cor carneum, 11.20  ut in praeceptis meis ambulent et iudicia mea custodiant faciantque ea et sint mihi in populum, et ego sim eis in Deum. 11.21  Quorum cor post offendicula et abominationes suas ambulat, horum viam in capite suo ponam ”, dicit Dominus Deus. 11.22  Et elevaverunt cherubim alas suas, et rotae cum eis, et gloria Dei Israel erat super eos; 11.23  et ascendit gloria Domini de medio civitatis stetitque super montem, qui est ad orientem urbis. 11.24  Et spiritus levavit me adduxitque in Chaldaeam ad transmigrationem in visione in spiritu Dei; et sublata est a me visio, quam videram. 11.25  Et locutus sum ad transmigrationem omnia verba Domini, quae ostenderat mihi.

12.1  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 12.2  Menschensohn, du wohnst inmitten eines widerspenstigen Hauses, welches Augen hat zum Sehen und doch nicht sieht, Ohren zum Hören und doch nicht hört; denn sie sind ein widerspenstiges Haus. 12.3  Darum, du Menschensohn, mache dir Wandergeräte und ziehe bei Tage vor ihren Augen aus. Vor ihren Augen sollst du von deinem Wohnort an einen anderen Ort ziehen; vielleicht werden sie es bemerken, denn sie sind ein widerspenstiges Haus. 12.4  Du sollst dein Geräte wie Wandergeräte bei Tage vor ihren Augen heraustragen; du aber sollst des Abends vor ihren Augen hinausziehen, wie man auszieht, wenn man auswandern will. 12.5  Du sollst vor ihren Augen die Wand durchbrechen und dein Geräte dadurch hinaustragen. 12.6  Du sollst es vor ihren Augen auf die Schulter nehmen und es in der Finsternis hinaustragen. Verhülle aber dein Angesicht, daß du das Land nicht sehest; denn ich habe dich zum Zeichen gemacht für das Haus Israel. 12.7  Da tat ich so, wie mir befohlen war; mein Gerät brachte ich wie Wandergeräte bei Tag hinaus; und am Abend durchbrach ich mit der Hand die Wand; da es aber finster ward, nahm ich es auf meine Schulter und trug es vor ihren Augen hinaus. 12.8  Aber am Morgen früh erging das Wort des HERRN an mich also: 12.9  Menschensohn, hat nicht das widerspenstige Haus Israel zu dir gesagt: 12.10  «Was tust du da?» Sage zu ihnen: So spricht Gott, der HERR: diese Weissagung gilt Jerusalem und dem ganzen Hause Israel, welches darin ist. 12.11  Sage: Ich bin für euch ein Wahrzeichen! Wie ich getan habe, so soll es ihnen gehen! In die Verbannung, in die Gefangenschaft müssen sie wandern! 12.12  Und der Fürst, der in ihrer Mitte ist, wird seine Schulter beladen und sich im Finstern davonmachen. Man wird durch die Mauer brechen, um ihn da hinauszuführen; er wird sein Angesicht verhüllen, daß er mit seinen Augen das Land nicht ansehen müsse. 12.13  Ich will auch mein Garn über ihn ausspannen, und er wird in meinem Netz gefangen werden; und ich will ihn gen Babel führen, in das Land der Chaldäer; aber er wird es nicht sehen und soll daselbst sterben. 12.14  Und alles, was um ihn her ist, seine Helfer und seine Truppen, will ich in alle Winde zerstreuen und das Schwert hinter ihnen zücken. 12.15  Dann werden sie erkennen, daß ich der HERR bin, wenn ich sie unter die Heiden zerstreut und in die Länder verjagt habe. 12.16  Und ich will von ihnen einige Männer übriglassen vom Schwerte, vom Hunger und von der Pest, damit sie unter den Heiden, unter welche sie kommen, alle ihre Greuel erzählen und erfahren, daß ich der HERR bin. 12.17  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 12.18  Menschensohn, du sollst dein Brot mit Zittern essen und dein Wasser mit Furcht und Sorgen trinken; 12.19  und du sollst zu dem Volke des Landes sagen: So spricht Gott, der HERR, zu den Einwohnern Jerusalems, zum Land Israel. Sie müssen ihr Brot mit Sorgen essen und ihr Wasser mit Entsetzen trinken, weil ihr Land von aller seiner Fülle entsetzlich verödet wird, wegen des Frevels aller derer, die darin wohnen. 12.20  Die bewohnten Städte sollen wüste und das Land öde werden, damit ihr erfahret, daß ich der HERR bin! 12.21  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 12.22  Menschensohn, was ist das für ein Sprichwort, welches ihr im Lande Israel brauchet, indem ihr sprecht: Die Tage ziehen sich hinaus, und es wird nichts aus allen Gesichten! 12.23  Darum sprich zu ihnen: So spricht Gott, der HERR: Ich will diesem Sprichwort ein Ende machen, daß man es in Israel nicht mehr brauchen soll! Du aber sprich zu ihnen: Die Tage sind nahe, und jedes Wort der Weissagung trifft ein! 12.24  Denn es soll hinfort kein lügenhaftes Gesicht und keine schmeichelhafte Wahrsagung mehr geben inmitten des Hauses Israel! 12.25  Denn ich, der HERR, rede; was ich sage, das soll geschehen und nicht weiter verzögert werden. Ja, ich will zu euren Zeiten, du widerspenstiges Haus, ein Wort reden und es vollbringen, spricht Gott, der HERR. 12.26  Weiter erging des HERRN Wort an mich also: 12.27  Menschensohn, siehe, das Haus Israel spricht also: «Das Gesicht, welches er gesehen hat, erfüllt sich noch lange nicht, und er weissagt von fernen Zeiten!» 12.28  Darum sage zu ihnen: Also spricht Gott, der HERR: Keines meiner Worte soll mehr verzögert werden; das Wort, welches ich gesprochen habe, soll geschehen, spricht Gott, der HERR.

12.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 12.2  υἱὲ ἀνθρώπου ἐν μέσῳ τῶν ἀδικιῶν αὐτῶν σὺ κατοικεῖς οἳ ἔχουσιν ὀφθαλμοὺς τοῦ βλέπειν καὶ οὐ βλέπουσιν καὶ ὦτα ἔχουσιν τοῦ ἀκούειν καὶ οὐκ ἀκούουσιν διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 12.3  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου ποίησον σεαυτῷ σκεύη αἰχμαλωσίας ἡμέρας ἐνώπιον αὐτῶν καὶ αἰχμαλωτευθήσῃ ἐκ τοῦ τόπου σου εἰς ἕτερον τόπον ἐνώπιον αὐτῶν ὅπως ἴδωσιν διότι οἶκος παραπικραίνων ἐστίν 12.4  καὶ ἐξοίσεις τὰ σκεύη σου ὡς σκεύη αἰχμαλωσίας ἡμέρας κατ' ὀφθαλμοὺς αὐτῶν καὶ σὺ ἐξελεύσῃ ἑσπέρας ὡς ἐκπορεύεται αἰχμάλωτος 12.5  ἐνώπιον αὐτῶν διόρυξον σεαυτῷ εἰς τὸν τοῖχον καὶ διεξελεύσῃ δι' αὐτοῦ 12.6  ἐνώπιον αὐτῶν ἐπ' ὤμων ἀναλημφθήσῃ καὶ κεκρυμμένος ἐξελεύσῃ τὸ πρόσωπόν σου συγκαλύψεις καὶ οὐ μὴ ἴδῃς τὴν γῆν διότι τέρας δέδωκά σε τῷ οἴκῳ ισραηλ 12.7  καὶ ἐποίησα οὕτως κατὰ πάντα ὅσα ἐνετείλατό μοι καὶ σκεύη ἐξήνεγκα ὡς σκεύη αἰχμαλωσίας ἡμέρας καὶ ἑσπέρας διώρυξα ἐμαυτῷ τὸν τοῖχον καὶ κεκρυμμένος ἐξῆλθον ἐπ' ὤμων ἀνελήμφθην ἐνώπιον αὐτῶν 12.8  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με τὸ πρωὶ λέγων 12.9  υἱὲ ἀνθρώπου οὐκ εἶπαν πρὸς σὲ ὁ οἶκος τοῦ ισραηλ οἶκος ὁ παραπικραίνων τί σὺ ποιεῖς 12.10  εἰπὸν πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος κύριος ὁ ἄρχων καὶ ὁ ἀφηγούμενος ἐν ιερουσαλημ καὶ παντὶ οἴκῳ ισραηλ οἵ εἰσιν ἐν μέσῳ αὐτῶν 12.11  εἰπὸν ὅτι ἐγὼ τέρατα ποιῶ ἐν μέσῳ αὐτῆς ὃν τρόπον πεποίηκα οὕτως ἔσται αὐτοῖς ἐν μετοικεσίᾳ καὶ ἐν αἰχμαλωσίᾳ πορεύσονται 12.12  καὶ ὁ ἄρχων ἐν μέσῳ αὐτῶν ἐπ' ὤμων ἀρθήσεται καὶ κεκρυμμένος ἐξελεύσεται διὰ τοῦ τοίχου καὶ διορύξει τοῦ ἐξελθεῖν αὐτὸν δι' αὐτοῦ τὸ πρόσωπον αὐτοῦ συγκαλύψει ὅπως μὴ ὁραθῇ ὀφθαλμῷ καὶ αὐτὸς τὴν γῆν οὐκ ὄψεται 12.13  καὶ ἐκπετάσω τὸ δίκτυόν μου ἐπ' αὐτόν καὶ συλλημφθήσεται ἐν τῇ περιοχῇ μου καὶ ἄξω αὐτὸν εἰς βαβυλῶνα εἰς γῆν χαλδαίων καὶ αὐτὴν οὐκ ὄψεται καὶ ἐκεῖ τελευτήσει 12.14  καὶ πάντας τοὺς κύκλῳ αὐτοῦ τοὺς βοηθοὺς αὐτοῦ καὶ πάντας τοὺς ἀντιλαμβανομένους αὐτοῦ διασπερῶ εἰς πάντα ἄνεμον καὶ ῥομφαίαν ἐκκενώσω ὀπίσω αὐτῶν 12.15  καὶ γνώσονται διότι ἐγὼ κύριος ἐν τῷ διασκορπίσαι με αὐτοὺς ἐν τοῖς ἔθνεσιν καὶ διασπερῶ αὐτοὺς ἐν ταῖς χώραις 12.16  καὶ ὑπολείψομαι ἐξ αὐτῶν ἄνδρας ἀριθμῷ ἐκ ῥομφαίας καὶ ἐκ λιμοῦ καὶ ἐκ θανάτου ὅπως ἐκδιηγῶνται πάσας τὰς ἀνομίας αὐτῶν ἐν τοῖς ἔθνεσιν οὗ εἰσήλθοσαν ἐκεῖ καὶ γνώσονται ὅτι ἐγὼ κύριος 12.17  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 12.18  υἱὲ ἀνθρώπου τὸν ἄρτον σου μετ' ὀδύνης φάγεσαι καὶ τὸ ὕδωρ σου μετὰ βασάνου καὶ θλίψεως πίεσαι 12.19  καὶ ἐρεῖς πρὸς τὸν λαὸν τῆς γῆς τάδε λέγει κύριος τοῖς κατοικοῦσιν ιερουσαλημ ἐπὶ τῆς γῆς τοῦ ισραηλ τοὺς ἄρτους αὐτῶν μετ' ἐνδείας φάγονται καὶ τὸ ὕδωρ αὐτῶν μετὰ ἀφανισμοῦ πίονται ὅπως ἀφανισθῇ ἡ γῆ σὺν πληρώματι αὐτῆς ἐν ἀσεβείᾳ γὰρ πάντες οἱ κατοικοῦντες ἐν αὐτῇ 12.20  καὶ αἱ πόλεις αὐτῶν αἱ κατοικούμεναι ἐξερημωθήσονται καὶ ἡ γῆ εἰς ἀφανισμὸν ἔσται καὶ ἐπιγνώσεσθε διότι ἐγὼ κύριος 12.21  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 12.22  υἱὲ ἀνθρώπου τίς ὑμῖν ἡ παραβολὴ αὕτη ἐπὶ τῆς γῆς τοῦ ισραηλ λέγοντες μακρὰν αἱ ἡμέραι ἀπόλωλεν ὅρασις 12.23  διὰ τοῦτο εἰπὸν πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος ἀποστρέψω τὴν παραβολὴν ταύτην καὶ οὐκέτι μὴ εἴπωσιν τὴν παραβολὴν ταύτην οἶκος τοῦ ισραηλ ὅτι λαλήσεις πρὸς αὐτούς ἠγγίκασιν αἱ ἡμέραι καὶ λόγος πάσης ὁράσεως 12.24  ὅτι οὐκ ἔσται ἔτι πᾶσα ὅρασις ψευδὴς καὶ μαντευόμενος τὰ πρὸς χάριν ἐν μέσῳ τῶν υἱῶν ισραηλ 12.25  διότι ἐγὼ κύριος λαλήσω τοὺς λόγους μου λαλήσω καὶ ποιήσω καὶ οὐ μὴ μηκύνω ἔτι ὅτι ἐν ταῖς ἡμέραις ὑμῶν οἶκος ὁ παραπικραίνων λαλήσω λόγον καὶ ποιήσω λέγει κύριος 12.26  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 12.27  υἱὲ ἀνθρώπου ἰδοὺ οἶκος ισραηλ ὁ παραπικραίνων λέγοντες λέγουσιν ἡ ὅρασις ἣν οὗτος ὁρᾷ εἰς ἡμέρας πολλάς καὶ εἰς καιροὺς μακροὺς οὗτος προφητεύει 12.28  διὰ τοῦτο εἰπὸν πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος οὐ μὴ μηκύνωσιν οὐκέτι πάντες οἱ λόγοι μου οὓς ἂν λαλήσω λαλήσω καὶ ποιήσω λέγει κύριος

12.1  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 12.2  yie anthrohpoy en mesoh tohn adikiohn aytohn sy katoikeis oi echoysin ophthalmoys toy blepein kai oy blepoysin kai ohta echoysin toy akoyein kai oyk akoyoysin dioti oikos parapikrainohn estin 12.3  kai sy yie anthrohpoy poiehson seaytoh skeyeh aichmalohsias ehmeras enohpion aytohn kai aichmalohteythehseh ek toy topoy soy eis eteron topon enohpion aytohn opohs idohsin dioti oikos parapikrainohn estin 12.4  kai exoiseis ta skeyeh soy ohs skeyeh aichmalohsias ehmeras kat' ophthalmoys aytohn kai sy exeleyseh esperas ohs ekporeyetai aichmalohtos 12.5  enohpion aytohn dioryxon seaytoh eis ton toichon kai diexeleyseh di' aytoy 12.6  enohpion aytohn ep' ohmohn analehmphthehseh kai kekrymmenos exeleyseh to prosohpon soy sygkalypseis kai oy meh idehs tehn gehn dioti teras dedohka se toh oikoh israehl 12.7  kai epoiehsa oytohs kata panta osa eneteilato moi kai skeyeh exehnegka ohs skeyeh aichmalohsias ehmeras kai esperas diohryxa emaytoh ton toichon kai kekrymmenos exehlthon ep' ohmohn anelehmphthehn enohpion aytohn 12.8  kai egeneto logos kyrioy pros me to prohi legohn 12.9  yie anthrohpoy oyk eipan pros se o oikos toy israehl oikos o parapikrainohn ti sy poieis 12.10  eipon pros aytoys tade legei kyrios kyrios o archohn kai o aphehgoymenos en ieroysalehm kai panti oikoh israehl oi eisin en mesoh aytohn 12.11  eipon oti egoh terata poioh en mesoh aytehs on tropon pepoiehka oytohs estai aytois en metoikesia kai en aichmalohsia poreysontai 12.12  kai o archohn en mesoh aytohn ep' ohmohn arthehsetai kai kekrymmenos exeleysetai dia toy toichoy kai dioryxei toy exelthein ayton di' aytoy to prosohpon aytoy sygkalypsei opohs meh oratheh ophthalmoh kai aytos tehn gehn oyk opsetai 12.13  kai ekpetasoh to diktyon moy ep' ayton kai syllehmphthehsetai en teh periocheh moy kai axoh ayton eis babylohna eis gehn chaldaiohn kai aytehn oyk opsetai kai ekei teleytehsei 12.14  kai pantas toys kykloh aytoy toys boehthoys aytoy kai pantas toys antilambanomenoys aytoy diasperoh eis panta anemon kai romphaian ekkenohsoh opisoh aytohn 12.15  kai gnohsontai dioti egoh kyrios en toh diaskorpisai me aytoys en tois ethnesin kai diasperoh aytoys en tais chohrais 12.16  kai ypoleipsomai ex aytohn andras arithmoh ek romphaias kai ek limoy kai ek thanatoy opohs ekdiehgohntai pasas tas anomias aytohn en tois ethnesin oy eisehlthosan ekei kai gnohsontai oti egoh kyrios 12.17  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 12.18  yie anthrohpoy ton arton soy met' odynehs phagesai kai to ydohr soy meta basanoy kai thlipseohs piesai 12.19  kai ereis pros ton laon tehs gehs tade legei kyrios tois katoikoysin ieroysalehm epi tehs gehs toy israehl toys artoys aytohn met' endeias phagontai kai to ydohr aytohn meta aphanismoy piontai opohs aphanistheh eh geh syn plehrohmati aytehs en asebeia gar pantes oi katoikoyntes en ayteh 12.20  kai ai poleis aytohn ai katoikoymenai exerehmohthehsontai kai eh geh eis aphanismon estai kai epignohsesthe dioti egoh kyrios 12.21  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 12.22  yie anthrohpoy tis ymin eh paraboleh ayteh epi tehs gehs toy israehl legontes makran ai ehmerai apolohlen orasis 12.23  dia toyto eipon pros aytoys tade legei kyrios apostrepsoh tehn parabolehn taytehn kai oyketi meh eipohsin tehn parabolehn taytehn oikos toy israehl oti lalehseis pros aytoys ehggikasin ai ehmerai kai logos pasehs oraseohs 12.24  oti oyk estai eti pasa orasis pseydehs kai manteyomenos ta pros charin en mesoh tohn yiohn israehl 12.25  dioti egoh kyrios lalehsoh toys logoys moy lalehsoh kai poiehsoh kai oy meh mehkynoh eti oti en tais ehmerais ymohn oikos o parapikrainohn lalehsoh logon kai poiehsoh legei kyrios 12.26  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 12.27  yie anthrohpoy idoy oikos israehl o parapikrainohn legontes legoysin eh orasis ehn oytos ora eis ehmeras pollas kai eis kairoys makroys oytos prophehteyei 12.28  dia toyto eipon pros aytoys tade legei kyrios oy meh mehkynohsin oyketi pantes oi logoi moy oys an lalehsoh lalehsoh kai poiehsoh legei kyrios

12.1  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 12.2  בֶּן־אָדָם בְּתֹוךְ בֵּית־הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאֹות וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם׃ 12.3  וְאַתָּה בֶן־אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גֹולָה וּגְלֵה יֹומָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקֹומְךָ אֶל־מָקֹום אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ 12.4  וְהֹוצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גֹולָה יֹומָם לְעֵינֵיהֶם וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמֹוצָאֵי גֹּולָה׃ 12.5  לְעֵינֵיהֶם חֲתָר־לְךָ בַקִּיר וְהֹוצֵאתָ בֹּו׃ 12.6  לְעֵינֵיהֶם עַל־כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תֹוצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ כִּי־מֹופֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃ 12.7  וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הֹוצֵאתִי כִּכְלֵי גֹולָה יֹומָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הֹוצֵאתִי עַל־כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם׃ פ 12.8  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר׃ 12.9  בֶּן־אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה׃ 12.10  אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלַם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתֹוכָם׃ 12.11  אֱמֹר אֲנִי מֹופֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם בַּגֹּולָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ׃ 12.12  וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתֹוכָם אֶל־כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהֹוצִיא בֹו פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ׃ 12.13  וּפָרַשְׂתִּי אֶת־רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתֹו בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאֹותָהּ לֹא־יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת׃ 12.14  וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו [עֶזְרֹה כ] (עֶזְרֹו ק) וְכָל־אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל־רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם׃ 12.15  וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בַּהֲפִיצִי אֹותָם בַּגֹּויִם וְזֵרִיתִי אֹותָם בָּאֲרָצֹות׃ 12.16  וְהֹותַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת־כָּל־תֹּועֲבֹותֵיהֶם בַּגֹּויִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ 12.17  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 12.18  בֶּן־אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה׃ 12.19  וְאָמַרְתָּ אֶל־עַם הָאָרֶץ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְיֹושְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמֹון יִשְׁתּוּ לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ מֵחֲמַס כָּל־הַיֹּשְׁבִים בָּהּ׃ 12.20  וְהֶעָרִים הַנֹּושָׁבֹות תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ 12.21  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 12.22  בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזֹון׃ 12.23  לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתֹו עֹוד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל־חָזֹון׃ 12.24  כִּי לֹא יִהְיֶה עֹוד כָּל־חֲזֹון שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתֹוךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 12.25  כִּי ׀ אֲנִי יְהוָה אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עֹוד כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ 12.26  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 12.27  בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזֹון אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחֹוקֹות הוּא נִבָּא׃ 12.28  לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא־תִמָּשֵׁךְ עֹוד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ ס

12.1  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 12.2  baen-Aaadaam btowk bejt-Hamaerij AataaH joxxeb Aaxxaer Oejnajim laaHaem lirAowt wloA raaAw Aaaznajim laaHaem lixxmoOa wloA xxaameOw kij bejt mrij Hem׃ 12.3  wAataaH baen-Aaadaam OaxeH lkaa klej gowlaaH wgleH jowmaam lOejnejHaem wgaalijtaa mimqowmkaa Aael-maaqowm Aaher lOejnejHaem Awlaj jirAw kij bejt mrij HemaaH׃ 12.4  wHowceAtaa kelaejkaa kiklej gowlaaH jowmaam lOejnejHaem wAataaH teceA baaOaeraeb lOejnejHaem kmowcaaAej gowlaaH׃ 12.5  lOejnejHaem hataar-lkaa baqijr wHowceAtaa bow׃ 12.6  lOejnejHaem Oal-kaatep tixaaA baaOalaaTaaH towcijA paanaejkaa tkasaeH wloA tirAaeH Aaet-HaaAaaraec kij-mowpet ntatijkaa lbejt jixraaAel׃ 12.7  waaAaOax ken kaAaxxaer cuwejtij kelaj HowceAtij kiklej gowlaaH jowmaam wbaaOaeraeb haatartij-lij baqijr bjaad baaOalaaTaaH HowceAtij Oal-kaatep naaxaaAtij lOejnejHaem׃ p 12.8  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj baboqaer leAmor׃ 12.9  baen-Aaadaam HaloA Aaamrw Aelaejkaa bejt jixraaAel bejt Hamaerij maaH AataaH OoxaeH׃ 12.10  Aaemor AalejHaem koH Aaamar Aadonaaj jHowiH HanaaxijA HamaxaaA HazaeH bijrwxxaalam wkaal-bejt jixraaAel Aaxxaer-HemaaH btowkaam׃ 12.11  Aaemor Aanij mowpaetkaem kaAaxxaer Oaaxijtij ken jeOaaxaeH laaHaem bagowlaaH baxxbij jelekw׃ 12.12  wHanaaxijA Aaxxaer-btowkaam Aael-kaatep jixaaA baaOalaaTaaH wjeceA baqijr jahtrw lHowcijA bow paanaajw jkasaeH jaOan Aaxxaer loA-jirAaeH laOajin HwA Aaet-HaaAaaraec׃ 12.13  wpaaraxtij Aaet-rixxtij Oaalaajw wnitpax bimcwdaatij wHebeAtij Aotow baabaelaaH Aaeraec kaxdijm wAowtaaH loA-jirAaeH wxxaam jaamwt׃ 12.14  wkol Aaxxaer sbijbotaajw [OaezroH k] (Oaezrow q) wkaal-Aagapaajw AaezaaraeH lkaal-rwha whaeraeb Aaarijq AaharejHaem׃ 12.15  wjaadOw kij-Aanij jHwaaH baHapijcij Aowtaam bagowjim wzerijtij Aowtaam baaAaraacowt׃ 12.16  wHowtartij meHaem Aanxxej mispaar mehaeraeb meraaOaab wmidaabaer lmaOan jsaprw Aaet-kaal-towOabowtejHaem bagowjim Aaxxaer-baaAw xxaam wjaadOw kij-Aanij jHwaaH׃ p 12.17  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 12.18  baen-Aaadaam lahmkaa braOaxx toAkel wmejmaejkaa braagzaaH wbidAaagaaH tixxtaeH׃ 12.19  wAaamartaa Aael-Oam HaaAaaraec koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH ljowxxbej jrwxxaalaim Aael-Aadmat jixraaAel lahmaam bidAaagaaH joAkelw wmejmejHaem bxximaamown jixxtw lmaOan texxam AarcaaH mimloAaaH mehamas kaal-Hajoxxbijm baaH׃ 12.20  wHaeOaarijm Hanowxxaabowt taehaerabnaaH wHaaAaaraec xxmaamaaH tiHjaeH wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH׃ p 12.21  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 12.22  baen-Aaadaam maaH-Hamaaxxaal HazaeH laakaem Oal-Aadmat jixraaAel leAmor jaAarkw Hajaamijm wAaabad kaal-haazown׃ 12.23  laaken Aaemor AalejHaem koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH Hixxbatij Aaet-Hamaaxxaal HazaeH wloA-jimxxlw Aotow Oowd bjixraaAel kij Aim-daber AalejHaem qaarbw Hajaamijm wdbar kaal-haazown׃ 12.24  kij loA jiHjaeH Oowd kaal-hazown xxaawA wmiqsam haalaaq btowk bejt jixraaAel׃ 12.25  kij Aanij jHwaaH Aadaber Aet Aaxxaer Aadaber daabaar wjeOaaxaeH loA timaaxxek Oowd kij bijmejkaem bejt Hamaerij Aadaber daabaar waOaxijtijw nAum Aadonaaj jHwiH׃ p 12.26  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 12.27  baen-Aaadaam HineH bejt-jixraaAel Aomrijm Haehaazown Aaxxaer-HwA hozaeH ljaamijm rabijm wlOitijm rhowqowt HwA nibaaA׃ 12.28  laaken Aaemor AalejHaem koH Aaamar Aadonaaj jHwiH loA-timaaxxek Oowd kaal-dbaaraaj Aaxxaer Aadaber daabaar wjeOaaxaeH nAum Aadonaaj jHwiH׃ s

12.1  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 12.2  בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃ 12.3  ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃ 12.4  והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃ 12.5  לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃ 12.6  לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל׃ 12.7  ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃ פ 12.8  ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃ 12.9  בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃ 12.10  אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃ 12.11  אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃ 12.12  והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃ 12.13  ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃ 12.14  וכל אשר סביבתיו [עזרה כ] (עזרו ק) וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃ 12.15  וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃ 12.16  והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃ פ 12.17  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 12.18  בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃ 12.19  ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃ 12.20  והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃ פ 12.21  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 12.22  בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃ 12.23  לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃ 12.24  כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃ 12.25  כי ׀ אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃ פ 12.26  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 12.27  בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃ 12.28  לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃ ס

12.1  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 12.2  bn-Adm btwk bjt-Hmrj AtH jxb Axr Ojnjm lHm lrAwt wlA rAw Aznjm lHm lxmO wlA xmOw kj bjt mrj Hm׃ 12.3  wAtH bn-Adm OxH lk klj gwlH wglH jwmm lOjnjHm wgljt mmqwmk Al-mqwm Ahr lOjnjHm Awlj jrAw kj bjt mrj HmH׃ 12.4  wHwcAt kljk kklj gwlH jwmm lOjnjHm wAtH tcA bOrb lOjnjHm kmwcAj gwlH׃ 12.5  lOjnjHm htr-lk bqjr wHwcAt bw׃ 12.6  lOjnjHm Ol-ktp txA bOlTH twcjA pnjk tksH wlA trAH At-HArc kj-mwpt nttjk lbjt jxrAl׃ 12.7  wAOx kn kAxr cwjtj klj HwcAtj kklj gwlH jwmm wbOrb htrtj-lj bqjr bjd bOlTH HwcAtj Ol-ktp nxAtj lOjnjHm׃ p 12.8  wjHj dbr-jHwH Alj bbqr lAmr׃ 12.9  bn-Adm HlA Amrw Aljk bjt jxrAl bjt Hmrj mH AtH OxH׃ 12.10  Amr AljHm kH Amr Adnj jHwH HnxjA HmxA HzH bjrwxlm wkl-bjt jxrAl Axr-HmH btwkm׃ 12.11  Amr Anj mwptkm kAxr Oxjtj kn jOxH lHm bgwlH bxbj jlkw׃ 12.12  wHnxjA Axr-btwkm Al-ktp jxA bOlTH wjcA bqjr jhtrw lHwcjA bw pnjw jksH jOn Axr lA-jrAH lOjn HwA At-HArc׃ 12.13  wprxtj At-rxtj Oljw wntpx bmcwdtj wHbAtj Atw bblH Arc kxdjm wAwtH lA-jrAH wxm jmwt׃ 12.14  wkl Axr sbjbtjw [OzrH k] (Ozrw q) wkl-Agpjw AzrH lkl-rwh whrb Arjq AhrjHm׃ 12.15  wjdOw kj-Anj jHwH bHpjcj Awtm bgwjm wzrjtj Awtm bArcwt׃ 12.16  wHwtrtj mHm Anxj mspr mhrb mrOb wmdbr lmOn jsprw At-kl-twObwtjHm bgwjm Axr-bAw xm wjdOw kj-Anj jHwH׃ p 12.17  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 12.18  bn-Adm lhmk brOx tAkl wmjmjk brgzH wbdAgH txtH׃ 12.19  wAmrt Al-Om HArc kH-Amr Adnj jHwH ljwxbj jrwxlm Al-Admt jxrAl lhmm bdAgH jAklw wmjmjHm bxmmwn jxtw lmOn txm ArcH mmlAH mhms kl-Hjxbjm bH׃ 12.20  wHOrjm Hnwxbwt thrbnH wHArc xmmH tHjH wjdOtm kj-Anj jHwH׃ p 12.21  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 12.22  bn-Adm mH-Hmxl HzH lkm Ol-Admt jxrAl lAmr jArkw Hjmjm wAbd kl-hzwn׃ 12.23  lkn Amr AljHm kH-Amr Adnj jHwH Hxbtj At-Hmxl HzH wlA-jmxlw Atw Owd bjxrAl kj Am-dbr AljHm qrbw Hjmjm wdbr kl-hzwn׃ 12.24  kj lA jHjH Owd kl-hzwn xwA wmqsm hlq btwk bjt jxrAl׃ 12.25  kj Anj jHwH Adbr At Axr Adbr dbr wjOxH lA tmxk Owd kj bjmjkm bjt Hmrj Adbr dbr wOxjtjw nAm Adnj jHwH׃ p 12.26  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 12.27  bn-Adm HnH bjt-jxrAl Amrjm Hhzwn Axr-HwA hzH ljmjm rbjm wlOtjm rhwqwt HwA nbA׃ 12.28  lkn Amr AljHm kH Amr Adnj jHwH lA-tmxk Owd kl-dbrj Axr Adbr dbr wjOxH nAm Adnj jHwH׃ s

12.1  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 12.2  “ Fili hominis, in medio domus exasperantis tu habitas, qui oculos habent ad videndum et non vident, et aures ad audiendum et non audiunt, quia domus exasperans est. 12.3  Tu ergo, fili hominis, fac tibi vasa transmigrationis et transmigrabis per diem coram eis; transmigrabis autem de loco tuo ad locum alterum in conspectu eorum, si forte aspiciant, quia domus exasperans est. 12.4  Et efferes foras vasa tua quasi vasa transmigrantis per diem in conspectu eorum; tu autem egredieris vespere coram eis, sicut egreditur migrans. 12.5  Ante oculos eorum perfode tibi parietem et efferes per eum; 12.6  in conspectu eorum in umeris portabis, in caligine efferes: faciem tuam velabis et non videbis terram, quia portentum dedi te domui Israel ”. 12.7  Feci ergo, sicut praeceperat mihi Dominus: vasa mea protuli quasi vasa transmigrantis per diem et vespere perfodi mihi parietem manu; et in caligine extuli in umeris portans in conspectu eorum. 12.8  Et factus est sermo Domini ad me mane dicens: 12.9  “ Fili hominis, numquid non dixerunt ad te domus Israel, domus exasperans: “Quid tu facis?”. 12.10  Dic ad eos: Haec dicit Dominus Deus: Super ducem onus istud, qui est in Ierusalem, et super omnem domum Israel, quae est in medio eius. 12.11  Dic: Ego portentum vestrum. Quomodo feci, sic fiet illis: in transmigrationem et in captivitatem ibunt. 12.12  Et dux, qui est in medio eorum, in umeris portabit, in caligine, et egredietur; parietem perfodient, ut transitus fiat per eum; faciem suam operiet, ut non videat oculo terram. 12.13  Et extendam rete meum super illum, et capietur in tendicula mea; et adducam eum in Babylonem in terram Chaldaeorum, et ipsam non videbit ibique morietur. 12.14  Et omnes, qui circa eum sunt, praesidium eius et agmina eius, dispergam in omnem ventum; et gladium evaginabo post eos. 12.15  Et scient quia ego Dominus, quando dispersero illos in gentibus et disseminavero eos in terris. 12.16  Et relinquam ex eis viros paucos a gladio et fame et pestilentia, ut narrent omnia scelera eorum in gentibus, ad quas ingredientur, et scient quia ego Dominus ”. 12.17  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 12.18  “ Fili hominis, panem tuum in conturbatione comede; sed et aquam tuam in trepidatione et sollicitudine bibe. 12.19  Et dices ad populum terrae: Haec dicit Dominus Deus ad eos, qui habitant in Ierusalem in terra Israel: Panem suum in sollicitudine comedent et aquam suam in desolatione bibent, quia desolabitur terra a plenitudine sua propter violentiam omnium, qui habitant in ea; 12.20  et civitates, quae nunc habitantur, desolatae erunt, terraque deserta, et scietis quia ego Dominus ”. 12.21  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 12.22  “ Fili hominis, quod est proverbium istud vobis in terra Israel dicentibus: “In longum differentur dies, et peribit omnis visio”? 12.23  Ideo dic ad eos: Haec dicit Dominus Deus: Quiescere faciam proverbium istud, neque vulgo dicetur ultra in Israel; et loquere ad eos quod appropinquaverint dies et sermo omnis visionis. 12.24  Non enim erit ultra omnis visio vana neque divinatio ambigua in medio filiorum Israel, 12.25  quia ego Dominus loquar; quodcumque locutus fuero verbum, et fiet: non prolongabitur amplius, sed in diebus vestris, domus exasperans, loquar verbum et faciam illud ”, dicit Dominus Deus. 12.26  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 12.27  “ Fili hominis, ecce domus Israel dicentium: “Visio, quam hic videt, in dies multos et in tempora longa iste prophetat”; 12.28  propterea dic ad eos: Haec dicit Dominus Deus: Non differetur ultra omnis sermo meus; verbum, quod locutus fuero, complebitur ”, dicit Dominus Deus.

13.1  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 13.2  Menschensohn, weissage wider die Propheten Israels, welche weissagen, und sage zu denen, die aus ihrem eigenen Herzen weissagen: 13.3  Höret das Wort des HERRN! So spricht Gott, der HERR: Wehe den törichten Propheten, die ihrem eigenen Geiste folgen und dem, was sie nicht gesehen haben! 13.4  Israel, gleich Schakalen in den Ruinen sind deine Propheten! 13.5  Ihr seid nicht in die Risse getreten und habt keine Mauer um das Haus Israel gemacht, daß es im Kampfe standzuhalten vermöchte am Tage des HERRN! 13.6  Sie schauen Trug und lügenhafte Wahrsagung, sie, die da sagen: «So spricht der HERR!» obgleich der HERR sie nicht gesandt hat; und sie machen ihnen Hoffnung, daß er das Wort bestätige. 13.7  Habt ihr nicht falsche Gesichte gesehen und lügenhafte Wahrsagung ausgesprochen und dabei gesagt: «So spricht der HERR!» während ich doch nichts gesagt habe? 13.8  Darum spricht Gott, der HERR, also: Weil ihr Trug redet und Lügen schauet, so seht, ich will an euch! spricht Gott, der HERR. 13.9  Und meine Hand soll über die Propheten kommen, welche Trug schauen und Lügen wahrsagen. Sie sollen nicht der Gemeinschaft meines Volkes angehören und nicht in das Verzeichnis des Hauses Israel eingetragen werden; sie sollen auch nicht in das Land Israel kommen, und ihr werdet erfahren, daß ich, Gott, der HERR bin, 13.10  darum, ja, darum, weil sie mein Volk irregeführt und von Frieden geredet haben, wo doch kein Friede ist! Jenes baut eine Wand, und diese übertünchen sie mit losem Kalk! 13.11  So sage nun denen, die mit losem Kalk tünchen, daß er abfallen wird. Es soll ein überschwemmender Platzregen kommen, und Hagelsteine werden fallen, und ein Sturmwind wird losbrechen! 13.12  Ja, siehe, die Wand wird fallen! Wird man nicht alsdann zu euch sagen: Wo ist nun die Tünche, die ihr aufgestrichen habt? 13.13  Darum spricht Gott, der HERR, also: Ich lasse in meinem Zorn einen Sturmwind hervorbrechen, und ein überschwemmender Platzregen soll durch meinen Zorn kommen und Hagelsteine durch meinen Grimm zur Vernichtung. 13.14  Und die Wand, welche ihr mit losem Kalk getüncht habt, will ich niederreißen und zu Boden werfen, daß ihr Fundament aufgedeckt werde und sie falle und ihr darunter umkommet; so werdet ihr erfahren, daß ich der HERR bin. 13.15  Also will ich an dieser Wand und an denen, welche sie mit losem Kalk getüncht haben, meinen Grimm kühlen und zu euch sagen: Die Wand ist nicht mehr, und die, welche sie getüncht haben, sind auch nicht mehr, 13.16  nämlich die Propheten Israels, welche Jerusalem weissagen und Gesichte des Friedens für sie schauen, wo doch kein Friede ist, spricht Gott, der HERR. 13.17  Und du, Menschensohn, richte dein Angesicht wider die Töchter deines Volkes, welche aus ihrem eigenen Herzen weissagen, und weissage wider sie und sprich: 13.18  So spricht Gott, der HERR: Wehe den Weibern, welche Binden nähen für alle Handgelenke und Überwürfe verfertigen für Köpfe jeder Größe, um Seelen zu fangen! Wollt ihr die Seelen meines Volkes fangen, um eure eigenen Seelen am Leben zu erhalten? 13.19  Ihr entheiliget mich bei meinem Volke für einige Hände voll Gerste und für etliche Bissen Brot, um Seelen zu töten, welche nicht sterben sollten, und Seelen am Leben zu erhalten, welche nicht leben sollten, indem ihr mein Volk anlüget, das euren Lügen Gehör schenkt! 13.20  Darum spricht Gott, der HERR, also: Siehe, ich will an eure Binden, mit welchen ihr die Seelen fanget wie Vögel! Ich will sie euch von den Armen reißen und die Seelen, welche ihr fanget, freilassen wie Vögel! 13.21  Und ich will eure Kopfüberwürfe zerreißen und mein Volk aus eurer Hand erretten, daß sie hinfort nicht mehr als Beute in eure Hand fallen; und ihr sollt erfahren, daß ich der HERR bin. 13.22  Weil ihr das Herz des Gerechten fälschlicherweise kränket, den ich doch nicht gekränkt haben will, dagegen die Hände des Gottlosen stärket, daß er sich ja nicht bekehre von seinem bösen Wege und er am Leben bleibe, 13.23  darum sollt ihr hinfort keinen Trug mehr schauen und keine Wahrsagerei mehr treiben, sondern ich will mein Volk aus euren Händen erretten, und ihr sollt erfahren, daß ich der HERR bin!

13.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 13.2  υἱὲ ἀνθρώπου προφήτευσον ἐπὶ τοὺς προφήτας τοῦ ισραηλ καὶ προφητεύσεις καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς ἀκούσατε λόγον κυρίου 13.3  τάδε λέγει κύριος οὐαὶ τοῖς προφητεύουσιν ἀπὸ καρδίας αὐτῶν καὶ τὸ καθόλου μὴ βλέπουσιν 13.4  οἱ προφῆταί σου ισραηλ ὡς ἀλώπεκες ἐν ταῖς ἐρήμοις 13.5  οὐκ ἔστησαν ἐν στερεώματι καὶ συνήγαγον ποίμνια ἐπὶ τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ οὐκ ἀνέστησαν οἱ λέγοντες ἐν ἡμέρᾳ κυρίου 13.6  βλέποντες ψευδῆ μαντευόμενοι μάταια οἱ λέγοντες λέγει κύριος καὶ κύριος οὐκ ἀπέσταλκεν αὐτούς καὶ ἤρξαντο τοῦ ἀναστῆσαι λόγον 13.7  οὐχ ὅρασιν ψευδῆ ἑωράκατε καὶ μαντείας ματαίας εἰρήκατε 13.8  διὰ τοῦτο εἰπόν τάδε λέγει κύριος ἀνθ' ὧν οἱ λόγοι ὑμῶν ψευδεῖς καὶ αἱ μαντεῖαι ὑμῶν μάταιαι διὰ τοῦτο ἰδοὺ ἐγὼ ἐφ' ὑμᾶς λέγει κύριος 13.9  καὶ ἐκτενῶ τὴν χεῖρά μου ἐπὶ τοὺς προφήτας τοὺς ὁρῶντας ψευδῆ καὶ τοὺς ἀποφθεγγομένους μάταια ἐν παιδείᾳ τοῦ λαοῦ μου οὐκ ἔσονται οὐδὲ ἐν γραφῇ οἴκου ισραηλ οὐ γραφήσονται καὶ εἰς τὴν γῆν τοῦ ισραηλ οὐκ εἰσελεύσονται καὶ γνώσονται διότι ἐγὼ κύριος 13.10  ἀνθ' ὧν τὸν λαόν μου ἐπλάνησαν λέγοντες εἰρήνη εἰρήνη καὶ οὐκ ἦν εἰρήνη καὶ οὗτος οἰκοδομεῖ τοῖχον καὶ αὐτοὶ ἀλείφουσιν αὐτόν εἰ πεσεῖται 13.11  εἰπὸν πρὸς τοὺς ἀλείφοντας πεσεῖται καὶ ἔσται ὑετὸς κατακλύζων καὶ δώσω λίθους πετροβόλους εἰς τοὺς ἐνδέσμους αὐτῶν καὶ πεσοῦνται καὶ πνεῦμα ἐξαῖρον καὶ ῥαγήσεται 13.12  καὶ ἰδοὺ πέπτωκεν ὁ τοῖχος καὶ οὐκ ἐροῦσιν πρὸς ὑμᾶς ποῦ ἐστιν ἡ ἀλοιφὴ ὑμῶν ἣν ἠλείψατε 13.13  διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριος καὶ ῥήξω πνοὴν ἐξαίρουσαν μετὰ θυμοῦ καὶ ὑετὸς κατακλύζων ἐν ὀργῇ μου ἔσται καὶ τοὺς λίθους τοὺς πετροβόλους ἐν θυμῷ ἐπάξω εἰς συντέλειαν 13.14  καὶ κατασκάψω τὸν τοῖχον ὃν ἠλείψατε καὶ πεσεῖται καὶ θήσω αὐτὸν ἐπὶ τὴν γῆν καὶ ἀποκαλυφθήσεται τὰ θεμέλια αὐτοῦ καὶ πεσεῖται καὶ συντελεσθήσεσθε μετ' ἐλέγχων καὶ ἐπιγνώσεσθε διότι ἐγὼ κύριος 13.15  καὶ συντελέσω τὸν θυμόν μου ἐπὶ τὸν τοῖχον καὶ ἐπὶ τοὺς ἀλείφοντας αὐτόν καὶ πεσεῖται καὶ εἶπα πρὸς ὑμᾶς οὐκ ἔστιν ὁ τοῖχος οὐδὲ οἱ ἀλείφοντες αὐτὸν 13.16  προφῆται τοῦ ισραηλ οἱ προφητεύοντες ἐπὶ ιερουσαλημ καὶ οἱ ὁρῶντες αὐτῇ εἰρήνην καὶ εἰρήνη οὐκ ἔστιν λέγει κύριος 13.17  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου στήρισον τὸ πρόσωπόν σου ἐπὶ τὰς θυγατέρας τοῦ λαοῦ σου τὰς προφητευούσας ἀπὸ καρδίας αὐτῶν καὶ προφήτευσον ἐπ' αὐτὰς 13.18  καὶ ἐρεῖς τάδε λέγει κύριος οὐαὶ ταῖς συρραπτούσαις προσκεφάλαια ἐπὶ πάντα ἀγκῶνα χειρὸς καὶ ποιούσαις ἐπιβόλαια ἐπὶ πᾶσαν κεφαλὴν πάσης ἡλικίας τοῦ διαστρέφειν ψυχάς αἱ ψυχαὶ διεστράφησαν τοῦ λαοῦ μου καὶ ψυχὰς περιεποιοῦντο 13.19  καὶ ἐβεβήλουν με πρὸς τὸν λαόν μου ἕνεκεν δρακὸς κριθῶν καὶ ἕνεκεν κλασμάτων ἄρτου τοῦ ἀποκτεῖναι ψυχάς ἃς οὐκ ἔδει ἀποθανεῖν καὶ τοῦ περιποιήσασθαι ψυχάς ἃς οὐκ ἔδει ζῆσαι ἐν τῷ ἀποφθέγγεσθαι ὑμᾶς λαῷ εἰσακούοντι μάταια ἀποφθέγματα 13.20  διὰ τοῦτο τάδε λέγει κύριος κύριος ἰδοὺ ἐγὼ ἐπὶ τὰ προσκεφάλαια ὑμῶν ἐφ' ἃ ὑμεῖς συστρέφετε ἐκεῖ ψυχάς καὶ διαρρήξω αὐτὰ ἀπὸ τῶν βραχιόνων ὑμῶν καὶ ἐξαποστελῶ τὰς ψυχάς ἃς ὑμεῖς ἐκστρέφετε τὰς ψυχὰς αὐτῶν εἰς διασκορπισμόν 13.21  καὶ διαρρήξω τὰ ἐπιβόλαια ὑμῶν καὶ ῥύσομαι τὸν λαόν μου ἐκ χειρὸς ὑμῶν καὶ οὐκέτι ἔσονται ἐν χερσὶν ὑμῶν εἰς συστροφήν καὶ ἐπιγνώσεσθε διότι ἐγὼ κύριος 13.22  ἀνθ' ὧν διεστρέφετε καρδίαν δικαίου ἀδίκως καὶ ἐγὼ οὐ διέστρεφον αὐτὸν καὶ τοῦ κατισχῦσαι χεῖρας ἀνόμου τὸ καθόλου μὴ ἀποστρέψαι ἀπὸ τῆς ὁδοῦ αὐτοῦ τῆς πονηρᾶς καὶ ζῆσαι αὐτόν 13.23  διὰ τοῦτο ψευδῆ οὐ μὴ ἴδητε καὶ μαντείας οὐ μὴ μαντεύσησθε ἔτι καὶ ῥύσομαι τὸν λαόν μου ἐκ χειρὸς ὑμῶν καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγὼ κύριος

13.1  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 13.2  yie anthrohpoy prophehteyson epi toys prophehtas toy israehl kai prophehteyseis kai ereis pros aytoys akoysate logon kyrioy 13.3  tade legei kyrios oyai tois prophehteyoysin apo kardias aytohn kai to katholoy meh blepoysin 13.4  oi prophehtai soy israehl ohs alohpekes en tais erehmois 13.5  oyk estehsan en stereohmati kai synehgagon poimnia epi ton oikon toy israehl oyk anestehsan oi legontes en ehmera kyrioy 13.6  blepontes pseydeh manteyomenoi mataia oi legontes legei kyrios kai kyrios oyk apestalken aytoys kai ehrxanto toy anastehsai logon 13.7  oych orasin pseydeh eohrakate kai manteias mataias eirehkate 13.8  dia toyto eipon tade legei kyrios anth' ohn oi logoi ymohn pseydeis kai ai manteiai ymohn mataiai dia toyto idoy egoh eph' ymas legei kyrios 13.9  kai ektenoh tehn cheira moy epi toys prophehtas toys orohntas pseydeh kai toys apophtheggomenoys mataia en paideia toy laoy moy oyk esontai oyde en grapheh oikoy israehl oy graphehsontai kai eis tehn gehn toy israehl oyk eiseleysontai kai gnohsontai dioti egoh kyrios 13.10  anth' ohn ton laon moy eplanehsan legontes eirehneh eirehneh kai oyk ehn eirehneh kai oytos oikodomei toichon kai aytoi aleiphoysin ayton ei peseitai 13.11  eipon pros toys aleiphontas peseitai kai estai yetos kataklyzohn kai dohsoh lithoys petroboloys eis toys endesmoys aytohn kai pesoyntai kai pneyma exairon kai ragehsetai 13.12  kai idoy peptohken o toichos kai oyk eroysin pros ymas poy estin eh aloipheh ymohn ehn ehleipsate 13.13  dia toyto tade legei kyrios kai rehxoh pnoehn exairoysan meta thymoy kai yetos kataklyzohn en orgeh moy estai kai toys lithoys toys petroboloys en thymoh epaxoh eis synteleian 13.14  kai kataskapsoh ton toichon on ehleipsate kai peseitai kai thehsoh ayton epi tehn gehn kai apokalyphthehsetai ta themelia aytoy kai peseitai kai syntelesthehsesthe met' elegchohn kai epignohsesthe dioti egoh kyrios 13.15  kai syntelesoh ton thymon moy epi ton toichon kai epi toys aleiphontas ayton kai peseitai kai eipa pros ymas oyk estin o toichos oyde oi aleiphontes ayton 13.16  prophehtai toy israehl oi prophehteyontes epi ieroysalehm kai oi orohntes ayteh eirehnehn kai eirehneh oyk estin legei kyrios 13.17  kai sy yie anthrohpoy stehrison to prosohpon soy epi tas thygateras toy laoy soy tas prophehteyoysas apo kardias aytohn kai prophehteyson ep' aytas 13.18  kai ereis tade legei kyrios oyai tais syrraptoysais proskephalaia epi panta agkohna cheiros kai poioysais epibolaia epi pasan kephalehn pasehs ehlikias toy diastrephein psychas ai psychai diestraphehsan toy laoy moy kai psychas periepoioynto 13.19  kai ebebehloyn me pros ton laon moy eneken drakos krithohn kai eneken klasmatohn artoy toy apokteinai psychas as oyk edei apothanein kai toy peripoiehsasthai psychas as oyk edei zehsai en toh apophtheggesthai ymas laoh eisakoyonti mataia apophthegmata 13.20  dia toyto tade legei kyrios kyrios idoy egoh epi ta proskephalaia ymohn eph' a ymeis systrephete ekei psychas kai diarrehxoh ayta apo tohn brachionohn ymohn kai exaposteloh tas psychas as ymeis ekstrephete tas psychas aytohn eis diaskorpismon 13.21  kai diarrehxoh ta epibolaia ymohn kai rysomai ton laon moy ek cheiros ymohn kai oyketi esontai en chersin ymohn eis systrophehn kai epignohsesthe dioti egoh kyrios 13.22  anth' ohn diestrephete kardian dikaioy adikohs kai egoh oy diestrephon ayton kai toy katischysai cheiras anomoy to katholoy meh apostrepsai apo tehs odoy aytoy tehs ponehras kai zehsai ayton 13.23  dia toyto pseydeh oy meh idehte kai manteias oy meh manteysehsthe eti kai rysomai ton laon moy ek cheiros ymohn kai gnohsesthe oti egoh kyrios

13.1  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 13.2  בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃ 13.3  כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֹוי עַל־הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ׃ 13.4  כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבֹות נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ׃ 13.5  לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצֹות וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיֹום יְהוָה׃ 13.6  חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם־יְהוָה וַיהוָה לֹא שְׁלָחָם וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר׃ 13.7  הֲלֹוא מַחֲזֵה־שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם וְאֹמְרִים נְאֻם־יְהוָה וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי׃ ס 13.8  לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 13.9  וְהָיְתָה יָדִי אֶל־הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסֹוד עַמִּי לֹא־יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית־יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה׃ 13.10  יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת־עַמִּי לֵאמֹר שָׁלֹום וְאֵין שָׁלֹום וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתֹו תָּפֵל׃ 13.11  אֱמֹר אֶל־טָחֵי תָפֵל וְיִפֹּל הָיָה ׀ גֶּשֶׁם שֹׁוטֵף וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפֹּלְנָה וְרוּחַ סְעָרֹות תְּבַקֵּעַ׃ 13.12  וְהִנֵּה נָפַל הַקִּיר הֲלֹוא יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם אַיֵּה הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם׃ ס 13.13  לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וּבִקַּעְתִּי רוּחַ־סְעָרֹות בַּחֲמָתִי וְגֶשֶׁם שֹׁטֵף בְּאַפִּי יִהְיֶה וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּחֵמָה לְכָלָה׃ 13.14  וְהָרַסְתִּי אֶת־הַקִּיר אֲשֶׁר־טַחְתֶּם תָּפֵל וְהִגַּעְתִּיהוּ אֶל־הָאָרֶץ וְנִגְלָה יְסֹדֹו וְנָפְלָה וּכְלִיתֶם בְּתֹוכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 13.15  וְכִלֵּיתִי אֶת־חֲמָתִי בַּקִּיר וּבַטָּחִים אֹתֹו תָּפֵל וְאֹמַר לָכֶם אֵין הַקִּיר וְאֵין הַטָּחִים אֹתֹו׃ 13.16  נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִבְּאִים אֶל־יְרוּשָׁלִַם וְהַחֹזִים לָהּ חֲזֹון שָׁלֹם וְאֵין שָׁלֹם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ פ 13.17  וְאַתָּה בֶן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנֹות עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאֹות מִלִּבְּהֶן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן׃ 13.18  וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה הֹוי לִמְתַפְּרֹות כְּסָתֹות עַל ׀ כָּל־אַצִּילֵי יָדַי וְעֹשֹׂות הַמִּסְפָּחֹות עַל־רֹאשׁ כָּל־קֹומָה לְצֹודֵד נְפָשֹׁות הַנְּפָשֹׁות תְּצֹודֵדְנָה לְעַמִּי וּנְפָשֹׁות לָכֶנָה תְחַיֶּינָה׃ 13.19  וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל־עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּבִפְתֹותֵי לֶחֶם לְהָמִית נְפָשֹׁות אֲשֶׁר לֹא־תְמוּתֶנָה וּלְחַיֹּות נְפָשֹׁות אֲשֶׁר לֹא־תִחְיֶינָה בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב׃ ס 13.20  לָכֵן כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֶל־כִּסְּתֹותֵיכֶנָה אֲשֶׁר אַתֵּנָה מְצֹדְדֹות שָׁם אֶת־הַנְּפָשֹׁות לְפֹרְחֹות וְקָרַעְתִּי אֹתָם מֵעַל זְרֹועֹתֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי אֶת־הַנְּפָשֹׁות אֲשֶׁר אַתֶּם מְצֹדְדֹות אֶת־נְפָשִׁים לְפֹרְחֹת׃ 13.21  וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא־יִהְיוּ עֹוד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ 13.22  יַעַן הַכְאֹות לֵב־צַדִּיק שֶׁקֶר וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע לְבִלְתִּי־שׁוּב מִדַּרְכֹּו הָרָע לְהַחֲיֹתֹו׃ 13.23  לָכֵן וְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא־תִקְסַמְנָה עֹוד וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה׃

13.1  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 13.2  baen-Aaadaam HinaabeA Aael-nbijAej jixraaAel HanibaaAijm wAaamartaa linbijAej milibaam xximOw dbar-jHwaaH׃ 13.3  koH Aaamar Aadonaaj jHwiH Howj Oal-HanbijAijm Hanbaalijm Aaxxaer Holkijm Aahar rwhaam wlbiltij raaAw׃ 13.4  kxxuOaalijm baahaaraabowt nbijAaejkaa jixraaAel Haajw׃ 13.5  loA Oalijtaem bapraacowt watigdrw gaader Oal-bejt jixraaAel laOamod bamilhaamaaH bjowm jHwaaH׃ 13.6  haazw xxaawA wqaesaem kaazaab HaaAomrijm nAum-jHwaaH wajHwaaH loA xxlaahaam wjihalw lqajem daabaar׃ 13.7  HalowA mahazeH-xxaawA hazijtaem wmiqsam kaazaab Aamartaem wAomrijm nAum-jHwaaH waAanij loA dibartij׃ s 13.8  laaken koH Aaamar Aadonaaj jHwiH jaOan dabaerkaem xxaawA wahazijtaem kaazaab laaken Hinnij Aalejkaem nAum Aadonaaj jHwiH׃ 13.9  wHaajtaaH jaadij Aael-HanbijAijm Hahozijm xxaawA wHaqosmijm kaazaab bsowd Oamij loA-jiHjw wbiktaab bejt-jixraaAel loA jikaatebw wAael-Aadmat jixraaAel loA jaaboAw wijdaOtaem kij Aanij Aadonaaj jHwiH׃ 13.10  jaOan wbjaOan HiTOw Aaet-Oamij leAmor xxaalowm wAejn xxaalowm wHwA bonaeH hajic wHinaam Taahijm Aotow taapel׃ 13.11  Aaemor Aael-Taahej taapel wjipol HaajaaH gaexxaem xxowTep wAatenaaH Aabnej Aaelgaabijxx tipolnaaH wrwha sOaarowt tbaqeOa׃ 13.12  wHineH naapal Haqijr HalowA jeAaamer Aalejkaem AajeH HaTijha Aaxxaer Tahtaem׃ s 13.13  laaken koH Aaamar Aadonaaj jHwiH wbiqaOtij rwha-sOaarowt bahamaatij wgaexxaem xxoTep bAapij jiHjaeH wAabnej Aaelgaabijxx bhemaaH lkaalaaH׃ 13.14  wHaarastij Aaet-Haqijr Aaxxaer-Tahtaem taapel wHigaOtijHw Aael-HaaAaaraec wniglaaH jsodow wnaaplaaH wklijtaem btowkaaH wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH׃ 13.15  wkilejtij Aaet-hamaatij baqijr wbaTaahijm Aotow taapel wAomar laakaem Aejn Haqijr wAejn HaTaahijm Aotow׃ 13.16  nbijAej jixraaAel HanibAijm Aael-jrwxxaalaim wHahozijm laaH hazown xxaalom wAejn xxaalom nAum Aadonaaj jHowiH׃ p 13.17  wAataaH baen-Aaadaam xijm paanaejkaa Aael-bnowt Oamkaa HamitnabAowt milibHaen wHinaabeA OalejHaen׃ 13.18  wAaamartaa koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH Howj limtaprowt ksaatowt Oal kaal-Aacijlej jaadaj wOoxowt Hamispaahowt Oal-roAxx kaal-qowmaaH lcowded npaaxxowt Hanpaaxxowt tcowdednaaH lOamij wnpaaxxowt laakaenaaH thajaejnaaH׃ 13.19  wathalaelnaaH Aotij Aael-Oamij bxxaOalej xOorijm wbiptowtej laehaem lHaamijt npaaxxowt Aaxxaer loA-tmwtaenaaH wlhajowt npaaxxowt Aaxxaer loA-tihjaejnaaH bkazaebkaem lOamij xxomOej kaazaab׃ s 13.20  laaken koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH Hinnij Aael-kistowtejkaenaaH Aaxxaer AatenaaH mcoddowt xxaam Aaet-Hanpaaxxowt lporhowt wqaaraOtij Aotaam meOal zrowOotejkaem wxxilahtij Aaet-Hanpaaxxowt Aaxxaer Aataem mcoddowt Aaet-npaaxxijm lporhot׃ 13.21  wqaaraOtij Aaet-misphotejkaem wHicaltij Aaet-Oamij mijaedkaen wloA-jiHjw Oowd bjaedkaen limcwdaaH wijdaOtaen kij-Aanij jHwaaH׃ 13.22  jaOan HakAowt leb-cadijq xxaeqaer waAanij loA HikAabtijw wlhazeq jdej raaxxaaO lbiltij-xxwb midarkow HaaraaO lHahajotow׃ 13.23  laaken wA loA taehaezaejnaaH wqaesaem loA-tiqsamnaaH Oowd wHicaltij Aaet-Oamij mijaedkaen wijdaOtaen kij-Aanij jHwaaH׃

13.1  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 13.2  בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה׃ 13.3  כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃ 13.4  כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃ 13.5  לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃ 13.6  חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃ 13.7  הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי׃ ס 13.8  לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃ 13.9  והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃ 13.10  יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃ 13.11  אמר אל־טחי תפל ויפל היה ׀ גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃ 13.12  והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃ ס 13.13  לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃ 13.14  והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה׃ 13.15  וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃ 13.16  נביאי ישראל הנבאים אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃ פ 13.17  ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃ 13.18  ואמרת כה־אמר ׀ אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על ׀ כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃ 13.19  ותחללנה אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃ ס 13.20  לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת׃ 13.21  וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה׃ 13.22  יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו׃ 13.23  לכן וא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה׃

13.1  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 13.2  bn-Adm HnbA Al-nbjAj jxrAl HnbAjm wAmrt lnbjAj mlbm xmOw dbr-jHwH׃ 13.3  kH Amr Adnj jHwH Hwj Ol-HnbjAjm Hnbljm Axr Hlkjm Ahr rwhm wlbltj rAw׃ 13.4  kxOljm bhrbwt nbjAjk jxrAl Hjw׃ 13.5  lA Oljtm bprcwt wtgdrw gdr Ol-bjt jxrAl lOmd bmlhmH bjwm jHwH׃ 13.6  hzw xwA wqsm kzb HAmrjm nAm-jHwH wjHwH lA xlhm wjhlw lqjm dbr׃ 13.7  HlwA mhzH-xwA hzjtm wmqsm kzb Amrtm wAmrjm nAm-jHwH wAnj lA dbrtj׃ s 13.8  lkn kH Amr Adnj jHwH jOn dbrkm xwA whzjtm kzb lkn Hnnj Aljkm nAm Adnj jHwH׃ 13.9  wHjtH jdj Al-HnbjAjm Hhzjm xwA wHqsmjm kzb bswd Omj lA-jHjw wbktb bjt-jxrAl lA jktbw wAl-Admt jxrAl lA jbAw wjdOtm kj Anj Adnj jHwH׃ 13.10  jOn wbjOn HTOw At-Omj lAmr xlwm wAjn xlwm wHwA bnH hjc wHnm Thjm Atw tpl׃ 13.11  Amr Al-Thj tpl wjpl HjH gxm xwTp wAtnH Abnj Algbjx tplnH wrwh sOrwt tbqO׃ 13.12  wHnH npl Hqjr HlwA jAmr Aljkm AjH HTjh Axr Thtm׃ s 13.13  lkn kH Amr Adnj jHwH wbqOtj rwh-sOrwt bhmtj wgxm xTp bApj jHjH wAbnj Algbjx bhmH lklH׃ 13.14  wHrstj At-Hqjr Axr-Thtm tpl wHgOtjHw Al-HArc wnglH jsdw wnplH wkljtm btwkH wjdOtm kj-Anj jHwH׃ 13.15  wkljtj At-hmtj bqjr wbThjm Atw tpl wAmr lkm Ajn Hqjr wAjn HThjm Atw׃ 13.16  nbjAj jxrAl HnbAjm Al-jrwxlm wHhzjm lH hzwn xlm wAjn xlm nAm Adnj jHwH׃ p 13.17  wAtH bn-Adm xjm pnjk Al-bnwt Omk HmtnbAwt mlbHn wHnbA OljHn׃ 13.18  wAmrt kH-Amr Adnj jHwH Hwj lmtprwt kstwt Ol kl-Acjlj jdj wOxwt Hmsphwt Ol-rAx kl-qwmH lcwdd npxwt Hnpxwt tcwddnH lOmj wnpxwt lknH thjjnH׃ 13.19  wthllnH Atj Al-Omj bxOlj xOrjm wbptwtj lhm lHmjt npxwt Axr lA-tmwtnH wlhjwt npxwt Axr lA-thjjnH bkzbkm lOmj xmOj kzb׃ s 13.20  lkn kH-Amr Adnj jHwH Hnnj Al-kstwtjknH Axr AtnH mcddwt xm At-Hnpxwt lprhwt wqrOtj Atm mOl zrwOtjkm wxlhtj At-Hnpxwt Axr Atm mcddwt At-npxjm lprht׃ 13.21  wqrOtj At-msphtjkm wHcltj At-Omj mjdkn wlA-jHjw Owd bjdkn lmcwdH wjdOtn kj-Anj jHwH׃ 13.22  jOn HkAwt lb-cdjq xqr wAnj lA HkAbtjw wlhzq jdj rxO lbltj-xwb mdrkw HrO lHhjtw׃ 13.23  lkn wA lA thzjnH wqsm lA-tqsmnH Owd wHcltj At-Omj mjdkn wjdOtn kj-Anj jHwH׃

13.1  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 13.2  “ Fili hominis, vaticinare ad prophetas Israel, qui prophetant; et dices prophetantibus de corde suo: Audite verbum Domini. 13.3  Haec dicit Dominus Deus: Vae prophetis insipientibus, qui sequuntur spiritum suum et nihil vident! 13.4  Quasi vulpes in ruinis prophetae tui, Israel, facti sunt. 13.5  Non ascendistis confractiones neque opposuistis murum pro domo Israel, ut staretis in proelio in die Domini. 13.6  Vident vana et divinant mendacium dicentes: “Ait Dominus”, cum Dominus non miserit eos; et exspectant, ut confirmet sermonem. 13.7  Numquid non visionem cassam vidistis et divinationem mendacem locuti estis, et dicitis: “Ait Dominus”, cum ego non sim locutus? 13.8  Propterea haec dicit Dominus Deus: Quia locuti estis vana et vidistis mendacium, ideo ecce ego ad vos, ait Dominus Deus; 13.9  et erit manus mea super prophetas, qui vident vana et divinant mendacium: in consilio populi mei non erunt et in scriptura domus Israel non scribentur nec in terram Israel ingredientur, et scietis quia ego Dominus Deus. 13.10  Eo quod deceperint populum meum dicentes: “Pax”, et non est pax; et ipse aedificabat parietem, illi autem liniebant eum calce. 13.11  Dic ad eos, qui liniunt calce, quod casurus sit; erit enim imber inundans, et dabo lapides grandinis desuper irruentes et ventum procellae dissipantem. 13.12  Siquidem ecce cecidit paries; numquid non dicetur vobis: “Ubi est litura, quam levistis?”. 13.13  Propterea haec dicit Dominus Deus: Et erumpere faciam spiritum tempestatum in indignatione mea, et imber inundans in furore meo erit, et lapides grandinis in ira in consumptionem; 13.14  et destruam parietem, quem levistis calce, et adaequabo eum terrae, et revelabitur fundamentum eius, et cadet, et consumemini in medio eius et scietis quia ego sum Dominus. 13.15  Et complebo indignationem meam in pariete et in his, qui leverunt eum calce, dicamque vobis: Non est paries, et non sunt qui leverunt eum; 13.16  prophetae Israel, qui prophetant ad Ierusalem et vident ei visionem pacis, et non est pax, ait Dominus Deus. 13.17  Et tu, fili hominis, pone faciem tuam contra filias populi tui, quae prophetant de corde suo, et vaticinare super eas 13.18  et dic: Haec dicit Dominus Deus: Vae, quae consuunt fascias pro omni articulo manus et faciunt velamina pro capite omnis staturae ad capiendas animas! Numquid capietis animas de populo meo et vivificabitis animas vobis? 13.19  Et violastis me ad populum meum pro pugillo hordei et fragmento panis, ut interficeretis animas, quae mori non deberent, et vivificastis animas, quae non deberent vivere, mentientes populo meo credenti mendaciis. 13.20  Propter hoc haec dicit Dominus Deus: Ecce ego ad fascias vestras, quibus vos capitis animas quasi volatilia, et disrumpam eas de brachiis vestris; et dimittam animas, quas vos cepistis, animas quasi volatilia, 13.21  et disrumpam velamina vestra et liberabo populum meum de manu vestra, neque erunt ultra in manibus vestris ad praedandum, et scietis quia ego Dominus. 13.22  Pro eo quod maerere fecistis cor iusti mendaciter, quem ego non contristavi, et confortastis manus impii, ut non reverteretur a via sua mala et viveret, 13.23  propterea vana non videbitis et divinationes non divinabitis amplius, et eruam populum meum de manu vestra, et scietis quia ego Dominus ”.

14.1  Und es kamen etliche Männer von den Ältesten Israels zu mir und setzten sich vor mich hin. 14.2  Da erging das Wort des HERRN an mich also: 14.3  Menschensohn, diese Männer haben ihre Götzen in ihr Herz geschlossen und den Anstoß zu ihrer Missetat vor sich hingesetzt! 14.4  Sollte ich mich wohl von ihnen befragen lassen? Darum rede zu ihnen und sprich: So spricht Gott, der HERR: Jedermann vom Hause Israel, der seine Götzen in sein Herz schließt und den Anstoß zu seiner Missetat vor sich hinsetzt und zum Propheten kommt, dem will ich, der HERR selbst, nach der Menge seiner Götzen antworten, 14.5  um dem Hause Israel ans Herz zu greifen, weil sie um aller ihrer Götzen willen sich von mir entfremdet haben. 14.6  Darum sprich zu dem Hause Israel: So spricht Gott, der HERR: Kehret um und wendet euch von euren Götzen ab und wendet eure Angesichter von allen euren Greueln ab! 14.7  Denn einem jeden (er sei von dem Hause Israel oder von den Fremdlingen, die unter Israel wohnen), der sich von mir abkehrt und seine Götzen in sein Herz schließt und den Anstoß zu seiner Missetat vor sich hinstellt und trotzdem zu dem Propheten kommt, um mich durch ihn um Rat zu fragen, dem will ich, der HERR, selbst antworten. 14.8  Und ich will mein Angesicht wider diesen Mann setzen und ihn verderben, daß er zum Zeichen und Sprichwort werde, und will ihn mitten aus meinem Volk ausrotten; und so sollt ihr erfahren, daß ich der HERR bin! 14.9  Und wenn der Prophet sich betören ließe, ein Wort zu reden, so betöre ich, der HERR, denselben auch und strecke meine Hand gegen ihn aus und rotte ihn mitten aus meinem Volke aus. 14.10  Sie sollen ihre Schuld tragen: wie die Schuld des Fragers, also soll auch die Schuld des Propheten sein, 14.11  damit das Haus Israel forthin nicht mehr von mir abirre und sie sich forthin mit keiner Missetat mehr beflecken, so werden sie mein Volk sein, und ich will ihr Gott sein, spricht Gott, der HERR! 14.12  Und das Wort des HERRN erging also an mich: 14.13  Menschensohn, wenn ein Land wider mich sündigt und einen Treubruch begeht und ich meine Hand dawider ausstrecke und ihm den Stab des Brots zerbreche und eine Hungersnot hineinsende und Menschen und Vieh daraus vertilge, 14.14  und es wären die drei Männer Noah, Daniel und Hiob darin, so würden diese durch ihre Gerechtigkeit nur ihre eigene Seele erretten, spricht Gott, der HERR. 14.15  Wenn ich wilde Tiere das Land durchstreifen ließe und es würde so entvölkert und verwüstet, daß aus Furcht vor den wilden Tieren niemand mehr hindurchzöge, 14.16  und diese drei Männer wären auch darin: so wahr ich lebe, spricht Gott, der HERR, sie würden weder Söhne noch Töchter erretten; sie allein würden errettet, und das Land würde zur Wüste werden! 14.17  Oder wenn ich ein Schwert über dieses Land brächte und spräche: «Das Schwert soll durchs Land fahren!» und wenn ich Menschen und Vieh daraus vertilgen würde, 14.18  und diese drei Männer wären darin: so wahr ich lebe, spricht Gott, der HERR, sie könnten weder Söhne noch Töchter erretten, sondern sie allein würden gerettet werden! 14.19  Oder wenn ich eine Pest in dieses Land senden und meinen grimmigen Zorn in Blut darüber ausgießen würde, daß ich Menschen und Vieh daraus vertilgte, 14.20  und Noah, Daniel und Hiob wären darin, so könnten sie, so wahr ich lebe, spricht Gott, der HERR, weder Söhne noch Töchter erretten, sondern sie allein würden durch ihre Gerechtigkeit ihre Seele erretten! 14.21  Doch spricht Gott, der HERR, also: Wenn ich gleich meine vier ärgsten Gerichte, das Schwert, den Hunger, wilde Tiere und Pest über Jerusalem senden werde, um Menschen und Vieh daraus zu vertilgen, 14.22  siehe, so werden doch Gerettete darin übrigbleiben, die herausgeführt werden, Söhne und Töchter. Siehe, diese werden zu euch hinauskommen, und ihr werdet ihren Wandel und ihre Taten sehen und getröstet werden über das Unglück, welches ich über Jerusalem gebracht habe, ja, über alles, was ich über sie gebracht habe. 14.23  Und sie werden euch trösten; denn ihr werdet ihren Wandel und ihre Taten sehen und werdet erkennen, daß ich alles, was ich wider Jerusalem getan, nicht ohne Ursache getan habe, spricht Gott, der HERR.

14.1  καὶ ἦλθον πρός με ἄνδρες ἐκ τῶν πρεσβυτέρων τοῦ ισραηλ καὶ ἐκάθισαν πρὸ προσώπου μου 14.2  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 14.3  υἱὲ ἀνθρώπου οἱ ἄνδρες οὗτοι ἔθεντο τὰ διανοήματα αὐτῶν ἐπὶ τὰς καρδίας αὐτῶν καὶ τὴν κόλασιν τῶν ἀδικιῶν αὐτῶν ἔθηκαν πρὸ προσώπου αὐτῶν εἰ ἀποκρινόμενος ἀποκριθῶ αὐτοῖς 14.4  διὰ τοῦτο λάλησον αὐτοῖς καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς τάδε λέγει κύριος ἄνθρωπος ἄνθρωπος ἐκ τοῦ οἴκου ισραηλ ὃς ἂν θῇ τὰ διανοήματα αὐτοῦ ἐπὶ τὴν καρδίαν αὐτοῦ καὶ τὴν κόλασιν τῆς ἀδικίας αὐτοῦ τάξῃ πρὸ προσώπου αὐτοῦ καὶ ἔλθῃ πρὸς τὸν προφήτην ἐγὼ κύριος ἀποκριθήσομαι αὐτῷ ἐν οἷς ἐνέχεται ἡ διάνοια αὐτοῦ 14.5  ὅπως πλαγιάσῃ τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ κατὰ τὰς καρδίας αὐτῶν τὰς ἀπηλλοτριωμένας ἀπ' ἐμοῦ ἐν τοῖς ἐνθυμήμασιν αὐτῶν 14.6  διὰ τοῦτο εἰπὸν πρὸς τὸν οἶκον τοῦ ισραηλ τάδε λέγει κύριος κύριος ἐπιστράφητε καὶ ἀποστρέψατε ἀπὸ τῶν ἐπιτηδευμάτων ὑμῶν καὶ ἀπὸ πασῶν τῶν ἀσεβειῶν ὑμῶν καὶ ἐπιστρέψατε τὰ πρόσωπα ὑμῶν 14.7  διότι ἄνθρωπος ἄνθρωπος ἐκ τοῦ οἴκου ισραηλ καὶ ἐκ τῶν προσηλύτων τῶν προσηλυτευόντων ἐν τῷ ισραηλ ὃς ἂν ἀπαλλοτριωθῇ ἀπ' ἐμοῦ καὶ θῆται τὰ ἐνθυμήματα αὐτοῦ ἐπὶ τὴν καρδίαν αὐτοῦ καὶ τὴν κόλασιν τῆς ἀδικίας αὐτοῦ τάξῃ πρὸ προσώπου αὐτοῦ καὶ ἔλθῃ πρὸς τὸν προφήτην τοῦ ἐπερωτῆσαι αὐτὸν ἐν ἐμοί ἐγὼ κύριος ἀποκριθήσομαι αὐτῷ ἐν ᾧ ἐνέχεται ἐν αὐτῷ 14.8  καὶ στηριῶ τὸ πρόσωπόν μου ἐπὶ τὸν ἄνθρωπον ἐκεῖνον καὶ θήσομαι αὐτὸν εἰς ἔρημον καὶ εἰς ἀφανισμὸν καὶ ἐξαρῶ αὐτὸν ἐκ μέσου τοῦ λαοῦ μου καὶ ἐπιγνώσεσθε ὅτι ἐγὼ κύριος 14.9  καὶ ὁ προφήτης ἐὰν πλανηθῇ καὶ λαλήσῃ ἐγὼ κύριος πεπλάνηκα τὸν προφήτην ἐκεῖνον καὶ ἐκτενῶ τὴν χεῖρά μου ἐπ' αὐτὸν καὶ ἀφανιῶ αὐτὸν ἐκ μέσου τοῦ λαοῦ μου ισραηλ 14.10  καὶ λήμψονται τὴν ἀδικίαν αὐτῶν κατὰ τὸ ἀδίκημα τοῦ ἐπερωτῶντος καὶ κατὰ τὸ ἀδίκημα ὁμοίως τῷ προφήτῃ ἔσται 14.11  ὅπως μὴ πλανᾶται ἔτι ὁ οἶκος τοῦ ισραηλ ἀπ' ἐμοῦ καὶ ἵνα μὴ μιαίνωνται ἔτι ἐν πᾶσιν τοῖς παραπτώμασιν αὐτῶν καὶ ἔσονταί μοι εἰς λαόν καὶ ἐγὼ ἔσομαι αὐτοῖς εἰς θεόν λέγει κύριος 14.12  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 14.13  υἱὲ ἀνθρώπου γῆ ἐὰν ἁμάρτῃ μοι τοῦ παραπεσεῖν παράπτωμα καὶ ἐκτενῶ τὴν χεῖρά μου ἐπ' αὐτὴν καὶ συντρίψω αὐτῆς στήριγμα ἄρτου καὶ ἐξαποστελῶ ἐπ' αὐτὴν λιμὸν καὶ ἐξαρῶ ἐξ αὐτῆς ἄνθρωπον καὶ κτήνη 14.14  καὶ ἐὰν ὦσιν οἱ τρεῖς ἄνδρες οὗτοι ἐν μέσῳ αὐτῆς νωε καὶ δανιηλ καὶ ιωβ αὐτοὶ ἐν τῇ δικαιοσύνῃ αὐτῶν σωθήσονται λέγει κύριος 14.15  ἐὰν καὶ θηρία πονηρὰ ἐπάγω ἐπὶ τὴν γῆν καὶ τιμωρήσομαι αὐτὴν καὶ ἔσται εἰς ἀφανισμὸν καὶ οὐκ ἔσται ὁ διοδεύων ἀπὸ προσώπου τῶν θηρίων 14.16  καὶ οἱ τρεῖς ἄνδρες οὗτοι ἐν μέσῳ αὐτῆς ὦσι ζῶ ἐγώ λέγει κύριος εἰ υἱοὶ ἢ θυγατέρες σωθήσονται ἀλλ' ἢ αὐτοὶ μόνοι σωθήσονται ἡ δὲ γῆ ἔσται εἰς ὄλεθρον 14.17  ἢ καὶ ῥομφαίαν ἐὰν ἐπάγω ἐπὶ τὴν γῆν ἐκείνην καὶ εἴπω ῥομφαία διελθάτω διὰ τῆς γῆς καὶ ἐξαρῶ ἐξ αὐτῆς ἄνθρωπον καὶ κτῆνος 14.18  καὶ οἱ τρεῖς ἄνδρες οὗτοι ἐν μέσῳ αὐτῆς ζῶ ἐγώ λέγει κύριος οὐ μὴ ῥύσωνται υἱοὺς οὐδὲ θυγατέρας αὐτοὶ μόνοι σωθήσονται 14.19  ἢ καὶ θάνατον ἐπαποστείλω ἐπὶ τὴν γῆν ἐκείνην καὶ ἐκχεῶ τὸν θυμόν μου ἐπ' αὐτὴν ἐν αἵματι τοῦ ἐξολεθρεῦσαι ἐξ αὐτῆς ἄνθρωπον καὶ κτῆνος 14.20  καὶ νωε καὶ δανιηλ καὶ ιωβ ἐν μέσῳ αὐτῆς ζῶ ἐγώ λέγει κύριος ἐὰν υἱοὶ ἢ θυγατέρες ὑπολειφθῶσιν αὐτοὶ ἐν τῇ δικαιοσύνῃ αὐτῶν ῥύσονται τὰς ψυχὰς αὐτῶν 14.21  τάδε λέγει κύριος ἐὰν δὲ καὶ τὰς τέσσαρας ἐκδικήσεις μου τὰς πονηράς ῥομφαίαν καὶ λιμὸν καὶ θηρία πονηρὰ καὶ θάνατον ἐξαποστείλω ἐπὶ ιερουσαλημ τοῦ ἐξολεθρεῦσαι ἐξ αὐτῆς ἄνθρωπον καὶ κτῆνος 14.22  καὶ ἰδοὺ ὑπολελειμμένοι ἐν αὐτῇ οἱ ἀνασεσῳσμένοι αὐτῆς οἳ ἐξάγουσιν ἐξ αὐτῆς υἱοὺς καὶ θυγατέρας ἰδοὺ αὐτοὶ ἐκπορεύονται πρὸς ὑμᾶς καὶ ὄψεσθε τὰς ὁδοὺς αὐτῶν καὶ τὰ ἐνθυμήματα αὐτῶν καὶ μεταμεληθήσεσθε ἐπὶ τὰ κακά ἃ ἐπήγαγον ἐπὶ ιερουσαλημ πάντα τὰ κακὰ ἃ ἐπήγαγον ἐπ' αὐτήν 14.23  καὶ παρακαλέσουσιν ὑμᾶς διότι ὄψεσθε τὰς ὁδοὺς αὐτῶν καὶ τὰ ἐνθυμήματα αὐτῶν καὶ ἐπιγνώσεσθε διότι οὐ μάτην πεποίηκα πάντα ὅσα ἐποίησα ἐν αὐτῇ λέγει κύριος

14.1  kai ehlthon pros me andres ek tohn presbyterohn toy israehl kai ekathisan pro prosohpoy moy 14.2  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 14.3  yie anthrohpoy oi andres oytoi ethento ta dianoehmata aytohn epi tas kardias aytohn kai tehn kolasin tohn adikiohn aytohn ethehkan pro prosohpoy aytohn ei apokrinomenos apokrithoh aytois 14.4  dia toyto lalehson aytois kai ereis pros aytoys tade legei kyrios anthrohpos anthrohpos ek toy oikoy israehl os an theh ta dianoehmata aytoy epi tehn kardian aytoy kai tehn kolasin tehs adikias aytoy taxeh pro prosohpoy aytoy kai eltheh pros ton prophehtehn egoh kyrios apokrithehsomai aytoh en ois enechetai eh dianoia aytoy 14.5  opohs plagiaseh ton oikon toy israehl kata tas kardias aytohn tas apehllotriohmenas ap' emoy en tois enthymehmasin aytohn 14.6  dia toyto eipon pros ton oikon toy israehl tade legei kyrios kyrios epistraphehte kai apostrepsate apo tohn epitehdeymatohn ymohn kai apo pasohn tohn asebeiohn ymohn kai epistrepsate ta prosohpa ymohn 14.7  dioti anthrohpos anthrohpos ek toy oikoy israehl kai ek tohn prosehlytohn tohn prosehlyteyontohn en toh israehl os an apallotriohtheh ap' emoy kai thehtai ta enthymehmata aytoy epi tehn kardian aytoy kai tehn kolasin tehs adikias aytoy taxeh pro prosohpoy aytoy kai eltheh pros ton prophehtehn toy eperohtehsai ayton en emoi egoh kyrios apokrithehsomai aytoh en oh enechetai en aytoh 14.8  kai stehrioh to prosohpon moy epi ton anthrohpon ekeinon kai thehsomai ayton eis erehmon kai eis aphanismon kai exaroh ayton ek mesoy toy laoy moy kai epignohsesthe oti egoh kyrios 14.9  kai o prophehtehs ean planehtheh kai lalehseh egoh kyrios peplanehka ton prophehtehn ekeinon kai ektenoh tehn cheira moy ep' ayton kai aphanioh ayton ek mesoy toy laoy moy israehl 14.10  kai lehmpsontai tehn adikian aytohn kata to adikehma toy eperohtohntos kai kata to adikehma omoiohs toh prophehteh estai 14.11  opohs meh planatai eti o oikos toy israehl ap' emoy kai ina meh miainohntai eti en pasin tois paraptohmasin aytohn kai esontai moi eis laon kai egoh esomai aytois eis theon legei kyrios 14.12  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 14.13  yie anthrohpoy geh ean amarteh moi toy parapesein paraptohma kai ektenoh tehn cheira moy ep' aytehn kai syntripsoh aytehs stehrigma artoy kai exaposteloh ep' aytehn limon kai exaroh ex aytehs anthrohpon kai ktehneh 14.14  kai ean ohsin oi treis andres oytoi en mesoh aytehs nohe kai daniehl kai iohb aytoi en teh dikaiosyneh aytohn sohthehsontai legei kyrios 14.15  ean kai thehria ponehra epagoh epi tehn gehn kai timohrehsomai aytehn kai estai eis aphanismon kai oyk estai o diodeyohn apo prosohpoy tohn thehriohn 14.16  kai oi treis andres oytoi en mesoh aytehs ohsi zoh egoh legei kyrios ei yioi eh thygateres sohthehsontai all' eh aytoi monoi sohthehsontai eh de geh estai eis olethron 14.17  eh kai romphaian ean epagoh epi tehn gehn ekeinehn kai eipoh romphaia dielthatoh dia tehs gehs kai exaroh ex aytehs anthrohpon kai ktehnos 14.18  kai oi treis andres oytoi en mesoh aytehs zoh egoh legei kyrios oy meh rysohntai yioys oyde thygateras aytoi monoi sohthehsontai 14.19  eh kai thanaton epaposteiloh epi tehn gehn ekeinehn kai ekcheoh ton thymon moy ep' aytehn en aimati toy exolethreysai ex aytehs anthrohpon kai ktehnos 14.20  kai nohe kai daniehl kai iohb en mesoh aytehs zoh egoh legei kyrios ean yioi eh thygateres ypoleiphthohsin aytoi en teh dikaiosyneh aytohn rysontai tas psychas aytohn 14.21  tade legei kyrios ean de kai tas tessaras ekdikehseis moy tas ponehras romphaian kai limon kai thehria ponehra kai thanaton exaposteiloh epi ieroysalehm toy exolethreysai ex aytehs anthrohpon kai ktehnos 14.22  kai idoy ypoleleimmenoi en ayteh oi anasesohsmenoi aytehs oi exagoysin ex aytehs yioys kai thygateras idoy aytoi ekporeyontai pros ymas kai opsesthe tas odoys aytohn kai ta enthymehmata aytohn kai metamelehthehsesthe epi ta kaka a epehgagon epi ieroysalehm panta ta kaka a epehgagon ep' aytehn 14.23  kai parakalesoysin ymas dioti opsesthe tas odoys aytohn kai ta enthymehmata aytohn kai epignohsesthe dioti oy matehn pepoiehka panta osa epoiehsa en ayteh legei kyrios

14.1  וַיָּבֹוא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי׃ פ 14.2  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 14.3  בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשֹׁול עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם׃ ס 14.4  לָכֵן דַּבֵּר־אֹותָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבֹּו וּמִכְשֹׁול עֲוֹנֹו יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא אֲנִי יְהוָה נַעֲנֵיתִי לֹו [בָהּ כ] (בָא ק) בְּרֹב גִּלּוּלָיו׃ 14.5  לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם׃ ס 14.6  לָכֵן אֱמֹר ׀ אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם וּמֵעַל כָּל־תֹּועֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם׃ 14.7  כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר־יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל־לִבֹּו וּמִכְשֹׁול עֲוֹנֹו יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא לִדְרָשׁ־לֹו בִי אֲנִי יְהוָה נַעֲנֶה־לֹּו בִּי׃ 14.8  וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאֹות וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתֹּוךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה ׃ ס 14.9  וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְהוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתֹּוךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 14.10  וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה׃ 14.11  לְמַעַן לֹא־יִתְעוּ עֹוד בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא־יִטַּמְּאוּ עֹוד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ 14.12  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 14.13  בֶּן־אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 14.14  וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתֹוכָהּ נֹחַ [דָּנִאֵל כ] (דָּנִיאֵל ק) וְאִיֹּוב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 14.15  לוּ־חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עֹובֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה׃ 14.16  שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתֹוכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנֹות יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה׃ 14.17  אֹו חֶרֶב אָבִיא עַל־הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 14.18  וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתֹוכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנֹות כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ׃ 14.19  אֹו דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל־הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 14.20  וְנֹחַ [דָּנִאֵל כ] (דָּנִיאֵל ק) וְאִיֹּוב בְּתֹוכָהּ חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־בֵּן אִם־בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם׃ פ 14.21  כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אַף כִּי־אַרְבַּעַת שְׁפָטַי ׀ הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 14.22  וְהִנֵּה נֹותְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנֹות הִנָּם יֹוצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילֹותָם וְנִחַמְתֶּם עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ׃ 14.23  וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילֹותָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ פ

14.1  wajaabowA Aelaj Aanaaxxijm miziqnej jixraaAel wajexxbw lpaanaaj׃ p 14.2  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 14.3  baen-Aaadaam HaaAanaaxxijm HaaAelaeH HaeOaelw gilwlejHaem Oal-libaam wmikxxowl Oawonaam naatnw nokah pnejHaem HaAidaaroxx Aidaarexx laaHaem׃ s 14.4  laaken daber-Aowtaam wAaamartaa AalejHaem koH-Aaamar Aadonaaj jHwiH Aijxx Aijxx mibejt jixraaAel Aaxxaer jaOalaeH Aaet-gilwlaajw Aael-libow wmikxxowl Oawonow jaaxijm nokah paanaajw wbaaA Aael-HanaabijA Aanij jHwaaH naOanejtij low [baaH k] (baaA q) brob gilwlaajw׃ 14.5  lmaOan tpox Aaet-bejt-jixraaAel blibaam Aaxxaer naazorw meOaalaj bgilwlejHaem kulaam׃ s 14.6  laaken Aaemor Aael-bejt jixraaAel koH Aaamar Aadonaaj jHwiH xxwbw wHaaxxijbw meOal gilwlejkaem wmeOal kaal-towOabotejkaem Haaxxijbw pnejkaem׃ 14.7  kij Aijxx Aijxx mibejt jixraaAel wmeHager Aaxxaer-jaagwr bjixraaAel wjinaazer meAaharaj wjaOal gilwlaajw Aael-libow wmikxxowl Oawonow jaaxijm nokah paanaajw wbaaA Aael-HanaabijA lidraaxx-low bij Aanij jHwaaH naOanaeH-low bij׃ 14.8  wnaatatij paanaj baaAijxx HaHwA waHaximotijHw lAowt wlimxxaalijm wHikratijw mitowk Oamij wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH ׃ s 14.9  wHanaabijA kij-jputaeH wdibaer daabaar Aanij jHwaaH pitejtij Aet HanaabijA HaHwA wnaaTijtij Aaet-jaadij Oaalaajw wHixxmadtijw mitowk Oamij jixraaAel׃ 14.10  wnaaxAw Oawonaam kaOawon Hadorexx kaOawon HanaabijA jiHjaeH׃ 14.11  lmaOan loA-jitOw Oowd bejt-jixraaAel meAaharaj wloA-jiTamAw Oowd bkaal-pixxOejHaem wHaajw lij lOaam waAanij AaeHjaeH laaHaem leAloHijm nAum Aadonaaj jHwiH׃ p 14.12  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 14.13  baen-Aaadaam Aaeraec kij taehaeTaaA-lij limOaal-maOal wnaaTijtij jaadij OaalaejHaa wxxaabartij laaH maTeH-laahaem wHixxlahtij-baaH raaOaab wHikratij mimaenaaH Aaadaam wbHemaaH׃ 14.14  wHaajw xxloxxaet HaaAanaaxxijm HaaAelaeH btowkaaH noha [daaniAel k] (daanijAel q) wAijowb HemaaH bcidqaataam jnaclw napxxaam nAum Aadonaaj jHwiH׃ 14.15  lw-hajaaH raaOaaH AaOabijr baaAaaraec wxxiklaataaH wHaajtaaH xxmaamaaH miblij Oowber mipnej HahajaaH׃ 14.16  xxloxxaet HaaAanaaxxijm HaaAelaeH btowkaaH haj-Aaanij nAum Aadonaaj jHwiH Aim-baanijm wAim-baanowt jacijlw HemaaH lbadaam jinaacelw wHaaAaaraec tiHjaeH xxmaamaaH׃ 14.17  Aow haeraeb AaabijA Oal-HaaAaaraec HaHijA wAaamartij haeraeb taOabor baaAaaraec wHikratij mimaenaaH Aaadaam wbHemaaH׃ 14.18  wxxloxxaet HaaAanaaxxijm HaaAelaeH btowkaaH haj-Aaanij nAum Aadonaaj jHwiH loA jacijlw baanijm wbaanowt kij Hem lbadaam jinaacelw׃ 14.19  Aow daebaer Aaxxalah Aael-HaaAaaraec HaHijA wxxaapaktij hamaatij OaalaejHaa bdaam lHakrijt mimaenaaH Aaadaam wbHemaaH׃ 14.20  wnoha [daaniAel k] (daanijAel q) wAijowb btowkaaH haj-Aaanij nAum Aadonaaj jHwiH Aim-ben Aim-bat jacijlw HemaaH bcidqaataam jacijlw napxxaam׃ p 14.21  kij koH Aaamar Aadonaaj jHowiH Aap kij-AarbaOat xxpaaTaj HaaraaOijm haeraeb wraaOaab whajaaH raaOaaH waadaebaer xxilahtij Aael-jrwxxaalaaim lHakrijt mimaenaaH Aaadaam wbHemaaH׃ 14.22  wHineH nowtraaH-baaH pleTaaH HamwcaaAijm baanijm wbaanowt Hinaam jowcAijm Aalejkaem wrAijtaem Aaet-darkaam wAaet-Oalijlowtaam wnihamtaem Oal-HaaraaOaaH Aaxxaer HebeAtij Oal-jrwxxaalaim Aet kaal-Aaxxaer HebeAtij OaalaejHaa׃ 14.23  wnihamw Aaetkaem kij-tirAw Aaet-darkaam wAaet-Oalijlowtaam wijdaOtaem kij loA hinaam Oaaxijtij Aet kaal-Aaxxaer-Oaaxijtij baaH nAum Aadonaaj jHowiH׃ p

14.1  ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני׃ פ 14.2  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 14.3  בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם׃ ס 14.4  לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר ׀ אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו [בה כ] (בא ק) ברב גלוליו׃ 14.5  למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃ ס 14.6  לכן אמר ׀ אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם׃ 14.7  כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי׃ 14.8  ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה ׃ ס 14.9  והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל׃ 14.10  ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה׃ 14.11  למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה׃ פ 14.12  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 14.13  בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 14.14  והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה׃ 14.15  לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה׃ 14.16  שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה׃ 14.17  או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 14.18  ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו׃ 14.19  או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 14.20  ונח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׃ פ 14.21  כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי ׀ הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 14.22  והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה׃ 14.23  ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה׃ פ

14.1  wjbwA Alj Anxjm mzqnj jxrAl wjxbw lpnj׃ p 14.2  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 14.3  bn-Adm HAnxjm HAlH HOlw glwljHm Ol-lbm wmkxwl Ownm ntnw nkh pnjHm HAdrx Adrx lHm׃ s 14.4  lkn dbr-Awtm wAmrt AljHm kH-Amr Adnj jHwH Ajx Ajx mbjt jxrAl Axr jOlH At-glwljw Al-lbw wmkxwl Ownw jxjm nkh pnjw wbA Al-HnbjA Anj jHwH nOnjtj lw [bH k] (bA q) brb glwljw׃ 14.5  lmOn tpx At-bjt-jxrAl blbm Axr nzrw mOlj bglwljHm klm׃ s 14.6  lkn Amr Al-bjt jxrAl kH Amr Adnj jHwH xwbw wHxjbw mOl glwljkm wmOl kl-twObtjkm Hxjbw pnjkm׃ 14.7  kj Ajx Ajx mbjt jxrAl wmHgr Axr-jgwr bjxrAl wjnzr mAhrj wjOl glwljw Al-lbw wmkxwl Ownw jxjm nkh pnjw wbA Al-HnbjA ldrx-lw bj Anj jHwH nOnH-lw bj׃ 14.8  wnttj pnj bAjx HHwA wHxmtjHw lAwt wlmxljm wHkrtjw mtwk Omj wjdOtm kj-Anj jHwH ׃ s 14.9  wHnbjA kj-jptH wdbr dbr Anj jHwH ptjtj At HnbjA HHwA wnTjtj At-jdj Oljw wHxmdtjw mtwk Omj jxrAl׃ 14.10  wnxAw Ownm kOwn Hdrx kOwn HnbjA jHjH׃ 14.11  lmOn lA-jtOw Owd bjt-jxrAl mAhrj wlA-jTmAw Owd bkl-pxOjHm wHjw lj lOm wAnj AHjH lHm lAlHjm nAm Adnj jHwH׃ p 14.12  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 14.13  bn-Adm Arc kj thTA-lj lmOl-mOl wnTjtj jdj OljH wxbrtj lH mTH-lhm wHxlhtj-bH rOb wHkrtj mmnH Adm wbHmH׃ 14.14  wHjw xlxt HAnxjm HAlH btwkH nh [dnAl k] (dnjAl q) wAjwb HmH bcdqtm jnclw npxm nAm Adnj jHwH׃ 14.15  lw-hjH rOH AObjr bArc wxkltH wHjtH xmmH mblj Owbr mpnj HhjH׃ 14.16  xlxt HAnxjm HAlH btwkH hj-Anj nAm Adnj jHwH Am-bnjm wAm-bnwt jcjlw HmH lbdm jnclw wHArc tHjH xmmH׃ 14.17  Aw hrb AbjA Ol-HArc HHjA wAmrtj hrb tObr bArc wHkrtj mmnH Adm wbHmH׃ 14.18  wxlxt HAnxjm HAlH btwkH hj-Anj nAm Adnj jHwH lA jcjlw bnjm wbnwt kj Hm lbdm jnclw׃ 14.19  Aw dbr Axlh Al-HArc HHjA wxpktj hmtj OljH bdm lHkrjt mmnH Adm wbHmH׃ 14.20  wnh [dnAl k] (dnjAl q) wAjwb btwkH hj-Anj nAm Adnj jHwH Am-bn Am-bt jcjlw HmH bcdqtm jcjlw npxm׃ p 14.21  kj kH Amr Adnj jHwH Ap kj-ArbOt xpTj HrOjm hrb wrOb whjH rOH wdbr xlhtj Al-jrwxlm lHkrjt mmnH Adm wbHmH׃ 14.22  wHnH nwtrH-bH plTH HmwcAjm bnjm wbnwt Hnm jwcAjm Aljkm wrAjtm At-drkm wAt-Oljlwtm wnhmtm Ol-HrOH Axr HbAtj Ol-jrwxlm At kl-Axr HbAtj OljH׃ 14.23  wnhmw Atkm kj-trAw At-drkm wAt-Oljlwtm wjdOtm kj lA hnm Oxjtj At kl-Axr-Oxjtj bH nAm Adnj jHwH׃ p

14.1  Et venerunt ad me viri seniorum Israel et sederunt coram me. 14.2  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 14.3  “ Fili hominis, viri isti posuerunt idola sua in cordibus suis et scandalum iniquitatis suae statuerunt contra faciem suam; numquid interrogatus respondebo eis? 14.4  Propter hoc loquere eis et dices ad eos: Haec dicit Dominus Deus: Omnis homo de domo Israel, qui posuerit idola sua in corde suo et scandalum iniquitatis suae statuerit contra faciem suam et venerit ad prophetam interrogans per eum me, ego Dominus respondebo ei per me pro multitudine idolorum suorum, 14.5  ut capiam domum Israel in corde suo, quo recesserunt a me in cunctis idolis suis. 14.6  Propterea dic ad domum Israel: Haec dicit Dominus Deus: Convertimini et recedite ab idolis vestris et ab universis contaminationibus vestris avertite facies vestras. 14.7  Quia omnis homo de domo Israel et de advenis, quicumque advena fuerit in Israel, si alienatus fuerit a me et posuerit idola sua in corde suo et scandalum iniquitatis suae statuerit contra faciem suam et venerit ad prophetam, ut interroget per eum me, ego Dominus respondebo ei per me; 14.8  et ponam faciem meam contra hominem illum et faciam eum in exemplum et in proberbium et disperdam eum de medio populi mei, et scietis quia ego Dominus. 14.9  Et propheta cum erraverit et locutus fuerit verbum, ego Dominus decepi prophetam illum et extendam manum meam contra eum et delebo eum de medio populi mei Israel. 14.10  Et portabunt iniquitatem suam: sicut iniquitas interrogantis, sic et iniquitas prophetae erit, 14.11  ut non erret ultra domus Israel a me neque polluatur in universis praevaricationibus suis, sed sit mihi in populum, et ego sim eis in Deum ”, ait Dominus Deus. 14.12  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 14.13  “ Fili hominis, terra cum peccaverit mihi, ut praevaricetur praevaricans, extendam manum meam super eam et conteram virgam panis eius et immittam in eam famem et interficiam de ea hominem et iumentum; 14.14  et si fuerint tres viri isti in medio eius, Noe, Danel et Iob, ipsi iustitia sua liberabunt animas suas, ait Dominus Deus. 14.15  Quod si et bestias pessimas induxero super terram, ut absque liberis faciant eam, et fuerit deserta, in qua nullus pertranseat propter bestias, 14.16  tres viri isti si fuerint in ea, vivo ego, dicit Dominus Deus, quia nec filios nec filias liberabunt, sed ipsi soli liberabuntur, terra autem desolabitur. 14.17  Vel si gladium induxero super terram illam et dixero gladio: Transi per terram, et interfecero de ea hominem et iumentum, 14.18  et tres viri isti fuerint in medio eius, vivo ego, dicit Dominus Deus, non liberabunt filios neque filias, sed ipsi soli liberabuntur. 14.19  Vel si pestilentiam immisero super terram illam et effudero indignationem meam super eam in sanguine, ut auferam ex ea hominem et iumentum, 14.20  et Noe et Danel et Iob fuerint in medio eius, vivo ego, dicit Dominus Deus, quia filium et filiam non liberabunt, sed ipsi iustitia sua liberabunt animas suas. 14.21  Quoniam haec dicit Dominus Deus: Quod si et quattuor iudicia mea pessima, gladium et famem et bestias malas et pestilentiam misero in Ierusalem, ut interficiam de ea hominem et pecus, 14.22  tamen relinquetur in ea salvatio educentium filios et filias: ecce ipsi egredientur ad vos, et videbitis viam eorum et opera eorum et consolabimini super malo, quod induxi in Ierusalem in omnibus, quae importavi super eam. 14.23  Et consolabuntur vos, cum videritis viam eorum et opera eorum, et cognoscetis quod non frustra fecerim omnia, quae feci in ea ”, ait Dominus Deus.

15.1  Und das Wort des HERRN erging also an mich: 15.2  Menschensohn, was hat das Holz der Rebe vor allen Schlingpflanzen voraus, die sich unter den Bäumen des Waldes befinden? 15.3  Nimmt man auch Holz davon, um es zu einer Arbeit zu verwenden? Nimmt man auch davon einen Pflock, um irgend ein Gerät daran zu hängen? 15.4  Siehe, man wirft es ins Feuer, daß es verzehrt werde; wenn das Feuer seine beiden Enden verzehrt hat und es in der Mitte angebrannt ist, eignet es sich dann noch zur Verarbeitung? 15.5  Siehe, also es noch ganz war, konnte man nichts daraus machen; wie viel weniger, wenn es nun vom Feuer verzehrt und versengt ist, kann es noch verarbeitet werden! 15.6  Darum spricht Gott, der HERR, also: Wie ich das Holz der Rebe unter den Bäumen des Waldes dem Feuer zur Nahrung bestimmt habe, so habe ich auch die Einwohner Jerusalems preisgegeben. 15.7  Und ich will mein Angesicht wider sie setzen; sie sind zwar dem Feuer entgangen; aber das Feuer soll sie doch verzehren! Als dann werdet ihr erfahren, daß ich der HERR bin, wenn ich mein Angesicht wider sie setze. 15.8  Und ich will das Land zur Wüste machen, weil sie so treulos gehandelt haben, spricht Gott, der HERR.

15.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 15.2  καὶ σύ υἱὲ ἀνθρώπου τί ἂν γένοιτο τὸ ξύλον τῆς ἀμπέλου ἐκ πάντων τῶν ξύλων τῶν κλημάτων τῶν ὄντων ἐν τοῖς ξύλοις τοῦ δρυμοῦ 15.3  εἰ λήμψονται ἐξ αὐτῆς ξύλον τοῦ ποιῆσαι εἰς ἐργασίαν εἰ λήμψονται ἐξ αὐτῆς πάσσαλον τοῦ κρεμάσαι ἐπ' αὐτὸν πᾶν σκεῦος 15.4  πάρεξ πυρὶ δέδοται εἰς ἀνάλωσιν τὴν κατ' ἐνιαυτὸν κάθαρσιν ἀπ' αὐτῆς ἀναλίσκει τὸ πῦρ καὶ ἐκλείπει εἰς τέλος μὴ χρήσιμον ἔσται εἰς ἐργασίαν 15.5  οὐδὲ ἔτι αὐτοῦ ὄντος ὁλοκλήρου οὐκ ἔσται εἰς ἐργασίαν μὴ ὅτι ἐὰν καὶ πῦρ αὐτὸ ἀναλώσῃ εἰς τέλος εἰ ἔσται ἔτι εἰς ἐργασίαν 15.6  διὰ τοῦτο εἰπόν τάδε λέγει κύριος ὃν τρόπον τὸ ξύλον τῆς ἀμπέλου ἐν τοῖς ξύλοις τοῦ δρυμοῦ ὃ δέδωκα αὐτὸ τῷ πυρὶ εἰς ἀνάλωσιν οὕτως δέδωκα τοὺς κατοικοῦντας ιερουσαλημ 15.7  καὶ δώσω τὸ πρόσωπόν μου ἐπ' αὐτούς ἐκ τοῦ πυρὸς ἐξελεύσονται καὶ πῦρ αὐτοὺς καταφάγεται καὶ ἐπιγνώσονται ὅτι ἐγὼ κύριος ἐν τῷ στηρίσαι με τὸ πρόσωπόν μου ἐπ' αὐτούς 15.8  καὶ δώσω τὴν γῆν εἰς ἀφανισμὸν ἀνθ' ὧν παρέπεσον παραπτώματι λέγει κύριος

15.1  kai egeneto logos kyrioy pros me legohn 15.2  kai sy yie anthrohpoy ti an genoito to xylon tehs ampeloy ek pantohn tohn xylohn tohn klehmatohn tohn ontohn en tois xylois toy drymoy 15.3  ei lehmpsontai ex aytehs xylon toy poiehsai eis ergasian ei lehmpsontai ex aytehs passalon toy kremasai ep' ayton pan skeyos 15.4  parex pyri dedotai eis analohsin tehn kat' eniayton katharsin ap' aytehs analiskei to pyr kai ekleipei eis telos meh chrehsimon estai eis ergasian 15.5  oyde eti aytoy ontos oloklehroy oyk estai eis ergasian meh oti ean kai pyr ayto analohseh eis telos ei estai eti eis ergasian 15.6  dia toyto eipon tade legei kyrios on tropon to xylon tehs ampeloy en tois xylois toy drymoy o dedohka ayto toh pyri eis analohsin oytohs dedohka toys katoikoyntas ieroysalehm 15.7  kai dohsoh to prosohpon moy ep' aytoys ek toy pyros exeleysontai kai pyr aytoys kataphagetai kai epignohsontai oti egoh kyrios en toh stehrisai me to prosohpon moy ep' aytoys 15.8  kai dohsoh tehn gehn eis aphanismon anth' ohn parepeson paraptohmati legei kyrios

15.1  וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 15.2  בֶּן־אָדָם מַה־יִּהְיֶה עֵץ־הַגֶּפֶן מִכָּל־עֵץ הַזְּמֹורָה אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר׃ 15.3  הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשֹׂות לִמְלָאכָה אִם־יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלֹות עָלָיו כָּל־כֶּלִי׃ 15.4  הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה אֵת שְׁנֵי קְצֹותָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתֹוכֹו נָחָר הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה׃ 15.5  הִנֵּה בִּהְיֹותֹו תָמִים לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה אַף כִּי־אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ וַיֵּחָר וְנַעֲשָׂה עֹוד לִמְלָאכָה׃ ס 15.6  לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כַּאֲשֶׁר עֵץ־הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר אֲשֶׁר־נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה כֵּן נָתַתִּי אֶת־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם׃ 15.7  וְנָתַתִּי אֶת־פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּשׂוּמִי אֶת־פָּנַי בָּהֶם׃ 15.8  וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה יַעַן מָעֲלוּ מַעַל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ

15.1  wajHij dbar-jHwaaH Aelaj leAmor׃ 15.2  baen-Aaadaam maH-jiHjaeH Oec-Hagaepaen mikaal-Oec HazmowraaH Aaxxaer HaajaaH baOacej HajaaOar׃ 15.3  Hajuqah mimaenw Oec laOaxowt limlaaAkaaH Aim-jiqhw mimaenw jaated litlowt Oaalaajw kaal-kaelij׃ 15.4  HineH laaAexx nitan lAaaklaaH Aet xxnej qcowtaajw AaaklaaH HaaAexx wtowkow naahaar Hajiclah limlaaAkaaH׃ 15.5  HineH biHjowtow taamijm loA jeOaaxaeH limlaaAkaaH Aap kij-Aexx AakaalatHw wajehaar wnaOaxaaH Oowd limlaaAkaaH׃ s 15.6  laaken koH Aaamar Aadonaaj jHwiH kaAaxxaer Oec-Hagaepaen bOec HajaOar Aaxxaer-ntatijw laaAexx lAaaklaaH ken naatatij Aaet-joxxbej jrwxxaalaaim׃ 15.7  wnaatatij Aaet-paanaj baaHaem meHaaAexx jaacaaAw wHaaAexx toAklem wijdaOtaem kij-Aanij jHwaaH bxwmij Aaet-paanaj baaHaem׃ 15.8  wnaatatij Aaet-HaaAaaraec xxmaamaaH jaOan maaOalw maOal nAum Aadonaaj jHwiH׃ p

15.1  ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 15.2  בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער׃ 15.3  היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי׃ 15.4  הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃ 15.5  הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה׃ ס 15.6  לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם׃ 15.7  ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם׃ 15.8  ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה׃ פ

15.1  wjHj dbr-jHwH Alj lAmr׃ 15.2  bn-Adm mH-jHjH Oc-Hgpn mkl-Oc HzmwrH Axr HjH bOcj HjOr׃ 15.3  Hjqh mmnw Oc lOxwt lmlAkH Am-jqhw mmnw jtd ltlwt Oljw kl-klj׃ 15.4  HnH lAx ntn lAklH At xnj qcwtjw AklH HAx wtwkw nhr Hjclh lmlAkH׃ 15.5  HnH bHjwtw tmjm lA jOxH lmlAkH Ap kj-Ax AkltHw wjhr wnOxH Owd lmlAkH׃ s 15.6  lkn kH Amr Adnj jHwH kAxr Oc-Hgpn bOc HjOr Axr-nttjw lAx lAklH kn nttj At-jxbj jrwxlm׃ 15.7  wnttj At-pnj bHm mHAx jcAw wHAx tAklm wjdOtm kj-Anj jHwH bxwmj At-pnj bHm׃ 15.8  wnttj At-HArc xmmH jOn mOlw mOl nAm Adnj jHwH׃ p

15.1  Et factus est sermo Domini ad me dicens: 15.2  “ Fili hominis, quid habet lignum vitis prae omnibus lignis sarmentorum, quae sunt inter ligna silvarum? 15.3  Numquid tolletur de ea lignum, ut fiat opus, aut fabricabitur de ea paxillus, ut dependeat in eo quodcumque vas? 15.4  Ecce igni datum est in escam, utramque partem eius consumpsit ignis, et medietas eius adusta est; numquid utile erit ad opus? 15.5  Etiam cum esset integrum, non erat aptum ad opus; quanto magis cum ignis illud devoraverit et combusserit, nihil ex eo fiet operis. 15.6  Propterea haec dicit Dominus Deus: Quomodo lignum vitis inter ligna silvarum, quod dedi igni ad devorandum, sic tradam habitatores Ierusalem. 15.7  Et ponam faciem meam in eos: de igne egressi sunt, et ignis consumet eos. Et scietis quia ego Dominus, cum posuero faciem meam in eos 15.8  et dedero terram inviam et desolatam, eo quod praevaricatores exstiterint ”, dicit Dominus Deus.

16.1  Und das Wort des HERRN erging an mich also: 16.2  Menschensohn, halte Jerusalem ihre Greuel vor und sprich: 16.3  So spricht Gott, der HERR, zu Jerusalem: Nach Herkunft und Geburt stammst du aus dem Lande der Kanaaniter; dein Vater war ein Amoriter und deine Mutter eine Hetiterin. 16.4  Mit deiner Geburt war es also: Am Tage, da du geboren wurdest, ist deine Nabelschnur nicht abgeschnitten worden; du bist auch nicht im Wasser gebadet worden zu deiner Reinigung; man hat dich weder mit Salz gerieben, noch in Windeln eingewickelt. 16.5  Niemandes Auge hat Mitleid mit dir gehabt, daß er dir etwas derartiges erwiesen und sich über dich erbarmt hätte, sondern du wurdest auf das Feld hinausgeworfen, so verachtet war dein Leben am Tage deiner Geburt. 16.6  Da ging ich an dir vorüber und sah dich in deinem Blute zappeln und sprach zu dir, als du in deinem Blute dalagst: Du sollst leben! Ja, zu dir in deinem Blute sprach ich: Du sollst leben! 16.7  Ich ließ dich zu vielen Tausenden werden wie das Gewächs des Feldes. Du wuchsest und wurdest groß und gelangtest zur schönsten Blüte. Deine Brüste wölbten sich, und dein Haar wuchs, aber du warst noch nackt und bloß. 16.8  Als ich nun an dir vorüberging und dich sah, siehe, da war deine Zeit da, die Zeit der Liebe. Da breitete ich meine Decke über dich und bedeckte deine Blöße. Ich schwur dir auch und machte einen Bund mit dir, spricht Gott, der HERR; und du wurdest mein! 16.9  Da habe ich dich mit Wasser gebadet und dein Blut von dir abgewaschen und dich mit Öl gesalbt. 16.10  Ich habe dich mit buntgewirkten Kleidern bekleidet und dir Schuhe angezogen von Seehundsfellen; ich habe dich mit feiner weißer Baumwolle angetan und dich in Seide gehüllt. 16.11  Ich zierte dich mit köstlichem Schmuck; ich legte dir Spangen an die Arme und eine Kette um deinen Hals; 16.12  ich legte einen Ring an deine Nase und Ringe an deine Ohren und setzte dir eine Ehrenkrone auf das Haupt. 16.13  Also warst du geziert mit Gold und Silber, und dein Kleid war von feiner weißer Baumwolle, von Seide und Buntwirkerei. Du aßest Semmel und Honig und Öl und wurdest überaus schön und brachtest es bis zur Königswürde. 16.14  Und dein Ruhm erscholl unter den Heiden wegen deiner Schönheit; denn sie war ganz vollkommen infolge des Schmuckes, welchen ich dir angelegt hatte, spricht Gott, der HERR. 16.15  Du aber verließest dich auf deine Schönheit und buhltest auf deine Berühmtheit hin und gossest deine Buhlerei über jeden aus, der vorüberging, und wurdest sein. 16.16  Du nahmst auch von deinen Kleidern und machtest dir bunte Höhen und triebst darauf Unzucht, wie sie niemals vorgekommen ist und nie wieder getrieben wird. 16.17  Du nahmst auch deine Schmucksachen von meinem Gold und Silber, welche ich dir gegeben hatte, und machtest dir Mannsbilder daraus und buhltest mit ihnen. 16.18  Du nahmst auch deine buntgewirkten Kleider und bekleidetest sie damit; und mein Öl und mein Räucherwerk legtest du ihnen vor. 16.19  Meine Speise, welche ich dir gegeben hatte, Semmel, Öl und Honig, womit ich dich speiste, legtest du ihnen vor als lieblichen Geruch. Solches ist geschehen, spricht Gott, der HERR! 16.20  Ferner hast du deine Söhne und deine Töchter genommen, die du mir geboren hattest, und hast sie ihnen geopfert zum Fraße! 16.21  War es nicht genug an deiner Buhlerei, daß du noch meine Kinder schlachtetest und sie dahingabst, indem du sie für jene durchs Feuer gehen ließest? 16.22  Und bei allen deinen Greueln und deinen Buhlereien hast du nicht an die Tage deiner Jugend gedacht, wie du damals nackt und bloß in deinem Blute zappeltest! 16.23  Nach aller dieser deiner Bosheit (wehe, wehe, wehe dir, spricht Gott, der HERR), 16.24  hast du dir noch Gewölbe gebaut und Höhen gemacht auf jedem freien Platz. 16.25  An allen Straßenecken hast du deine Höhen gebaut; und du hast deine Schönheit geschändet; du spreiztest deine Beine aus gegen alle, die vorübergingen, und hast immer ärger Unzucht getrieben. 16.26  Du buhltest mit den Söhnen Ägyptens, deinen Nachbarn, die großes Fleisch hatten, und hast immer mehr Unzucht getrieben, um mich zum Zorn zu reizen. 16.27  Aber siehe, da streckte ich meine Hand gegen dich aus und minderte dir deine Kost und gab dich dem Mutwillen deiner Feindinnen, der Töchter der Philister, preis, die sich deines verruchten Wesens schämten. 16.28  Da buhltest du mit den Söhnen Assyriens, da du unersättlich warst. Du buhltest mit ihnen, wurdest aber doch nicht satt. 16.29  Da triebst du noch mehr Unzucht, nach dem Krämerlande Chaldäa hin. Aber auch da wurdest du nicht satt. 16.30  Wie schmachtete dein Herz, spricht Gott, der HERR, da du solches alles verübtest wie ein freches Hurenweib, 16.31  daß du deine Gewölbe an allen Straßenecken bautest und deine Höhen auf allen freien Plätzen machtest. Nur darin warst du nicht wie eine andere Hure, daß du den Buhlerlohn verschmähtest. 16.32  O, du ehebrecherisches Weib, welches anstatt ihres Ehemannes Fremde annimmt! 16.33  Sonst gibt man allen Huren Lohn; du aber gibst allen deinen Buhlern Lohn und beschenkst sie, daß sie von allen Orten zu dir kommen und Unzucht mit dir treiben! 16.34  Es geht bei dir in der Hurerei umgekehrt wie bei andern Weibern; dir hurt man nicht nach; und du gibst Buhlerlohn, dir aber wird kein Buhlerlohn gegeben. So wirst du zum Widerspiel. 16.35  Darum, du Hure, höre das Wort des HERRN! 16.36  So spricht Gott, der HERR: Weil du dein Geld also verschwendet und mit deiner Hurerei deine Scham gegen alle deine Buhlen und gegen alle deine greuelhaften Götzen entblößt hast, und wegen des Blutes deiner Kinder, welche du ihnen geopfert hast, 16.37  darum siehe, will ich alle deine Buhlen, denen du gefallen hast, alle die du geliebt und alle die du gehaßt hast, zusammenrufen: ja, ich will sie von allen Orten wider dich versammeln und deine Scham vor ihnen aufdecken, daß sie alle deine Scham sehen sollen. 16.38  Ich will dir auch das Urteil sprechen, wie man den Ehebrecherinnen und Blutvergießerinnen das Urteil spricht, und an dir das Blutgericht vollziehen mit Grimm und Eifer. 16.39  Und ich will dich in ihre Gewalt geben, und sie werden deine Gewölbe abbrechen und deine Höhen umreißen; sie werden dir deine Kleider ausziehen; sie werden dir allen deinen kostbaren Schmuck nehmen und dich nackt und bloß sitzen lassen. 16.40  Sie werden auch eine Versammlung wider dich aufbieten; sie werden dich steinigen und dich mit ihren Schwertern zerhauen. 16.41  Sie werden deine Häuser mit Feuer verbrennen und an dir das Strafgericht vollziehen vor den Augen vieler Weiber. Also will ich deiner Hurerei ein Ende machen, und du wirst hinfort auch keinen Buhlerlohn mehr geben. 16.42  Und ich will meinen grimmigen Zorn an dir stillen, daß sich mein Eifer von dir wende und ich Ruhe finde und nicht mehr zum Zorn gereizt werde. 16.43  Weil du nicht an die Tage deiner Jugend gedacht, sondern mich durch dies alles erzürnt hast, siehe, so will auch ich dir deinen Wandel auf deinen Kopf bringen, spricht Gott, der HERR, damit du nicht zu allen deinen Greueln noch weitere Schandtaten verübest! 16.44  Siehe, alle Spruchdichter werden auf dich dieses Sprichwort anwenden: «Wie die Mutter, so die Tochter!» 16.45  Du bist die Tochter deiner Mutter, welche ihren Mann und ihre Kinder verachtet hat, und du bist die Schwester deiner Schwestern, die ihrer Männer und Kinder überdrüssig geworden sind. Eure Mutter war eine Hetiterin und euer Vater ein Amoriter. 16.46  Deine ältere Schwester ist Samaria mit ihren Töchtern, die zu deiner Linken wohnen; deine jüngere Schwester aber, welche zu deiner Rechten wohnt, ist Sodom mit ihren Töchtern. 16.47  Auf ihren Wegen bist du nicht gewandelt, und nach ihren Greueln hast du nicht getan, sondern, wie wenn dieses zu wenig gewesen wäre, hast du sie verachtet und es ärger getrieben als sie in all deinem Wandel. 16.48  So wahr ich lebe, spricht Gott, der HERR, deine Schwester Sodom hat nicht so übel gehandelt, wie du und deine Töchter getan haben. 16.49  Siehe, das war die Sünde deiner Schwester Sodom: Hoffart, Sattheit und sorglose Ruhe ward ihr und ihren Töchtern zuteil; aber dem Armen und Dürftigen reichten sie nie die Hand, 16.50  sondern sie waren stolz und verübten Greuel vor mir; deswegen verwarf ich sie auch, als ich es sah. 16.51  Auch Samaria hat nicht halb so viel gesündigt wie du; sondern du hast viel mehr Greuel verübt als sie, so daß du deine Schwestern gerecht erscheinen ließest durch alle deine Greuel, welche du begangen hast! 16.52  So trage nun auch du deine Schande, die du für deine Schwestern eingetreten bist durch deine Sünden, in welchen du größere Greuel begangen hast als sie, so daß sie gerechter dastehen als du! Darum schäme du dich auch und trage deine Schande, weil du deine Schwestern gerechtfertigt hast! 16.53  Ich will aber ihre Gefangenschaft wenden, die Gefangenschaft Sodoms und ihrer Töchter und die Gefangenschaft Samarias und ihrer Töchter; auch deine Gefangenschaft in ihrer Mitte will ich wenden, 16.54  damit du deine Schande tragest und dich alles dessen schämest, was du getan hast, wodurch du ihnen zum Troste dientest. 16.55  Also werden deine Schwestern, Sodom und ihre Töchter, wieder zur ihrem früheren Stande zurückkehren; auch Samaria und ihre Töchter sollen wieder zu ihrem früheren Stande zurückkehren; und du und deine Töchter, ihr sollt auch in euren früheren Stand zurückkehren. 16.56  Es war von deiner Schwester Sodom nichts zu hören aus deinem Munde zur Zeit deines Stolzes, 16.57  ehe deine Bosheit auch an den Tag kam, zu der Zeit, da die Töchter Syriens und alle ihre Nachbarn dich schmähten und die Töchter der Philister dich ringsum verachteten. 16.58  Deine Unzucht und deine Greuel, wahrlich, du mußt sie tragen, spricht Gott, der HERR. 16.59  Denn also spricht Gott, der HERR: ich tue dir, wie du getan hast! Du hast den Eid verachtet, den Bund gebrochen. 16.60  Aber ich will meines Bundes gedenken, welchen ich mit dir in den Tagen deiner Jugend geschlossen habe, und ich will einen ewigen Bund mit dir aufrichten. 16.61  Alsdann wirst du an deine Wege gedenken und dich schämen, wenn du deine älteren und jüngeren Schwestern zu dir nehmen wirst, welche ich dir zu Töchtern geben will, obgleich nicht auf Grund deines Bundes. 16.62  Aber ich will meinen Bund mit dir aufrichten, und du sollst erfahren, daß ich der HERR bin, 16.63  damit du daran denkest und dich schämest und vor Scham den Mund nicht auftun dürfest, wenn ich dir alles verzeihe, was du getan hast, spricht Gott, der HERR.

16.1  καὶ ἐγένετο λόγος κυρίου πρός με λέγων 16.2  υἱὲ ἀνθρώπου διαμάρτυραι τῇ ιερουσαλημ τὰς ἀνομίας αὐτῆς 16.3  καὶ ἐρεῖς τάδε λέγει κύριος τῇ ιερουσαλημ ἡ ῥίζα σου καὶ ἡ γένεσίς σου ἐκ γῆς χανααν ὁ πατήρ σου αμορραῖος καὶ ἡ μήτηρ σου χετταία 16.4  καὶ ἡ γένεσίς σου ἐν ᾗ ἡμέρᾳ ἐτέχθης οὐκ ἔδησαν τοὺς μαστούς σου καὶ ἐν ὕδατι οὐκ ἐλούσθης οὐδὲ ἁλὶ ἡλίσθης καὶ σπαργάνοις οὐκ ἐσπαργανώθης 16.5  οὐδὲ ἐφείσατο ὁ ὀφθαλμός μου ἐπὶ σοὶ τοῦ ποιῆσαί σοι ἓν ἐκ πάντων τούτων τοῦ παθεῖν τι ἐπὶ σοί καὶ ἀπερρίφης ἐπὶ πρόσωπον τοῦ πεδίου τῇ σκολιότητι τῆς ψυχῆς σου ἐν ᾗ ἡμέρᾳ ἐτέχθης 16.6  καὶ διῆλθον ἐπὶ σὲ καὶ εἶδόν σε πεφυρμένην ἐν τῷ αἵματί σου καὶ εἶπά σοι ἐκ τοῦ αἵματός σου ζωή 16.7  πληθύνου καθὼς ἡ ἀνατολὴ τοῦ ἀγροῦ δέδωκά σε καὶ ἐπληθύνθης καὶ ἐμεγαλύνθης καὶ εἰσῆλθες εἰς πόλεις πόλεων οἱ μαστοί σου ἀνωρθώθησαν καὶ ἡ θρίξ σου ἀνέτειλεν σὺ δὲ ἦσθα γυμνὴ καὶ ἀσχημονοῦσα 16.8  καὶ διῆλθον διὰ σοῦ καὶ εἶδόν σε καὶ ἰδοὺ καιρός σου καιρὸς καταλυόντων καὶ διεπέτασα τὰς πτέρυγάς μου ἐπὶ σὲ καὶ ἐκάλυψα τὴν ἀσχημοσύνην σου καὶ ὤμοσά σοι καὶ εἰσῆλθον ἐν διαθήκῃ μετὰ σοῦ λέγει κύριος καὶ ἐγένου μοι 16.9  καὶ ἔλουσά σε ἐν ὕδατι καὶ ἀπέπλυνα τὸ αἷμά σου ἀπὸ σοῦ καὶ ἔχρισά σε ἐν ἐλαίῳ 16.10  καὶ ἐνέδυσά σε ποικίλα καὶ ὑπέδησά σε ὑάκινθον καὶ ἔζωσά σε βύσσῳ καὶ περιέβαλόν σε τριχάπτῳ 16.11  καὶ ἐκόσμησά σε κόσμῳ καὶ περιέθηκα ψέλια περὶ τὰς χεῖράς σου καὶ κάθεμα περὶ τὸν τράχηλόν σου 16.12  καὶ ἔδωκα ἐνώτιον περὶ τὸν μυκτῆρά σου καὶ τροχίσκους ἐπὶ τὰ ὦτά σου καὶ στέφανον καυχήσεως ἐπὶ τὴν κεφαλήν σου 16.13  καὶ ἐκοσμήθης χρυσίῳ καὶ ἀργυρίῳ καὶ τὰ περιβόλαιά σου βύσσινα καὶ τρίχαπτα καὶ ποικίλα σεμίδαλιν καὶ ἔλαιον καὶ μέλι ἔφαγες καὶ ἐγένου καλὴ σφόδρα 16.14  καὶ ἐξῆλθέν σου ὄνομα ἐν τοῖς ἔθνεσιν ἐν τῷ κάλλει σου διότι συντετελεσμένον ἦν ἐν εὐπρεπείᾳ ἐν τῇ ὡραιότητι ᾗ ἔταξα ἐπὶ σέ λέγει κύριος 16.15  καὶ ἐπεποίθεις ἐν τῷ κάλλει σου καὶ ἐπόρνευσας ἐπὶ τῷ ὀνόματί σου καὶ ἐξέχεας τὴν πορνείαν σου ἐπὶ πάντα πάροδον ὃ οὐκ ἔσται 16.16  καὶ ἔλαβες ἐκ τῶν ἱματίων σου καὶ ἐποίησας σεαυτῇ εἴδωλα ῥαπτὰ καὶ ἐξεπόρνευσας ἐπ' αὐτά καὶ οὐ μὴ εἰσέλθῃς οὐδὲ μὴ γένηται 16.17  καὶ ἔλαβες τὰ σκεύη τῆς καυχήσεώς σου ἐκ τοῦ χρυσίου μου καὶ ἐκ τοῦ ἀργυρίου μου ἐξ ὧν ἔδωκά σοι καὶ ἐποίησας σεαυτῇ εἰκόνας ἀρσενικὰς καὶ ἐξεπόρνευσας ἐν αὐταῖς 16.18  καὶ ἔλαβες τὸν ἱματισμὸν τὸν ποικίλον σου καὶ περιέβαλες αὐτὰ καὶ τὸ ἔλαιόν μου καὶ τὸ θυμίαμά μου ἔθηκας πρὸ προσώπου αὐτῶν 16.19  καὶ τοὺς ἄρτους μου οὓς ἔδωκά σοι σεμίδαλιν καὶ ἔλαιον καὶ μέλι ἐψώμισά σε καὶ ἔθηκας αὐτὰ πρὸ προσώπου αὐτῶν εἰς ὀσμὴν εὐωδίας καὶ ἐγένετο λέγει κύριος 16.20  καὶ ἔλαβες τοὺς υἱούς σου καὶ τὰς θυγατέρας σου ἃς ἐγέννησας καὶ ἔθυσας αὐτὰ αὐτοῖς εἰς ἀνάλωσιν ὡς μικρὰ ἐξεπόρνευσας 16.21  καὶ ἔσφαξας τὰ τέκνα σου καὶ ἔδωκας αὐτὰ ἐν τῷ ἀποτροπιάζεσθαί σε ἐν αὐτοῖς 16.22  τοῦτο παρὰ πᾶσαν τὴν πορνείαν σου καὶ οὐκ ἐμνήσθης τὰς ἡμέρας τῆς νηπιότητός σου ὅτε ἦσθα γυμνὴ καὶ ἀσχημονοῦσα καὶ πεφυρμένη ἐν τῷ αἵματί σου ἔζησας 16.23  καὶ ἐγένετο μετὰ πάσας τὰς κακίας σου λέγει κύριος 16.24  καὶ ᾠκοδόμησας σεαυτῇ οἴκημα πορνικὸν καὶ ἐποίησας σεαυτῇ ἔκθεμα ἐν πάσῃ πλατείᾳ 16.25  καὶ ἐπ' ἀρχῆς πάσης ὁδοῦ ᾠκοδόμησας τὰ πορνεῖά σου καὶ ἐλυμήνω τὸ κάλλος σου καὶ διήγαγες τὰ σκέλη σου παντὶ παρόδῳ καὶ ἐπλήθυνας τὴν πορνείαν σου 16.26  καὶ ἐξεπόρνευσας ἐπὶ τοὺς υἱοὺς αἰγύπτου τοὺς ὁμοροῦντάς σοι τοὺς μεγαλοσάρκους καὶ πολλαχῶς ἐξεπόρνευσας τοῦ παροργίσαι με 16.27  ἐὰν δὲ ἐκτείνω τὴν χεῖρά μου ἐπὶ σέ καὶ ἐξαρῶ τὰ νόμιμά σου καὶ παραδώσω σε εἰς ψυχὰς μισούντων σε θυγατέρας ἀλλοφύλων τὰς ἐκκλινούσας σε ἐκ τῆς ὁδοῦ σου ἧς ἠσέβησας 16.28  καὶ ἐξεπόρνευσας ἐπὶ τὰς θυγατέρας ασσουρ καὶ οὐδ' οὕτως ἐνεπλήσθης καὶ ἐξεπόρνευσας καὶ οὐκ ἐνεπίπλω 16.29  καὶ ἐπλήθυνας τὰς διαθήκας σου πρὸς γῆν χαλδαίων καὶ οὐδὲ ἐν τούτοις ἐνεπλήσθης 16.30  τί διαθῶ τὴν θυγατέρα σου λέγει κύριος ἐν τῷ ποιῆσαί σε ταῦτα πάντα ἔργα γυναικὸς πόρνης καὶ ἐξεπόρνευσας τρισσῶς 16.31  ἐν ταῖς θυγατράσιν σου τὸ πορνεῖόν σου ᾠκοδόμησας ἐπὶ πάσης ἀρχῆς ὁδοῦ καὶ τὴν βάσιν σου ἐποίησας ἐν πάσῃ πλατείᾳ καὶ ἐγένου ὡς πόρνη συνάγουσα μισθώματα 16.32  ἡ γυνὴ ἡ μοιχωμένη ὁμοία σοι παρὰ τοῦ ἀνδρὸς αὐτῆς λαμβάνουσα μισθώματα 16.33  πᾶσι τοῖς ἐκπορνεύσασιν αὐτὴν προσεδίδου μισθώματα καὶ σὺ δέδωκας μισθώματα πᾶσι τοῖς ἐρασταῖς σου καὶ ἐφόρτιζες αὐτοὺς τοῦ ἔρχεσθαι πρὸς σὲ κυκλόθεν ἐν τῇ πορνείᾳ σου 16.34  καὶ ἐγένετο ἐν σοὶ διεστραμμένον παρὰ τὰς γυναῖκας ἐν τῇ πορνείᾳ σου καὶ μετὰ σοῦ πεπορνεύκασιν ἐν τῷ προσδιδόναι σε μισθώματα καὶ σοὶ μισθώματα οὐκ ἐδόθη καὶ ἐγένετο ἐν σοὶ διεστραμμένα 16.35  διὰ τοῦτο πόρνη ἄκουε λόγον κυρίου 16.36  τάδε λέγει κύριος ἀνθ' ὧν ἐξέχεας τὸν χαλκόν σου καὶ ἀποκαλυφθήσεται ἡ αἰσχύνη σου ἐν τῇ πορνείᾳ σου πρὸς τοὺς ἐραστάς σου καὶ εἰς πάντα τὰ ἐνθυμήματα τῶν ἀνομιῶν σου καὶ ἐν τοῖς αἵμασιν τῶν τέκνων σου ὧν ἔδωκας αὐτοῖς 16.37  διὰ τοῦτο ἰδοὺ ἐγὼ ἐπὶ σὲ συνάγω πάντας τοὺς ἐραστάς σου ἐν οἷς ἐπεμίγης ἐν αὐτοῖς καὶ πάντας οὓς ἠγάπησας σὺν πᾶσιν οἷς ἐμίσεις καὶ συνάξω αὐτοὺς ἐπὶ σὲ κυκλόθεν καὶ ἀποκαλύψω τὰς κακίας σου πρὸς αὐτούς καὶ ὄψονται πᾶσαν τὴν αἰσχύνην σου 16.38  καὶ ἐκδικήσω σε ἐκδικήσει μοιχαλίδος καὶ ἐκχεούσης αἷμα καὶ θήσω σε ἐν αἵματι θυμοῦ καὶ ζήλου 16.39  καὶ παραδώσω σε εἰς χεῖρας αὐτῶν καὶ κατασκάψουσιν τὸ πορνεῖόν σου καὶ καθελοῦσιν τὴν βάσιν σου καὶ ἐκδύσουσίν σε τὸν ἱματισμόν σου καὶ λήμψονται τὰ σκεύη τῆς καυχήσεώς σου καὶ ἀφήσουσίν σε γυμνὴν καὶ ἀσχημονοῦσαν 16.40  καὶ ἄξουσιν ἐπὶ σὲ ὄχλους καὶ λιθοβολήσουσίν σε ἐν λίθοις καὶ κατασφάξουσίν σε ἐν τοῖς ξίφεσιν αὐτῶν 16.41  καὶ ἐμπρήσουσιν τοὺς οἴκους σου πυρὶ καὶ ποιήσουσιν ἐν σοὶ ἐκδικήσεις ἐνώπιον γυναικῶν πολλῶν καὶ ἀποστρέψω σε ἐκ τῆς πορνείας σου καὶ μισθώματα οὐ μὴ δῷς οὐκέτι 16.42  καὶ ἐπαφήσω τὸν θυμόν μου ἐπὶ σέ καὶ ἐξαρθήσεται ὁ ζῆλός μου ἐκ σοῦ καὶ ἀναπαύσομαι καὶ οὐ μὴ μεριμνήσω οὐκέτι 16.43  ἀνθ' ὧν οὐκ ἐμνήσθης τὴν ἡμέραν τῆς νηπιότητός σου καὶ ἐλύπεις με ἐν πᾶσι τούτοις καὶ ἐγὼ ἰδοὺ τὰς ὁδούς σου εἰς κεφαλήν σου δέδωκα λέγει κύριος καὶ οὕτως ἐποίησας τὴν ἀσέβειαν ἐπὶ πάσαις ταῖς ἀνομίαις σου 16.44  ταῦτά ἐστιν πάντα ὅσα εἶπαν κατὰ σοῦ ἐν παραβολῇ λέγοντες καθὼς ἡ μήτηρ καὶ ἡ θυγάτηρ 16.45  θυγάτηρ τῆς μητρός σου σὺ εἶ ἡ ἀπωσαμένη τὸν ἄνδρα αὐτῆς καὶ τὰ τέκνα αὐτῆς καὶ ἀδελφὴ τῶν ἀδελφῶν σου τῶν ἀπωσαμένων τοὺς ἄνδρας αὐτῶν καὶ τὰ τέκνα αὐτῶν ἡ μήτηρ ὑμῶν χετταία καὶ ὁ πατὴρ ὑμῶν αμορραῖος 16.46  ἡ ἀδελφὴ ὑμῶν ἡ πρεσβυτέρα σαμάρεια αὐτὴ καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς ἡ κατοικοῦσα ἐξ εὐωνύμων σου καὶ ἡ ἀδελφή σου ἡ νεωτέρα σου ἡ κατοικοῦσα ἐκ δεξιῶν σου σοδομα καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς 16.47  καὶ οὐδ' ὧς ἐν ταῖς ὁδοῖς αὐτῶν ἐπορεύθης οὐδὲ κατὰ τὰς ἀνομίας αὐτῶν ἐποίησας παρὰ μικρὸν καὶ ὑπέρκεισαι αὐτὰς ἐν πάσαις ταῖς ὁδοῖς σου 16.48  ζῶ ἐγώ λέγει κύριος εἰ πεποίηκεν σοδομα ἡ ἀδελφή σου αὐτὴ καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς ὃν τρόπον ἐποίησας σὺ καὶ αἱ θυγατέρες σου 16.49  πλὴν τοῦτο τὸ ἀνόμημα σοδομων τῆς ἀδελφῆς σου ὑπερηφανία ἐν πλησμονῇ ἄρτων καὶ ἐν εὐθηνίᾳ οἴνου ἐσπατάλων αὐτὴ καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς τοῦτο ὑπῆρχεν αὐτῇ καὶ ταῖς θυγατράσιν αὐτῆς καὶ χεῖρα πτωχοῦ καὶ πένητος οὐκ ἀντελαμβάνοντο 16.50  καὶ ἐμεγαλαύχουν καὶ ἐποίησαν ἀνομήματα ἐνώπιόν μου καὶ ἐξῆρα αὐτάς καθὼς εἶδον 16.51  καὶ σαμάρεια κατὰ τὰς ἡμίσεις τῶν ἁμαρτιῶν σου οὐχ ἥμαρτεν καὶ ἐπλήθυνας τὰς ἀνομίας σου ὑπὲρ αὐτὰς καὶ ἐδικαίωσας τὰς ἀδελφάς σου ἐν πάσαις ταῖς ἀνομίαις σου αἷς ἐποίησας 16.52  καὶ σὺ κόμισαι βάσανόν σου ἐν ᾗ ἔφθειρας τὰς ἀδελφάς σου ἐν ταῖς ἁμαρτίαις σου αἷς ἠνόμησας ὑπὲρ αὐτὰς καὶ ἐδικαίωσας αὐτὰς ὑπὲρ σεαυτήν καὶ σὺ αἰσχύνθητι καὶ λαβὲ τὴν ἀτιμίαν σου ἐν τῷ δικαιῶσαί σε τὰς ἀδελφάς σου 16.53  καὶ ἀποστρέψω τὰς ἀποστροφὰς αὐτῶν τὴν ἀποστροφὴν σοδομων καὶ τῶν θυγατέρων αὐτῆς καὶ ἀποστρέψω τὴν ἀποστροφὴν σαμαρείας καὶ τῶν θυγατέρων αὐτῆς καὶ ἀποστρέψω τὴν ἀποστροφήν σου ἐν μέσῳ αὐτῶν 16.54  ὅπως κομίσῃ τὴν βάσανόν σου καὶ ἀτιμωθήσῃ ἐκ πάντων ὧν ἐποίησας ἐν τῷ σε παροργίσαι με 16.55  καὶ ἡ ἀδελφή σου σοδομα καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς ἀποκατασταθήσονται καθὼς ἦσαν ἀπ' ἀρχῆς καὶ σαμάρεια καὶ αἱ θυγατέρες αὐτῆς ἀποκατασταθήσονται καθὼς ἦσαν ἀπ' ἀρχῆς καὶ σὺ καὶ αἱ θυγατέρες σου ἀποκατασταθήσεσθε καθὼς ἀπ' ἀρχῆς ἦτε 16.56  καὶ εἰ μὴ ἦν σοδομα ἡ ἀδελφή σου εἰς ἀκοὴν ἐν τῷ στόματί σου ἐν ταῖς ἡμέραις ὑπερηφανίας σου 16.57  πρὸ τοῦ ἀποκαλυφθῆναι τὰς κακίας σου ὃν τρόπον νῦν ὄνειδος εἶ θυγατέρων συρίας καὶ πάντων τῶν κύκλῳ αὐτῆς θυγατέρων ἀλλοφύλων τῶν περιεχουσῶν σε κύκλῳ 16.58  τὰς ἀσεβείας σου καὶ τὰς ἀνομίας σου σὺ κεκόμισαι αὐτάς λέγει κύριος 16.59  τάδε λέγει κύριος καὶ ποιήσω ἐν σοὶ καθὼς ἐποίησας ὡς ἠτίμωσας ταῦτα τοῦ παραβῆναι τὴν διαθήκην μου 16.60  καὶ μνησθήσομαι ἐγὼ τῆς διαθήκης μου τῆς μετὰ σοῦ ἐν ἡμέραις νηπιότητός σου καὶ ἀναστήσω σοι διαθήκην αἰώνιον 16.61  καὶ μνησθήσῃ τὴν ὁδόν σου καὶ ἐξατιμωθήσῃ ἐν τῷ ἀναλαβεῖν σε τὰς ἀδελφάς σου τὰς πρεσβυτέρας σου σὺν ταῖς νεωτέραις σου καὶ δώσω αὐτάς σοι εἰς οἰκοδομὴν καὶ οὐκ ἐκ διαθήκης σου 16.62  καὶ ἀναστήσω ἐγὼ τὴν διαθήκην μου μετὰ σοῦ καὶ ἐπιγνώσῃ ὅτι ἐγὼ κύριος 16.63  ὅπως μνησθῇς καὶ αἰσχυνθῇς καὶ μὴ ᾖ σοι ἔτι ἀνοῖξαι τὸ στόμα σου ἀπὸ προσώπου τῆς ἀτιμίας σου ἐν τῷ ἐξιλάσκεσθαί μέ σοι κατὰ πάντα ὅσα ἐποίησας λέγει κύριος